How careful should one be about Davening with droplets of urine on his clothing?

 

Question:

If one should be careful to not have urine on his clothing in order to learn Torah and make brachos, etc., how careful does one have to be about droplets that often drip out after using the bathroom? What can one do if there are often droplets even after shaking out?

 

Answer:

According to the strict halacha this is not a problem if it’s covered in the garments one is wearing.

Nevertheless, there were pious individuals who would be particular about drops of urine in their clothing, in order that they daven with clean clothing.

This is only an issue if it is noticeable on the outside, or wet enough that it would make another item wet. Certainly once it dries it’s not a problem anymore.

If you practice regular normal hygiene this is not an issue.

 

Sources:

ראה אדה״ז עו סוס״ד בשם ס׳ היראה (ובמהדו״ח שם – הוא באות ל). וכ״ה בפתיחה לאר״ח ז. והובא בכ״מ. וראה שם צח, ד. וכיון שהוא רק משום נקיות ולא מדינא – אין מקום להחמיר אא״כ מגולה או בטופח עמ״ל (אף של׳ אדה״ז ״טיפי״ משמע קצת דקאי בטיפה לחוד. ויל״ד. ועכ״פ אין להחמיר באינם מרטיבים היד, שבזה לכו״ע מותר). וכן מובן גם מלשון רבינו יונה שם: שלא ילכלך בגדיו. משא״כ כשאינו בגדר מלוכלך, שהוא טיפות מועטות ואין דרך בנ״א להקפיד בכך. וראה ביהגר״א לשו״ע או״ח צח, ד, שציין לשבת קיד, א: מנין לשינוי בגדים. וכ״ה בר״מ ניגרין לס׳ היראה שם. והובא בדרך חיים די לונזאנו לר״מ (במהדורת אהבת שלום – ע׳ צב). וראה משנה הלכה עח, א.

ועוי״ל, שבלובש מכנסיים על בגדיו התחתונים, וע״ז – בגד עליון, לית לן בה. והתם מיירי שמחמתם נתלכלכו המכנסיים. וראה ס״ח (תתיז. פארמא תתרסה) שהי׳ משים עור כעין כיס במכנסיים מפני טיפי מי רגליים. (אלא שי״ל דדינא קאמר, שהרי כתב שם שתפלתו תועבה, והכוונה שחשש שינטפו על בגדיו מבחוץ. וראה שו״ע רסי׳ עח. אדה״ז שם).

אבל לכאו׳ מוכח שגם בכה״ג איתא להאי חומרא, שהרי נזכר שם בשו״ע אדה״ז בחדא מחתא (ממג״א שם ז) שחסידים הראשונים משמשים מטותיהם ערומים שלא תדבק ש״ז בחלוקיהן אע״פ שהוא מכוסה. והוא מס״ח תקט. וראה שם תתכז באו״א. והנה במג״א שם הוכיח שבבגדיו ומכוסה מדינא מותר, ממה שאמרו בשבת קיד, א שת״ח נמצא ש״ז על לבגדו חייב מיתה משום משניאי. ומשמע שלענין תפלה ולימוד אין קפידא. ושם קאי בלבושא ולא בגלימא, שגם בלבוש תחתון נקרא משניאי אף שמכוסה בבגד עליון. וראה גם מחה״ש ופמ״ג שם. ועכ״ז, אין הכרח גמור שגם לתפלה יש להקפיד בכגון דא. (אבל ראה שו״ת אלף המגן  א, ג בסופו). ועוד ועיקר, דעכצ״ל דמיירי שנראה כלפי חוץ, דאל״ה מה שייך משניאי בזה. ובפיר״ח שם ובערוך ערך רבב מפורש, שאין בנ״א דביקין בו שלא יתלכלכך מלבושם בו. וראה גם פי׳ נמוק״י שם. אלא שכיון שאינו נראה כ״כ קפדינן רק ברבד ולא ברבב. וצ״ל שנראה רק לפעמים כשפושט בגדו העליון. וכ״מ בשבת עז, ב בהחילוק בין לבושא וגלימא, ראה רש״י שם ד״ה לא בושה. חדא״ג מהר״ל סנהדרין עה, א ד״ה אמר רבב״ח. (אבל ראה רוח חיים אבות ו, א ד״ה ומלבשתו. פרשת מרדכי אלטולר שבת שם. אבל להעיר שגם בבגדים תחתונים  נק׳ ערום – ראה שו״ת חכ״צ  תוספות חדשים ג. דובב מישרים ב, טז, ב). ושו״מ כן בסדר משנה דעות ה, ט. ארצה״ח ב בארץ יהודה א. וראה אוצר המלך להרה״צ ר״צ מלובלין דעות שם. יד דוד ואילת השחר שבת שם. אבל ראה במקו״ח צח בקיצור הלכות ד שנראה שפי׳ בגד התחתון ממש. או״י דמיירי במסריח, שבל״ז ל״ש משניאי, ובאו״א שהוא באופן שמעורר תאוה, ראה ל׳ רש״י ד״ה רבד. וראה נחלת נפתלי שבת שם עפ״ז באופן מחודש.

 

 

#19572