I verbalized a Neder that I will go to sleep by 10:45 every night

 

Question:

Last year I verbalized a neder that I will go to sleep by 10:45 every night because I was struggling with coming on time to yeshiva. Does the neder still apply the next year after I finish that yeshiva since I don’t remember making the neder for a specific time?

If I need hataras nedarim, will Erev Rosh Hashana help?

 

Answer:

You should be matir neder properly. Hatoras Nedarim of Erev RH is insufficient.

 

Sources:

הנה, אפ״ל שהוא בגדר פירושן – ראה רמב״ם הל׳ נדרים פ״ב ה״ז, סי׳ רח ס״א ובש״ך ס״ק א. (ושם הוא לענין אם הוא בדבר הנדור או האסור, וג״ז רק בדבר שמשמעו גם כך – ראה גם קרית ספר נדרים ב, ז. וגם בזה פותחים לו פתח ממק״א – רמב״ם שם יב. ובנוגע לפירוש הנדר בכלל, בתר לשון בנ״א אזלינן, אא״כ בכוונתו בדבר שמשמעו כך, או שהוא כפירוש רוב אנשי המקום).

אבל כאן נראה פשוט שאין במשמעות דבריו כלל דקאי רק לשנה אחת אלא שהוא תנאי על הנדר, וא״כ י״א שצריך להוציאו בשפתיו. ובכלל לא מהני רק באונס – ראה שו״ע יו״ד רלב, יד. ונדו״ד דמיא ממש להתם.

וראה שו״ת מהריב״ל דלקמן, שדחה מש״כ בשו״ת הריב״ש רסב, שאפשר לפרש בתקנת הקהל שהכוונה רק לתושבי הקהילה, והביא מדין סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל – שהרי לשון ההסכמה הכל במשמע, עיי״ש ע״פ הר״ן שבועות כו, א (דלקמן). והריב״ש בעצמו כתב לחלק כן שם קצה. וראה בארוכה מחנה יהודה קצין א תשובת הר״מ גאלאנטי – קעט, ב ואילך.

ובאמת, תליא באשלי רברבי בגדר דין דברים שבלב אינן דברים ולאידך צ״ל פיו ולבו שוים, ותלוי בביאור דין נודרים להרגים ולחרמים, אם הוא היתר מיוחד משום אונס, או שמחמת האונס מוכח הוא, וכיו״ב. (ראה פיר״ח ב״ק קיג, א. ס׳ הישר לר״ת עב. שו״ת הרשב״א ד, קח. ועוד, ובהבא לקמן. והאריך בזה במחנה יהודה שם. ובפרטיות: בר”ן קדושין כ, ב בדפי הרי״ף, דהא דתניא נודרים לחרמים ולהרגין, לפי שהענין מוכיח מצד עצמו שהרי מערים לישבע לחרמים והדבר ברור שהוא נשבע לזמן קצר בכל מה שהוא יכול לדחותם ולא הוו דשב״ל. וברשב״א קדושין נ, א, אחרי שביאר דשאני התם שאנוס הוא ואנן  סהדי שנשבע בזמן קצר שיכול, וכיון שלא הזכיר זמן אלא סתם לא הוו דשב״ל ובכלל לשונו הוא (וכ״ה בשו״ת הרשב״א ה, רפב. נמוק״י קדושין שם. ובשיטה ל״מ למי שם דאומדנא דמוכח הוא. ובשו״ת מהרי״ק שרש נ שכבר מוסכם לשון שמדברים להרוגים להיות לאו שלהם הן והן לאו) – הביא מס׳ יראים, דטעמא דהרגין משום דסתמן כפירושן שדרכן של בני אדם המדברין עם ההרגין לומר כך, ולא שינה זה לשונו מלשון שאר בני אדם, ואין קורין דשב”ל אלא כשהוא סותם דבריו ומוסרן למחשבת לבו במה שדרכן של בני אדם שיהיו מפרשין לשונם ואינם סותמין דבריהם כמו שסתמן זה. ושוב כתב, שכל שהדברים שבלבו אינן מבטלין מעשיו אלא מקיימין הוו דברים. וצ״ע לדבריו מה״ט רק להרגים הותר. וראה רשב״א שבועות כו, ב. ושם, דהתם גמר בלבו להוציא בשפתיו סתם שישמעו ההרגין לשון זה סתם כדי שיחשבו שאסר עליו לעולם הפירות, ולפיכך אי לאו דאגב אונסיה שרו ליה רבנן הי׳ אסור לעולם משום דלבו גמר להוציא בשפתיו דבר שישמעו ממנו איסור עולם. ושוב כתב באו״א: מיהו אפי׳ בההיא דנדרים שהוציא בשפתיו מה שגמר בלבו כיון שלא פירש בשפתיו לעולם אלא סתם מן הדין אינו אסור לעולם כל שאמר בלבו היום ואפי׳ אינה במקום אונס, דהו״ל כגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם, דאלת״ה וכי שרו רבנן משום אונסיה איסורא דאורייתא, אלא מדרבנן הוא דאסור ובמקום אונס לא העמידו דבריהם. ודעת הריטב״א שם, דשאני בנודרים לחרמין, דהתם אחרים משביעין או מדירין אותו ודעתם לאוסרו באותן פירות לעולם, וגם הוא על אותו המשמעות מוציא הלשון ההוא בפיו, דהא ידע דבלאו הכי לא פטרי לי׳. וכ״ה בשו״ת מהריב״ל קיז, שבנודר ע״ד אחרים שאני. וראה גם בתפא״י מעילה פו, א בבועז ג. אמנם, בתוס׳ שבועות כו, ב ד״ה גמר, וכן שם כג, א ד״ה דילמא, דבנודרים להרגין קמ״ל שגם ע״ה נאמן לפרש דבריו באונס, אבל בת״ח יכול לפרש כשאמר פת שכוונתו רק לחטים. משא״כ לע״ה. אבל ראה רמב״ן שם. ואכ״מ. וראה בט״ז רי, ג. ש״ך רלד, לד.

