מנהג חב”ד בקשר של תפילין של ראש

 

שאלה:

יש לי שאלה על קשר תפלין של ראש הנפוץ בחב״ד הנראה כמו דל״ת, שהרי הב”י בסוף סי’ לב מביא דעות מכמה ראשונים ויוצא מזה שהקשר בשל ראש מרובע. וישנם עוד הוכחות הן ע״פ הלכה והן ע״פ הזהר שצריך להיות מרובע דוקא.

 

מענה:

פשוט שאין שום מקום לשנות צורת קשר הנפוץ.

 

מקורות:

לכל לראש, קשר תפלין מסוג הנ״ל נפוץ לא רק בחב״ד אלא בכו״כ חוגים משלומי אמוני בנ״י. וכן ראינו מעשה רב בהנהגת כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו, שבודאי ראה כן אצל חותנו כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע, שראה אצל אביו כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב ע״ע ולמעלה בקודש. ודעת לנבון נקל, שבודאי לא שינו רבותינו נשיאינו לפתע פתאום ממה שראו אצל רבותיהם.

וראה גם אות חיים ושלום מונקאטש לב, נב שכך מנהג אבותיו. ובזהר חי קאמרנא שלא להשגיח בקשר כעין מ״ם אשר בדאו זולתנו מלבו (אף שי״מ כוונתו לקשר צאנז). וידוע שנמצא כהיום בכ״מ זוגות תפלין של כו״כ צדיקים וגדולי ישראל מדורות הקודמים  שרואים להדיא שהניחו בקשר הדל״ת. (וראה תשורה גורארי׳ לרמן כ״ב כסלו תש״ע ע׳ 79 על תפלין המיוחסות לבעש״ט שהקשר בצורת מ״ם סתומה, ובאג״ק נדפס שם ע׳ 80: ע״ד התפלין . . ומיחסם כו׳ אין לשולחם לכאן). וראה קובץ העו״ב א׳נו ע׳ 200 מפי השמועה מה שנמסר מהאג״מ.

ובכ״מ משמע שאדה״ז ציוה במיוחד לעשות כעין ד׳, ראה שבחי הרב ט (ה, ב): וגם הקשר של ראש צוה לעשותו בצורת ד׳ והאשכנזים עושים בקשר פשוט. ובמהדו״ק דס׳ בית רבי נדפס בהיכל הבעש״ט חא ע׳ קעג: גם תיקן וכו׳ וקשר של ראש בצורת ד׳. ובקובץ ועד חכמים דלקמן שנקרא ״קשר הרב״. וכן מפורסם בכ״מ. (אמנם, מנקיבת השם גופא ליכא ראי׳ מוכחת. ולהעיר מהשמועה בתקנת אדה״ז גם בקשר ש״ר שיוכלו לפתוח הקשר כשיטת ר״א הזקן, ראה אצלנו 10328). ובהכי ניחא קצת אריכות לשון אדה״ז בסידור הל׳ תפלין: נראה כעין דל״ת לצד חוץ שהוא לעין הרואה מלאחריו כעין דל״ת בכתיבתו. (איברא, שמקור הדברים בשו״ת תרוה״ד קעט. ושם יש שהעמיסו בדבריו שכוונתו לקשר המרובע. ועכ״ז, ממה שבסידורו לא הביא כל האריכות שבשו״ת תרוה״ד, וגם שינה הלשון והוסיף בה דברים וכתבו באופן שוה לכל נפש, באזהרות למעשה, מוכח כנ״ל).

וכבר דשו רבים בסוגיא זו, ובפרט בזמן האחרון, בכמה ירחונים תורניים. וההוכחות שהביאו מצדדי הקשר המרובע – כרגיל בכגון דא אינן מכריחות לגמרי, ועל כל פירכא יש תשובה. (ראה לדוגמא בס׳ קשר הדל״ת של תפלין להר״א בקר, אף שבכו״כ מדבריו יש לפקפק ולדחות). ולאידך, כמה ראיות ישנם איפכא כקשר דל״ת, ע״פ הלכה וע״פ קבלה.

