Can an elderly couple fulfill their obligation of Mishloach Manos by exchanging plates at mealtime, even though the custom is not to give to the other gender?

 

No, they would not fulfill the Mitzvah of Mishloach Manos by doing so.

 

Explanation:

Generally speaking, men and women should not give Mishloach Manos to someone from the opposite gender. However, after the fact, one fulfills their obligation even in this case.

In the case of relatives (such as brother and sister), the above restriction does not apply.

The same would be true in theory regarding husband and wife, that the issue of not giving Mishloach Manos to the opposite gender does not apply. However, in practice, they still cannot fulfill Mishloach Manos this way (even after the fact), due to many reasons – detailed in the Hebrew footnotes below.

 

Sources:

יש מי שכתב למיסבר סברא שאין יוצאים כששולח לאשה בכלל, שאינה בגדר רעהו. אבל בכל הפוסקים מוכח שאינו והוא רק מצד חשש קדושין. וראה שו״ת בית שערים או״ח שפ. משנ״ה ד, פח. ועוד.

אבל בשולח לאשתו צע״ג, ומכמה טעמים, שמה שקנתה אשה קנה בעלה, וממילא בנתינתו אלי׳ זכה בזה מיד ולא נתן כלום (ותלוי אם היא זוכה תחילה או לא – ראה פנ״י ב״מ יב, א. שו״ת מקור ברוך ב, כא. אלא שגם אם זוכה רק אח״כ ה״ז כעין מתנה עמ״ל. וראה שו״ת בי״צ יו״ד ב, קמד, בעיקר ענין משלו״מ לאשה, דסגי שיש לה קנין הגוף. ובמק״א – בלוח לפורים – הארכנו גם בחובת האשה במשלו״מ, איך הוא משלה. וגם יכול להתנות ע״מ שאין לו חלק בזה – ראה שו״ע אה״ע פח, יא. וכשבעלה נותן במתנה ודאי המתנה שלה וא״צ גם תנאי –  ראה שם בשו״ע פה, ז. צט, ב. ש״ך חו״מ סב, ו. אבל ראה הגהות רעק״א אה״ע שם. שו״ת רעק״א תנינא פה. שו״ת מהרי״ף צ. בכור״י או״ח תרנז, ח. ערול״נ ב״ב נא,ב. ועוד, שבימינו שעובדות ומתפרנסות י״א שלא קנה – ראה ערוה״ש יו״ד רמח, יב. אבל ראה שו״ת שבה״ל ב, קיח. ויש לדון אם שייך דינא דמלכותא כאן) ובלא״ה, גם אם יכולה לקנות, כיון שסמוכה על שולחנו, מעיקרא כרשות אחת היא, ואין כאן גדר ״משלוח״ ״לרעהו״. ולא מסתבר שג״ז בכלל תקנת מרדכי היהודי. ובסגנון אחר, שבלא״ה חייב במזונותיה ואין כאן שום הוספה ״להרבות רעות״ (כ״ה לטעם חובת משלו״מ שבמנות הלוי. אלא שסו״ס מקבלת צרכי סעודת פורים, כטעם שבשו״ת תרוה״ד קיא. ועכ״ז, הרי בלא״ה היו אוכלים יחד. וי״ל שצ״ל מן החולין ולא מדבר שנתחייב כבר ליתן. ועוד שנמצא פורע חובו ממשלו״מ. אבל ראה חזו״א שביעית יג, כו במה שאשה נזונית מפירות שביעית. ולכן גם את״ל שא״צ נתינה לרשות אחרים, ועיקר הענין שמרבה בשמחה – כאן ג״ז אינו שאין כאן הוספה מיוחדת. ומשו״ה ל״ד למיחלפי סעודתייהו, ששולחים סעודתם לאחרים – ראה ב״י תרצה. ד״מ שם ז. א״ר שם י. שו״ת אבן שוהם יד בהגה. דבר אליהו לובלין סוסי׳ סט. קב חיים נו. נחלת בנימין קלו. דברי יואל יו״ד סד. וגם