What Bracha do we make on rice?

 

The Alter Rebbe writes that since there is a safek (doubt) which brachah should be made on rice, we should make a Shehakol, which covers all types of food.

Preferably, to satisfy all opinions, we should either eat it as part of a bread meal so that it is definitely covered, or make brachos on other foods that are Mezonos and Ha’adama (and occasionally Mezonos and Shehakol) respectively, while having the rice in mind—since there are opinions that rice could require any one of these brachos.

See here (and in the comments section):

Article: The Brachah on Sushi 

Generally, when eating standard cooked rice, the Safek is between Mezonos and Hadama, and there is no reason to make a Shehakol on something else.

 

Sources:

בדרך כלל במבושל אין טעם לברך שהכל. באורז או דוחן, הן בנתמעך והן בלא נתמעך הספק רק אם הוא האדמה או במ״מ (אבל בפת או תבשיל מקמח – הספק הוא לגבי מזונות או שהכל).

[ואף שבאורז שלא נתמעך פסק אדה״ז לברך שהכל, ולפ״ז ברייז שלא נתמעך, אם הוא אורז מברך שהכל, ואם הוא דוחן האדמה, ולכאורה אין שום ענין לברך מזונות – אינו, שבאורז שלא נתמעך הביא ב׳ דעות, ומה שכתב לברך שהכל – היינו בעצם אבל לא ליר״ש. ובסעיף שלאח״ז – כשכתב בלא נתמעך בתוך הסעודה קאי ליר״ש. וכלול בזה גם הספק שבאורז גופא, ולא רק מחמת הספק מהו אורז. וכן מוכח ממקור הענין בב״ח רח ד״ה  האוכל אורז, והביאו במג״א שם י בסופו, דלא קאי בהספק אם הוא רייז או הירז]. 

אבל אם נכתש קצת ונשתנו מברייתן יש סברא לברך שהכל – ראה סדר ברה״נ ז, כד לגבי דוחן. 

ואולי טעם הנוהגים לברך שהכל – וכן הובא בסידור יעב״ץ ברכת הנהנין לברך ג׳ ברכות – דלא ברירא להו שאינו בגדר נשתנה, ואין לנו הבחנה בזה. וצ״ע שהרי לא נימוח ועומד בעין. ורק כשנמעך בכלי מנוקב איכא לספוקי בהכי. וראה שו״ת אמרי נועם מה. חיי הלוי ב, כ. ודבריו צ״ע. וראה לקמן בדא״פ. 

ויש שביארו בטעם הנוהגים לברך שהכל מחמת דעת הכלבו שעל דוחן מבושל מברך שהכל אם לא נתמעך. וראה א״ר רח, יא. תהל״ד שם ג. וצ״ע בתרתי, שלא הובאה שיטה זו לדינא. ועוד, שברייז שלנו בודאי אין דרכו לאוכלו חי, ואיך אפ״ל שבחי מברך האדמה ובמבושל שהכל. וכעי״ז הקשה בתורת חיים סופר שם כה. (ושם שבהכרח שכוונתו שבשניהם מברך שהכל, עיי״ש מה שנדחק לבאר בזה). וגם לרבות שבד״כ אורז שלנו הוא בגדר נתמעך. ויש שכתבו שחשו לשיטת בה״ג שהביא הרא״ש ברכות ו, ח והובא בה״ג  שהובא בב״י שברכת אורז שהכל. וצ״ע שבפשטות קאי בפת אורז. ועוד, דלא קייל״ן כוותי, ושיטה זו לא הובאה לדינא. ועוד, שברייז שלנו שדרכו לאוכלו מבושל ודאי אין ברכתו שהכל.

והנה בט״ז רח, יא כבר כתב שיש להסתפק באוכל רייז והירז שמא ברכתם שהכל. וכבר תמהו עליו. וראה בפמ״ג שם. נשמ״א נא, ט. ובתהל״ד שם אוקמי לי׳ כשנתמעך לגמרי, שאם הוא דוחן ברכתו שהכל. וראה גם בשו״ת אמרי נועם מה. אבל ל״מ כן בט״ז. ונראה מדבריו דקאי בין בשלם ובין בנתמעך. וגם אם קאי דוקא בנתמעך לגמרי הו״ל לפרושי הכי בהדיא. גם לא מצינו מקור לד״ז שבנתמעך ברכתו שהכל, אם לא נימוח. ואולי מיירי במקום ובאופן שאינו דרך אכילתו כך, משא״כ בימינו. ועצ״ע שלפ״ז נמצא שדרך אכילתו לא כשהוא שלם ולא בנתמעך לגמרי. ודוחק. ויש שפירשו, דלא דק, וכוונתו רק שמחמת הספק אם הוא במ״מ או בפה״א מברך שהכל. ומש״כ שהספק שהכל או במ״מ – כוונתו שאם הוא ודאי אורז ברכתו מזונות. ואם נחוש להדעות שהרייז הוא – דוחן נשאר בספק בין מזונות והאדמה, וממילא מברך שהכל. וג״ז דוחק. 

אמנם היטב אשר ביאר בתהל״ד רב, ז, בדעת הט״ז עפ״ד אדה״ז רב, יז דכל דאית לי׳ עילויא אחריני לעשות פת הפסיד ברכתו כשנשתנה. (וראה קובץ בית ועד לחכמים תורה ויראה חוברת ב ע׳ רנג שביאר בטוטו״ד הדעות בזה. ולא ראה דברי תהל״ד הנ״ל). וראה גם נמוק״י ברכות לז, א. מרומי שדה ברכות שם. ונראה מדבריו דס״ל שכ״ה גם בנתמעך אפילו לא נכתש, שמ״מ ירד מתורת פרי, ונחות דרגא מהאדמה לשהכל. אלא שהדברים מחודשים לומר כן בליכא שום שינוי זולת שנתמעך, וגם לא בכלי מנוקב.   

אבל בדיעבד – שכבר בירך מזונות והאדמה, ספק ברכות להקל.

וראה גם כאן במקורות:

Hidden “Haeitz” in my salad of “Ha’adamah”

 

 

#23330