ההוראה להש״צ ב770 לחזור לתחילת הברכה
שאלה:
שמעתי שביום שמחת תורה טעה הש״צ ב770 ואמר מוריד הטל במקום הגשם והרב אמר לו לחזור לתחילת הברכה. האם נכונה השמועה? ומהי הסיבה לכך, שהרי מן הדין אין צריך אפילו לחזור אם נזכר אחרי תוך כדי דיבור.
מענה:
השמועה נכונה. ואכן מן הדין א״צ לחזור כלל.
אמנם, בנדו״ד שאני, שלרווחא דמילתא נכון שיחזור לתחילת הברכה.
והטעם, ע״פ סברת כמה אחרונים שבש״צ שטעה חוזר גם במקום שא״צ לחזור, דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי. והארכנו בזה כאן:
ואף שנת׳ שם שאי״ז עיקר לדינא – מ״מ לרווחא דמילתא עדיף לעשות כן לכתחילה בדאפשר (משא״כ כשכבר סיים הברכה שיש בכך משום ברכה לבטלה), ואין בכך משום הפסד. (ולהעיר שבשו״ת מגדל צופים ט יב ע׳ פו ר״ל ולדייק שבשו״ע בדיני חזרה בהזכרת גשמים וכו׳ מיירי בש״צ, ממש״כ לישנא דמחזירין ואיו מחזירין. ולפענ״ד אין בזה מן הטענה). ואף שחוזר ואומר שם השם – אין בכך כלום, כפי שנת׳ אצלנו באריכות בשו״ת באתרא דרב פורים ח״ג ס״ג לגבי השוכח ועל הנסים, שהעיקר לדינא דלא כב״ח בדעת הראבי״ה.
ומ״מ, גם לסברא זו באמת א״צ שיחזור לתחילת הברכה, שהעיקר שהציבור ישמעו כעת ההזכרה (ורק בהפכו, באמר מוריד הגשם בקיץ, לא סגי לתקן ע״י אמירת הטל וצריך לחזור לתחילת הברכה. ונת׳ אצלנו באריכות בכינוס תורה חוהמ״פ תשע״ה, דלא מהני גם תיקון תוכ״ד). ומ״מ באשר הציבור לא שמע גם אח״כ ההזכרה, מרוב הצעקות בשעת מעשה, וממילא גם אם היו מורים לו להזכיר שוב לא הי׳ מועיל, כנראה במוחש, והרי לדעתו כבר הזכיר מיד – עדיף הי׳ שיחזור לתחילתו, בכדי שישמעו ברכתו כדרוש. אלא שבל״ז מקום לומר שאם נצדד כסברא זו שזהו בגדר ״לעוותי״, אף שמן הדין כשהזכיר טל אין מחזירין – מקום לומר שלדבריהם צריך לחזור לראש הברכה, בכדי לומר כתקנת חז״ל לכתחילה, אף שבפועל כל הברכה מקומה. וזהו בנוסף לסברא שית׳ בסמוך בעיקר הענין.
ובדרך אגב, הרווחנו בכך להוציא מדעת הטעות הנפוצה, בנידון ההפוך, כשהש״ץ אומר מוריד הגשם בקיץ או ותן טל ומטר, והקהל צועק שיתקן, ואין מחזירים אותו לתחילת הברכה, שבזה לא מהני, כנ״ל.