לפירש״י שזה אוכל עם זה, וא״צ שיהא בדרך משלוח – עכ״פ הוא בדרך ריעות להזמינו לשולחנו ולא כשמאכיל לב״ב. והכי נימא שכל שסועד עם ב״ב לרש״י נפטר ממשלו״מ. ובשלמא כשנותן תפנוקים יתירים שאינו מחוייב בכך ואינו בכלל הסעודה, משא״כ בנדו״ז. וראה בדרשות חת״ס א ע׳ קצז ד״ה בש״ס, שמשלו״מ צ״ל כשיש למקבל כבר סעודת פורים ומוסיף ע״ז. ולהעיר ממגילה ז, ב שרבה נתן לאביי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה. אלא שאינו מוכרח שהי׳ מחמת משלו״מ. והרי י״א דלא מהני כשנמצא שם המקבל ואוכלו במקומו – ראה בהנסמן לעיל. ואף שי״ל שחייב רק ליתן דמי מזונות ולא מזונות ממש – מסתבר שכיון שיכול לצאת במזונות, אי״ז בגדר הוספה לשמחת פורים). ועוד שאשתו כגופו ו(אף אם נאמר דלאו לכל מילי איתמר, וראה בשו״ת בנין עולם לו, בנתינת מתל״א לאיש ואשתו דלא אמרינן שיש כאן רק חדא נתינה. וכ״ה בדרשות חת״ס שם. וראה גם מהרש״א מגילה ז, א בל׳ ״קיימת בנו מתל״א״ בל׳ רבים. ויש חולקין – ראה ערוה״ש תרצד, ב. התעוררות תשובה ג, מז – הכא שאני ש)בפשטות שאינה בכלל רעהו, וגרע מנתינה לבנו שנחלקו בזה, וכן לאידך כשנותנת אליו. וכבר נסתפק בזה בהגהות טהרת השולחן לסי׳ תרצה, והובא בילקוט מפרשים בהוצאת מכון ירושלים, אם לשלוח לאשתו, שאשתו בכלל רעהו, כביבמות לז, ב, בנושא אשה ודעתו לגרשה שהוא בכלל אל תחרוש על רעך רעה. (ויש להוסיף שבגיטין צ, א מביא הך קרא גם אחרי שנשאה כבר. וראה גם שו״ת ר׳ עקיבא יוסף או״ח ב, תסו שהוכיח משם. ומש״כ שם להוכיח מאסור לקדש אשה עד שיראנה שנאמר ואהבת לרעך כמוך – התם מיירי קודם שנשאה, ומוכח רק שאשה בכלל רעהו, ולא שאשתו בגדר רעהו). ונשאר בצ״ע. ולא ביאר ספיקו. ובשו״ת רע״י שם כתב שצריך ליתן לה ע״מ שאין לבעלה רשות. וראה בהערת המהדיר שם בטעמא דמילתא דגרע משאר משלו״מ לאשה, כיון שלא נעשה שינוי רשות. וראה גם שם תסה. וראה בקובץ מקבציאל גל׳ ל ע׳ קיג מכת״י האדר״ת: ״לענ”ד נראה דאם אין לו למי לשלוח ישלח לאשתו דג״כ נקראת רעהו כמ״ש והיא חברתך ואשת בריתך ויקנה לה ע״מ שלא תהא לו רשות במתנתו״. (וראה בכה״ח תרצה, נז, לגבי חובת נשים במשלו״מ בכלל.  וצ״ע בכוונתו שהאשה תקח רשות מבעלה או במחלפי סעודה, דמאי מהני מיחלפי סעודה, כשאין לה רשות. ולא נראה שכוונתו להחליף עם בעלה. ואולי שלזה נתן רשות).

וראה מה שדנו בזה חכמי הזמן, וחלק מדבריהם כבר באו לעיל בתוך דברינו – שלמי תודה פורים ג, כח. שושנת ישראל פורים יא, יט. שו״ת משנת יוסף ט, רפ. משנת אברהם כתובות פה, ז. שו״ת שערי יושר ד או״ח צא, א. מנחת אליהו לוי ב, מא. מקור נאמן תקעה. ודרשת וחקרת ה, ק. מבית ישראל ב, קיא. חבל נחלתו יט, כב.  קובץ המאור ג׳ תעה. מקדש ישראל פורים רמב. עתה באתי (אוהב ציון) ע׳ צו. אבני דרך ו, צה, ז. גם אני אודך – דדון רצו. שיינברגר עג. דיין כא. רוט לו. ליברמן קיח. ושו״ר במועדי הגר״ח ב, תשס, ובית מתתיהו ב, ט בסופו, שנסמן לכו״כ שדנו בזה. ולהעיר מהסיפור בשיחות לנוער אדר תשל״ה ע׳ 4.

 

 

#19638