Should one follow the Seder Halimud that the Miteller Rebbe writes in his Hakdama to Shulchan Aruch?

 

Generally yes, but this depends on the person, his time and capabilities.

In Yeshiva, this depends on Hanhala too.

 

Sources:

קשה לקבוע מסמרות בזה. והכל לפי מה שהוא אדם. ולמעשה, סדר לימוד בישיבות היום אינו כן, אף שכן עולה גם מאדה״ז בהל׳ ת״ת (א, ב). וצ״ע הטעם. וגם בקונטרס עה״ח לכ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע כח ואילך, לא נזכר כלל ע״ד הלימוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. (אבל ראה זכרונותי ששונקין ע׳ 54 שכך נהגו).

וראה מה שהתאוננו ע״ז בהקדמה לשו״ת מרחשת. הקדמה לבית הרידב״ז. ועוד. ולפניהם בהקדמת הר״ח מאוולוזין לביהגר״א ולספרא דצניעותא. והקדימם בארחות צדיקים שער התורה. וכבר כתבו גדולי ישראל בגנות החילוקים והחסרון שאא״פ לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא – חדא״ג מהרש״א ב״מ פה, ב. הקדמת ב״ח ליו״ד. ועכ״פ, למעשה העידו בנו שנשתנה הסדר. וכן נמצא שכך נהגו במאמר צפית לישועה להח״ח.

ויש שכתבו בסיבת הדבר מחמת התרבות המשכילים, וגם שבכך יהא לתלמידים יכולת הניתוח וההבנה, שהיא מיסודות העיקריים בלימוד, שג״ז מועיל אח״כ בכדי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ולא ידמה מילתא למילתא שלא כהוגן, והרי תחילה שואלים פלפלת בחכמה – שבת לא, א – ראה חובת הלבבות שער החשבון ב בד״ה והמעשה. והב״ד בהקדמת שב שמעתתא, עיי״ש.

וראה מזה באגרות ר״י סלנטר אגרת ו: כי היסוד הראשון יכולת הלימוד אשר לזה מסוגל מאד כפי המנהג. וכבר קדמו בסדר היום סדר הלימוד: וזה הי׳ המנהג שנהגו לקבוע ישיבות לפלפל בהם סוגיות ודבורים קשים ואע״פ שנראה כאבוד זמן אחר שאין מוציאים ממנו לא דין ולא משפט אינו אלא מפני הענין שאמרנו כדי ללמוד להישיר השכל כדי שידע להעמיק הענינים כאשר יבואו לידו כדי שיוציא לאור משפט. וראה גם אזן אהרן – לבעל כפי אהרן – במכתב לבנו כתלמיד בישיבה, בהתחלת הספר (ב, א), שכעת עיקר חובתו לעיין בתלמוד וראשונים בבחינה והעמקה, וכך יהי׳ רוב לימודו בעיון הש״ס ופלפול וחידוד אמיתי עד שישתרש יפה יפה בעיון הש״ס והבנת דברי הראשונים, ואף שאין זה תכלית הלימוד האמיתי שהוא לדעת אמיתות דיני תוה״ק, ה״ז מסלול ודרך אליו, לפי שאא״פ להשיג מדרגה זו לברר דין מתוך התלמוד, אם לא ידע תחילה להבין מהלך הסוגיות, ולכן הדריכונו רבותינו להתעסק כמה שנים בעיון ופלפול וחידוד כדי לבוא אח״כ לתכלית המבוקש. להוציא דין לאורה.

וראה הדעה והדבור ג, מג ע׳ רכט בטעם השינוי מסיני לעוקר הרים, מחמת אוירת הרחוב, עיי״ש. וכבר העירו ממאירי סוף הוריות שמי שאין בידו דרך פסק ובחינה בדמיונות ובהבנת דבר מתוך דבר אינו בכלל סיני כלל ולא בכלל בעל הוראה.

וראה בשיחת ש״פ נשא תשמ״ה, תורת מנחם תשמ״ה ד ע׳ 2284, שיש לסדר בישיבות גם סדר לימוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, בכיתות ושיעורים מיוחדים, בתי מדרש להוראה. וראה בארוכה גם שיחת יו״ד שבט תשט״ו, נדפס גם בלקו״ש טז ע׳ 145, בענין זה. (ומזכיר שם גם הקדמת אדמו״ר האמצעי. אבל נזכר בעיקר בנוגע לגוף הלימוד בהלכות הצריכות כשלעצמן). ועכ״ז, ראה באג״ק ו ע׳ קז, בנוגע לימוד להוראה, ש״מהו החפזון בלימוד להוראה טרם למדו איזה שנים גפ״ת״. וידועה ההוראה שגם הלומדים הוראה ילמדו גפ״ת איזה שעות ביום – ראה אג״ק ו ע׳ מה. וכן באג״ק ז ע׳ קב בנוגע לימודי הוראה, שהוא רק אם כולם מועמדים להיות רבנים וגם כבר יש להם ידיעה יסודית בגפ״ת, ואם לא כדאי להגדיל מספר שעות הלימוד בגפ״ת, אלא שיכולים לבחור במסכתות שיש יותר קישור עם הלכה למעשה, אף שנחוצה ידיעה במסכתות הנלמדות בשאר הישיבות. וכן נז׳ תנאי שתהי׳ ידיעה באיזה סוגיות בש״ס נוסף על ידיעה למיגרס בכמה ענינים בשס – אג״ק שם ע׳ קג. ועוד תנאי בדבר – שלא יומעט מהות הישיבה בלימוד בעמקות – שם יא ע׳ פז.

 

 

#23259