אבל במחנ״א נדרים ג, שבלשון כולל יכול לומר שנתכוון לפרט מסויים, עיי״ש הדעות והאופנים, והביא שם הא דמדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל שיכול לומר שנתכוון רק לאותו אבל שהוחזקו שם פרוצים, ושומעין לו אע״ג שהדירה בסתמא וסתמא לעולם משמע, ושאני הא דנודרים להרגים שנתכוון לומר לשון שיודע שמשמעותו לעולם ולכוון בלבו רק היום, שלכן הותר רק באונס. והוא עפ״ד הר״ן נדרים כח, א. וראה בארוכה שם במחנ״א ו, שהביא הדעות בזה).

[ולהעיר שבכ״מ אומדנא דמוכח בכוונתו לא מהני בנדרים כשביטוי השפתים הוא באו״א – ראה שו״ת נטע שורק חו״מ ח. אבל עיי״ש כמה חילוקים. ובכ״מ שש״כ לשון אינו סובל הפירוש אף שכך לשון בנ״א לא מהני – חזון יחזקאל נדרים ג, ד. שם ד, א באופן הב׳].

אמנם, פשטות ההלכה שבאופן כזה שאינו במשמע דבריו כלל, וגם לא טעה בלשונו, וגם אינו נודר מחמת אונס, ורוצה להוסיף תנאי מחמת מחשבתו שבלבו לא מהני, וכבט״ז וש״ך שם. וראה סיכום הדעות וההכרעה בערוה״ש רי, א ואילך. וראה שו״ת מכתם לדוד פארדו יו״ד כט. ובארוכה שו״ת חות יאיר טז.

וראה בחקר הלכה לנדא אות נ הלכות נדרים ה, ב״מ ענה חודש ימים ודעתו רק בימי החול, שנוטה להחמיר שצריך להתענות ימים אחרים שיעלה לסך חודש, דדמיא לנודרים להרגים דלא אזלינן בתר דשב״ל רק משום אונס. והה״נ בנדו״ד דדמיא ממש לה.

וראה בכיו״ב בשו״ת קנה בושם א, קיד.

אלא שבגוף הענין לא ברירא לי מילתא כלל שיש בזה דין נדר כלל, שהרי אינו דבר מצוה ולא אסר שום דבר ע״ע. ואולי הוא נדר בלשון שבועה וגם הוא בדבר דאי״ב ממש. וראה כאן בא׳ מצדדי ההיתר:

בענין נדר על דעת רבים

איך שיהי׳ צריך התרה אם מחמת שהנדר קיים באמת או מחמת שלא יזלזל.

 

 

#23608