« go back

מה דינו של אבל במשך השבעה בנוגע ללימוד שיעורי חומש ורמב”ם?

 

איני יודע מקור להקל בדבר המפורש בפוסקים לאיסור.

ראיתי מציינים למכתב שאלה הנדפס בס׳ תורת מנחם מנחם ציון ח״א ע׳ 312, שלומדים שיעור חת״ת ושאר פנימיות התורה, ובמענה שם אין התייחסות מפורשת לפרט זה. אלא, שנוסף לזה שאין כאן כדי הוכחה, ופשוט שאא״פ להוכיח במנהגנו מנוסח שאלת השואל, עוד וג״ז עיקר, שלדידי פשוט כביעתא בכותחא שכוונת השואל היא לשיעור תניא, ונקט בל׳ ״חת״ת״ להורות על שיעור היומי בתניא. עוד כתבו לציין לדרכי חסד ע׳ ר, שהביא דעת הפוסקים להתיר ללומד ח״י פרקים משניות שבכ״י חוק ולא יעבור. אבל שם והרמדובר בש״ק דוקא. ועד״ז שם ע׳ קעט – במועד. וכבר נתקשו גדולים וטובים בטעם ההיתר בשבת דוקא, דממנ״פ אם הוא בכלל סדה״י דהותר לאבל, לישתרי גם בחול. וראה ערוה״ש סי׳ ת ס״ו. דברי סופרים שם בעמק דבר סקס״ה.

ומנהגנו בת״ב – שאני, שהיא אבילות ישנה, וכפי שמצינו שאבל חמור יותר מת״ב בזה – ראה טור יו״ד סוסי׳ שפד. וגם זה – הותר רק אחרי חצות. ובזה גופא – לא הותר ללמוד רמב״ם. וכבר העירו מלקו״ש חכ״ח ע׳ 286. והארכנו מזה בקובץ הארבעים ע׳ שצה ואילך. וכנ״ל, אא״פ להכריח משם הוראה למעשה בדבר שנתפרש בהדיא לאיסורא.

אסיר תודה אהי׳ אם יודע מ״מ להתיר.

 

 

#2453


Add Comment

Your Email address will not be published