ועוד איכא בגווה, שבשו״ע אדה״ז קיד, ו, כשכתב שאין מחזירין אותו הקיף במוסגר ״אפי׳ לא סיים הברכה״. ומשמע דמספקא לי׳ הך מילתא. והנה בב״י קיד ד״ה ומ״ש רבינו וכתב א״א, מפורש שאינו חוזר גם בכה״ג שלא סיים הברכה. וכן הבין בשו״ת פלא יועץ ז בדעת הב״י שכל שכבר אמר מכלכל חיים אינו חוזר. וראה גם פני אפרים בומבאך שם. תורת חיים סופר שם ח. וכבר עמד בזה בשי׳ אדה״ז בחקרי הלכות ז במקומו (יא, א). והביא שם מד׳ הפמ״ג שם בא״א ח (כצ״ל שם), שלמרות שהביא מד׳ הב״י הנ״ל, דייק בלשון המחבר בשו״ע שם ה, ש״כל דלית לי׳ חזרה יאמר שם״. והיינו שלא אמרו רק שלא להחזירו, אבל אם אינה בגדר חזרה שפיר יש לתקן ולאומרו. והב״ד הפמ״ג גם במשנ״ב בבה״ל לס״ה ד״ה אין מחזירין. וכ״כ לדינא בעו״ת שם ח וחולק על הב״י. וכ״כ מקו״ח להחו״י ו בשמו. וכ״ה בערך השולחן קיד בקו״א. דרה״ח דיני סמיכת גאול״ת לג. וראה גם נה״ש ב. מאמ״ר יג. אצבע קטנה צד,ב אות יט. זכל״א אלקלעי א או״ח אות ת קלא, ב. קיצור שו״ע יט, ג. כה״ח קיד, לח ועוד. (וראה בשלמי ציבור מהדורת אהבת שלום מש״כ ליישב בשיטת הב״י. וראה גם בתורת חיים סופר שם שדחה לדברי הפמ״ג). וגם בפלא יועץ שם אין ולאו רפיא בידי׳ לדינא, וכתב להעמיס בד׳ הב״י שאינו לכו״ע. וכ״כ במעיני ישועה לר״י הכהן קיד, ד שהוא רק בדעת הראבי״ה. וכ״כ מדנפשי׳ בדברי יעקב עדס ליקוטים א עניני הזכרת גשמים ב, ו.
וכבר האריכו באחרונים להקשות בשיטת הב״י, שמאיזה טעם לא יתקן ויזכיר גשם כפי שתיקנו לכתחילה, ומאי שנא מעל הנסים, שאף שבדיעבד איו מחזירין – לכתחילה עליו לתקן ולאומרו בשכח. ונראה, דס״ל להב״י דשאני הכא שהזכרת טל עומדת במקום הזכרת גשמים. ואף שלכתחילה תיקנו לומר מוריד הגשם, באמר כבר טל אין סיבה שיחזור. (ואכתי יל״ע לסברא זו, בנזכר תוכ״ד ולא המשיך בברכה אם נכון שיתקן, או שכל שכבר הזכיר טל פקע חובת הזכרת גשמים. וראה בשערי תפלה ומנהג אשכנזי א ,נט, בדעת אדה״ז במוסגר, שהזכרת טל כמו הזכרת גשם ממש. ומה שלכתחילה אומר גשם הוא רק כדי לעשות היכר שהיא מצות הזמן. וכל שכבר אמר טל אין בזה תועלת). וכנ״ל – אדה״ז הקיף הדברים במוסגר, ולא הכריע בבירור. ונראה שמה״ט השמיט בקצוה״ש כא, ז, ד״ז, דלא ברירא לי׳ מילתא.
ובימינו אלה זכינו להופעת אורו של הריטב״א, שכתב בחידושיו לתענית ג, ב, שכל שלא סיים הברכה מחזירין אותו. ושם, שקודם שחתם בה אינה בדין חזרה. והוא כעין דברי הפמ״ג. והביאו בבני ציון ליכטמאן קיד, ח. (וזהו בנוסף להדעה שצידד כמוה בריטב״א שם שהזכרת טל אינה מעלה ומורידה. וכ״פ הרא״ה תענית שם. וכ״ה בס׳ הבתים תפלה ה, ג. הגהות סמ״ק יא, יג. ר״ן ומכתם תענית שם בשם הראב״ד. ועוד. ולדידהו לא יצא כלל).
[ולהעיר מדעת הבא״ח בשלח טז, שהרחיק לכת, שגם בנזכר אחרי חתימת הברכה מזכיר גשמים בין ברכה לברכה. ונראה בדעתו שאף דמהני הזכרת טל במקום גשמים, כיון שהזכרת גשמים מצ״ע מעכבת יש לו לתקן גם אחרי שחתם הברכה. אלא שסתימת כל האחרונים אינה כן. וראה שו״ת יבי״א א, כב, יא ואילך].