וכלך לך מדרך זה לבוא להכריע בעצמו באופן הנחת תפלין, בדבר המקובל מדור דור, על יסוד שקו״ט וראיות, שבודאי לא אישתמיט ראיות הללו לכל גדולי ישראל מאז ומקדם שעשו באו״א.

וגם מצדדי הקשר המרובע מורים באצבע על מי שלדעתם שינה המסורת לפני מאות בשנים. הרי לנו שנהגו כך גדולי ישראל וחכמיו מדורי דורות. ולדעתם כיוון בעל תשובה מאהבה בשו״ת ב, ריג ב״קשר החדש״ לקשר הדל״ת. והנה גם אם נאמר שכדבריהם כן הוא, הרי מוכח שכבר בזמנו נהגו כך. ואין לנו לערער על הנהגת גדולי ישראל. אבל בכ״מ הוכיחו דאדרבה בא לזלזל בקשר המרובע, וכינה לו קשר חדש.

ואדרבה, רוב המקורות מראים בעליל שהקשר כצורת דל״ת, וסמכו עצמם שיבינו שהכוונה כפשוטה. אלא שנדחקו לפרש שלא זו הכוונה, בכדי ליישב מנהגם בצורת קשר המרובע (ולדעתם פי׳ דל״ת – היינו דל״ת כפולה, או שאין דל״ת מעכב או שצורת דל״ת היא רק ברצועות, או שהד׳ הוא רק בשעת עשיית הקשר). וא״כ אדרבה על מצדדי קשר המרובע מוטלת החובה להוכיח בראיות ולהכריח פירושם המחודש. ולא להיפך.

ומצינו בכ״מ שבאמת הקשו על קשר המרובע שאינו כדין. וראה במצת שמורים שהקשה על קשר המרובע. וראה גם בשו״ת ר״י וייל (לבן הקרבן נתנאל) יב, שהקשה על קשר הנקרא בימינו קשר צאנז, והוא מ״ם סתומה עשוי מכמה קשרים ועם ריוח גדול באמצע, שאין צורתו דל״ת. ושם, שכצורת קשר שלו (שנראה מדבריו שהוא כעין דל״ת) כך כל התפלין של חכמי א״י. וכן בקסה״ס כג, ה כתב שהקשר המרובע אינו נכון. וכ״כ בילקוט הגרשוני לב, יב שנשתבש הדבר מרוב הצרות. (ומקור הדבר בקובץ ועד חכמים ריג, הובא בדע״ת לב, נב בשם ״וו״ח״, ואח״כ בקובץ תל תלפיות ה, קה). וגם במשנ״ב לב, רלג שקשר של דל״ת מכוון יותר לדינא. אלא שיש שהעמיסו פי׳ אחר בדבריו בדוחק. ובכ״מ כתבו לפרש כן במג״א לב, טז שבא לשלול קשר המרובע.

הן אמנם ידוע לי שכו״כ פירשו בכמה מהנ״ל באו״א. אבל כנ״ל לא זו הדרך להכריע בצורה כזו.

וחזי לאצטרופי, שי״א שבכלל אין צורת הקשר מעכב, וגם אם צ״ל דוקא ד׳ מהלממ״ס כדמשמע בכמה דוכתי – יתכן שההלכה נאמרה רק בגוף הענין שיהא כד׳ ולא בפרטי׳, באופן הד׳. וכבר הביאו מהעיטור א הל׳ תפלין (נט, ב): וענין קשירה במנהגא תליא ומנהג דילן בד׳ וי׳.

ובאמת נ״ל לדינא, לולא דמסתפינא, שאפי׳ אם יבוא אליהו ויאמר שדל״ת כאן הכוונה למ״ם אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בדל״ת. וגם שאסור לנביא לחדש דבר ולפרש פירוש אחר מפירוש הפשוט, אם לא שקיבלנו כך להדיא.

ואדרבה, העושה כמין מ״ם יתכן ששינה הלממ״ס ולא יצא, משא״כ איפכא, שכבר כתבו בכ״מ שיוצא כך לכו״ע.

 

 

#22486