Is it permitted to benefit from the light on Shabbos if someone turned it on by mistake?
Question:
If someone turned on the light on Shabbos by mistake (either by bumping into the switch, or they forgot it was Shabbos) is it permitted to benefit from the light?
And what would be considered benefitting? (Would it make a difference if there was already some light before? Or if they need the light…?)
Answer:
It depends. If someone forgot that it was Shabbos, he and others may not benefit from the lights until after Shabbos. If however, he bumped into the light then it is permitted to benefit.
The definition of forbidden benefit is to do things using the light which otherwise wouldn’t be possible. If this isn’t your home, it is best to leave the house
Sources:
ראה פרטי הדינים בשו״ע או״ח רעו, ושיח ובנו״כ.
וגדר הנאה כאן כבאמירה לנכרי שבתוספת הנאה מותר. וראה גם מג״א רסד, ד. וכן גם א״צ לצאת מביתו כבאמירה לנכרי – ראה שו״ת חלקת יעקב א, צא. אבל ראה מגילת ספר כט, יג. ודיוקו משו״ת אג״מ או״ח א, קכג אינו מוכרח. ולמעשה נקטו להתיר גם בזה. ובפרט בשוגג. וראה כאן בסו״ד
במתעסק אין איסור הנאה – ראה גם פמ״ג שיח במ״ז ב. שו״ת קול אליהו בסוה״ס בהגהות החיד״א נ. וי״ל דדמיא לאונס, ראה שו״ת בנימין זאב קל, והובא בכנה״ג שיח בהגה״ט ג, וא״ר שם ה ובעו״ש ב, ועוד. (ובפמ״ג בא״א ג שאונס חמור משוגג. ונתקשו בזה – ראה דע״ת למהרש״ם. שו״ת עמודי אש ה, כז. ושם כתב שהיא טה״ד. וראה מזה בקצוה״ש קכד, בבדה״ש ג. כה״ח שיח, כ. איברא, שתוספתא שבת יד, יא שכולם שעשאן ישראל בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין אסור, והובא ברמב״ן שבת קכב, א – בתוספתא מהדורת ליברמן שבת יג, יב, ל״ג אנוסין. וכבר כתבו האחרונים שאין לפסוק הלכות ע״פ התוספתא. ועוד שלכמה ראשונים מותר ליהנות ממלאכת מבשל לחולה בשבת, ודוחק לחלק בין האי אונס לשאר אונסין. ובכל אופן, מתעסק עדיף מאונס, שנעשה שלא בידיעתו כלל. ולהעיר, שמצינו שבריטב״א עירובין מא, ב, בשם רבינו יונה, ועוד, שהקלובמעשה שבת בהוצאה כשלא נעשה תיקון בגופא, אף שבתוספתא הנ״ל מפורש איפכא דמיירי התם במילא מים להשקות בהמתו. (ראה גם חזון יחזקאל שם. שם שבת לח, א). וכן מצינו שנסתפקו האחרונים במעשה שבת עבור בהמתו אי חשיבא הנאה – ראה פמ״ג שכא במ״ז יב, ועוד, ובתוספתא שם מוכח שג״ז הנאה. ואולי שיגרא דלישנא הוא, שכ״ה הל׳ גם לגבי מחיצה שנעשית בשבת (שבת קא, ב. תוספתא שבת יא, טו. שם עירובין י, יג) ולגבי קנין בשבת שמה שעשה עשוי (תוספתא ביצה ד, ד) וכיו״ב. ואכן בסה״ת רמז, ל״ג אנוסין ומוטעין, ונזכר רק בין שוגג בין מזיד, ועיי״ש שאפשר דקאי גם לר״מ). וראה במאור השבת יז, טז מש״כ הראשונים – רמב״ן שבת קו, ב. ועוד – שבנועל הדלת ולא ידע שיש שם צבי, שנק׳ אונס. וכ״ה בארחות שבת כה, ד.
אבל ראה בשו״ת עונג יו״ט כ, שהחמיר. אלא שטעמו דס״ל שמתעסק נקרא מעשה איסור. וד״ז גופא בפלוגתא תליא. ואכ״מ כעת. ורבו החולקים וס״ל שאין ע״ז שם מלאכת איסור בכהת״כ שאי״ז נקרא עדייתו, ועכ״פ במלאכת שבת אינה בגדר מלאכת מחשבת.. אמנם, בשו״ת מנחת ברוך דיני שבת ט החמיר גם אם נאמר שאינו מעשה איסור, דגזרינן אטו מזיד. ודבריו צע״ג, שלא מסתבר כלל גדר קנס כשלא נעשית מלאכה. ודעת הפמ״ג ועוד וכל האחרונים שהקלו באונס מוכחת דלא כוותי׳. וכן מצינו ג״כ שמותר ליהנות ממלאכת גוי שעשה לעצמו או ממלאכת חש״ו. (אלא שי״ל שבכה״ג ל״ש הגזירה שיעשה במזיג ויאמר שעשאה גוי וכו׳). וגם העונג יו״ט לא נקט כטעמו, דס״ל שהקנס רק אם נאמר שהוא בגדר מעשה איסור. ועוד שנראה פשוט שלא קנסו רק בשוגג שדומה למזיד בצורת העשי׳ (אף שגם שייך חשש הערמה, ראה רשב״א חולין טו, א. אלא שלא מצינו שקנסו בדבר שהוא באונס).
וראה גם בשו״ת אז״נ ו, יז, שהעלה להקל. ושם כתב לצרף גם דעת הסוברים כר״מ להקל בשוגג. וכ״כ להתיר בשו״ת לב אברהם א, מב. וראה גם שש״כ י, מז. ודלא כהלכות שבת בשבת ד, עז, ה בשם הגריש״א. ואיהו גופא כתב להקל כשלא נתכוון אפילו להישען על הקיר, שבזה ה״ז מתעסק באמת (משא״כ כדנתכוון לפעולה מותרת ונעדית פעולה אסורה, שרק משום מלאכת מחשבת קאתינן עלה, וכהחילוק בתוס׳ שבת עב, ב, וראה גם בשו״ת רעק״א ח). אבל לדברינו הה״נ שי״ל כן בכל מתעסק.
ומש״כ בשו״ת משנ״ה ו, עו, להחמיר שעבר על איסור דרבנן עכ״פ, הרי דעת אדה״ז שלא קנסו שוגג אטו מזיד בדרבנן – ראה שו״ע אדה״ז שיח, א שכיון שעשה איסור של תורה החמירו לקנוס״. ושם שלט. ז – רק במזיד. וראה גם שם תה, ט. וראה קצוה״ש שם. וכ״ד המשנ״ב שיח בבה״ל ד״ה המבשל. ואף שיש לחלק שהאיסור גופא דאורייתא, ורק העשי׳ במתעסק הוא בגדר איסור מדרבנן (להסוברים כן). – לא נ״ל לחלק כן ולהחמיר עליו באיסור קנס מה״ט.
ובקנסא שומעים להקל בפלוגתא דרבוותא, וכש״כ בכה״ג שלרוה״פ אין ע״ז שם וגדר מעשה איסור.
#19063