איברא דאכתי לא שמענו לחזור לתחילת הברכה, שלכאו׳ באופן כזה ה״ז חזרה ממש, והרי אין מחזירין. ותו, דלא גרע ממי שלא אמר לא גשם ולא טל שאומר במקום שנזכר – ראה אדה״ז שם ז. אמנם, אכתי י״ל שכל שאינו אומר ברכה לבטלה אינה בגדר חזרה. וכבר נז׳ לעיל שהשמות שבאמצע הברכה אינן בגדר ש״ש לבטלה. והכי דייק לישנא דאדה״ז אפי׳ לא סיים הברכה, דמשמע דבהא תליא, שלצד הספק שחוזר כל שלא סיים הברכה עליו לחזור, ורק בסיים הברכה ברירא לן מילתא שלא יחזור משום ברכה לבטלה. (אלא שלא נתפרש שם שיש לו לחזור לתחילת הברכה, כנ״ל). ולהעיר, שבבה״ל שם שנקט לישנא דחזרה, ״יחזור ויזכור במקומו״, משמע קצת שיחזור למקומו להזכיר. ויל״ד. וראה דברי יעקב שם ענף ז. ולהעיר שגם בריטב״א גופא איכא לפרושי הכי. ואכן בבני ציון ליכטמאן שם הכריע לחזור ולאומרו ממקומו ואילך על הסדר, שאין כל הפסד בזה.
וכן ראיתי באשי ישראל כג הע׳ קיז שהביא בשם הגרח״ק לחזור לתחילת הברכה. וראיתי שכתבו למיסבר סברא לחלק, דהכא גרע טפי ממי שלא הזכיר לא טל ולא גשם, שעליו לתקן מה שאמר בטעות מוריד הטל. וראה שיח הלכה שטרנפלד יח. וד״ז דוחק גדול אצלי, שהרי אין בכך שום קלקול. ואדרבה, הזכרת טל שבח היא כמו הזכרת גשם. וכדברי הריטב״א שם גם להסברא שמחזירין, שהחזרה אינה אלא מפני שלא הזכיר גשם ולא מפני הזכרת טל. ועוד שכל האחרונים הנ״ל כתבו בפשיטות לאומרו במקום שנזכר. ובאמת בדוחק יש להעמיס כן גם בדברי הב״י שכוונתו רק שלא יחזור לתחילת הברכה.
ואף שלפענ״ד נראה עיקר לדינא, שאם נאמר שיחזור (שהרי כנ״ל מקום להכריע לדינא שאין להזכיר כלל בשכח, כמ״ש אדה״ז במוסגר. ויש שהבינו כך בד׳ המג״א ח. ותלוי בחילוקי הגירסאות, שבכמה דפוסים נסבו דבריו על דברי המחבר ״יאמר במקום שנזכר״ – ראה מאמ״ר שם. תפלה לדוד קפט – מח, א. ועוד. וראה בהערות המהדיר למג״א בדפו״ח. אבל כנראה אדה״ז ל״ג הכי. אלא דלדידי׳ מספק״ל מחמת ד׳ הב״י) א״צ לחזור לתחילת הברכה, וסגי שיאמרנו במקום שנזכר, שכל הברכה מקומה. (ואדרבה, גריעותא איכא אם יחזור, דנוסף לדעת האומרים שיש חשש לא תשא, עוד זאת מקום לומר שמגונה הוא וע״ד אמירת שמע שמע. אלא, שהכרעת כל הפוסקים נראית שאין איסור לחזור. וראה גם מאמ״ר שם). וגם בבני ציון שם כתב רק לחזור ולאומרו ממקומו ואילך, וכן באשי ישראל כתב הגרח״ק רק לחזור למכלכל חיים – מ״מ כ״ז חזי לאצטרופי בנדו״ד, שהרי בנדו״ז בלא״ה טעמא רבה איכא לחזור לתחילת הברכה. ומה גם בצירוף ב׳ הסברות גם יחד, שיש מקום להורות בש״ץ שנתמנה לומר כתקנת חז״ל, שיחזור ויאמר מתחילתו. ובפרט כבעובדא דידן שמרוב הצעקות לא שמעו מאומה. וכפשוט שכ״ז לרווחא דמילתא וליתא שאת. ותו לא.
#24282
