I’m I allowed to wash the laundry during the 9 days for an adult suffering from incontinence?

 

Yes, especially this year where Tisha B’av is delayed till Sunday, but only the bare minimum items that are needed this week and only those clothing that have become soiled due to this condition.

After the clothing are laundered, they should be placed on the ground for a a short while before wearing them.

 

Sources:

דדמיא לבגדי קטנים שמלכלכים תדיר בגדיהם. וצע״ק דמ״ש מטפחות הידים שהותרו במועד מחמת שמתלכלכים תדיר, ראה מג״א תקלא, ב. ולגבי שבוע שחל בו נזכר להדיא בשו״ע תקנא, ג לאיסור. (ולהעיר שגם בירושלמי מו״ק ג, ב, והובא בתוס׳ מו״ק יד, א ד״ה שאין, עלה ספק בנוגע לבגדי קטנים, ונפשט הספק מדין מי שאי״ל אלא חלוק א׳, ולא דימו למטפחות הידים, שמפורש במשנה להיתר בחוה״מ. ואולי ס״ל דשאני בגדי קטנים מטפחות הידים, שבמטפחות מיוחדים הם להיטנף תדיר, אבל בבגדי קטנים שאין הבגד מצ״ע מתלכלך תדיר אלא מחמת הקטן. ומשו״ה פשוט לה ממי שאי״ל אלא חלוק א׳, שג״ז מתלכלך מחמת סיבה חיצונית. ודוחק. ועוד, שלענין שבוע שחל בו, איפכא הוא שבבגדי קטנים הותר, ואילו במי שאי״ל אלא חלוק א׳ ובמטפחות הידים אסור. ובמג״א תקלד, ד אכן כתב בהיתר דכיבוס בגדי קטנים שהוא כמו מטפחות הידים).

אמנם, פוסקים התירו בכיו״ב בדברים המתלכלכים תדיר – ראה שו״ת חיים ביד קכה, נא (במטפחת האף לאבל תוך ז׳. אבל ראה שד״ח מערכת אבלות מ הרבה דעות). מל״ח י, יא (וצ״ע מש״כ להתיר במטפחות בשביל נט״י שחרית, דמ״ש מטפחות הידים שמפורש בשו״ע לאיסור. ונראה דנקט דשאני התם משום רו״ר. וראה גם התעוררות תשובה ג, שלה). שמו יוסף וואליד קסט. (יח, ב. ובמהדו״ח – ע׳ מד). בא״ח ש״א דברים ו. שו״ת שלמת חיים או״ח שי. (וראה שם שיד. שטו. ור״ל ולדייק משה שבשו״ע לא נזכר רבותא במטפחות האף, דשאני מטפחות האף דשכיח שמטונפים). הליכות שלמה יד הע׳ 4. תשוה״נ דלקמן. (וצל״ע במש״כ בערוה״ש תקנא, לד, שכל המותרים לכבס בחוה״מ מותר לכבס בשבוע שחל בו, שהרי מפורש הפכו בכמה דוכתי, הן במי שאי״ל אלא חלוק א׳, וכן בבדי פשתן, וכן באבל שאסור בכל העולים מטומאה לטהרה וכו׳. וראה תוד״ה כל שלשים – מו״ק כג, ב. ובלבוש יו״ד שפט, א דהתם התירו משום כבוד המועד משא״כ לאבל. ורק בתכפוהו אבליו. וגם בזה רק במים ולא בנתר ואבל. וראה טור ברקת שם ע״ד הסוד). ונראה, שעיקר החילוק בין דברים המתלכלכים תדיר, לדבר המאוס. ונדו״ד שמתלכלך במי רגליים תדיר דמיא למטפחות האף דמאיסי טפי, וה״ז כבגדי קטנים, שהותר לא רק כשמוציאים רעי, אלא גם מחמת שמשתינים בהם, כברמ״א תקנא, יד.

וראה מש״כ בישוב המנהג להקל להשתמש גם במטפחות הידים מכובדים, בשו״ת רבבות אפרים א, שע. וראה מה שהעיר על הרבבות אפרים בשו״ת תשוה״נ ה, קע. (וכבר העיד על המנהג בהגהות הרמ״ך לרמב״ם אבל ה, ג שפשט המנהג להתיר במטפחות ידים המכובסים, ונראה אסור מן ההלכה. וכן הביא מנהג זה בהגהות מהרש״ל לסי׳ תקנא, הובא בב״ח תקנא ד״ה וזה לשון מהר״ש,, ובשמו בשכנה״ג תקנא בהגב״י מא, לגבי שבוע שחל, ושנהגו היתר אפי׳ באבל, ויתכן דמיירי התם רק לכבוד שבת, יעו״ש. ולהעיר, שי״א שהאיסור רק לכבס ולא ללבוש ולהשתמש. וראה כסא אליהו שפט, א לענין מטפחות הידים והאף. נוה שלום שם לב. יפ״ל שם ג – קה, ג. (וכתבו שבל׳ השו״ע בהל׳ ת״ב מוכח לאיסור. וביפ״ל כתב לחלק בין ת״ב דאסור רחיצה בצונן, לאבל. וצ״ע שהרי בשבוע שחל בו הותרה רחיצה בצונן. ובכלל, סברת הדברים להיפך דאבלות ישנה קיל טפי. וי״ל). ובנהר מצרים אבלות קלד, וכן בשו״ת יבי״א ז יו״ד מג, ז ושם ט או״ח פח, כח, ובחזו״ע אבלות ב ע׳ רפא שגו ברואה ותפסו שהתירו הכיבוס. ולא היא, כדמוכח מדבריהם דמיירי במכובסים. אמנם סתימת דברי הראשונים שהאיסור במטפחות וכדומה גם להציע ולא רק  ללבוש. ובכמה מהם מפורש הוא להדיא. וכ״ה בריטב״א תענית כו, ב ד״ה ולכבס. וכ״כ בדעת הרמב״ן בתורת האדם, ודלא כמי שרצה לפרש בדבריו באו״א. וגם פשט ל׳ הרמב״ן מורה כן.  וכ״כ במאירי תענית כט, ב. מו״ק כג, א. ושו״ר אריכות מזה במשנה ערוכה (אשר) תענית ד, ד אות צג, ובקובץ ויען שמואל טו ע׳ תקכו).

וי״ל דצערא דגופא בכה״ג ה״ז בכיבוס לרפואה. וגם שבכה״ג באם יקפיד בדבר, יש חשש לזיהום. ונראה נמי, דדומה למי שאין לו אלא חלוק אחד, שכתבנו בלוח יומי להקל בשעת הדחק בדוחק גדול בשנה זו שת״ב נדחה מחמת כבוד הבריות. וראה שו״ת מנח״י י, מד בנוגע איסטניס. וראה צי״א יג, סא מצד להעביר את הזוהמא. להורות נתן ז, לז ואילך.

 

#22796


Add Comment

Your Email address will not be published