Aliyos Shabbos before Yud Shvat: Can we remove two Sifrei Torah from the Aron at once?

 

Question:

When making more than one Kriah on Shabbos (such as on the Shabbos before Yud Shvat) – is there a problem to remove two Sifrei Torah at once at the moment of Pesichas Ha’Aron, just like it is done when two Sifrei Torah are used (like on Shabbos Rosh Chodesh)?

 

Answer:

It’s allowed.

 

Sources:

באפיקי מגינים קמז, ח כתב לאסור בהנהוג בשמח״ת עד״ז, שבאופן זה עובר משום עשיית מצות חבילות, בין לרמב״ם ובין לתוס׳, שגם ההבאה וגם הקריאה היא בב״א – ראה מג״א שם יא. ולמעשה, כן המנהג בשמח״ת בכ״מ. ולא זו בלבד, אלא שנהוג להכניס תחילה כל הס״ת לארון אחר הקפות, ואח״כ להוציאם שוב לקריה״ת.

ויש ליישב בפשיטות, שכיון שהחיוב אחד – שאין כאן ב׳ חיובים נפרדים – ליכא משום חבילות, שאין איסור לחלק החיוב לשתים, ודומיא דזימון שמותר ליחלק לב׳ חבורות. וכבר האריכו בכ״מ שמותר ליחלק לב׳ מנינים לתפלה ולא חשו לברוב עם. ועכצ״ל בדעתם דליכא גם משום חבילות. והה״נ לגבי קריה״ת. והרי בנדון הנ״ל דב׳ מנינים לתפלה, קריה״ת שבאמצע התפלה היא גם בב״א. ואדרבה, עדיפא מינה, שקריה״ת היא חובת ציבור. והאיסור הוא לעשות ב׳ מצוות בב״א, משא״כ לחלק מצוה אחת לב׳. ובמכ״ש ממש״כ בשו״ת תשב״ץ ב, מב, שבמילת תאומים ליכא משום חבילות, דהמצוה רמיא על אותו האב, ורק בשל ב׳ בנ״א יש משום חבילות. וגם להחולקים, שאני התם שיש ב׳ חיובים, משא״כ כאן שהחיוב אחד. וראה גם שמחת תורה ורשנר כו, שדרך כעי״ז.

וי״ל גם איפכא, שכיון שמחולקים לב׳ מנינים, הא גופא טעם שאין בהקריאה בב״א משום חבילות, לפי שאין דבר המאחד שניהם, שכל ציבור מקיים מצוה לעצמו, וע״ד שכאו״א עושה מצוה לעצמו, כציבור שכאו״א נוטל לולב ומניח תפלין (ראה גם נשמ״א דלקמן), ורק כשהחיוב רמיא על בי״ד (וכדומה) שייך גדר חבילות – ראה גם עט סופר כלל י פרט ב. שבילי דוד קמז, ב. דרך אמונה מע״ש יא, ה בבה״ל ד״ה וכל אחד. ועוד ועיקר שהטעמים אינם שייכים כאן, שאינו נראה כמשוי, וגם ל״ש הטעם שיהא לבו פנוי למצוה, שהרי כל חד וחד באנפי נפשה הוא.

ומ״מ לדעת התוס׳ אכתי תיקשי מחמת ההבאה בב״א, לפני שנתחלקו לב׳ מנינים (אף שג״ז יש ליישב קצת, כעין הנ״ל).

אמנם, בטעם שאין מקפידים על ההוצאה של ב׳ ס״ת בב״א בכלל, גם במנין אחד, מצינו כמה אופנים בפוסקים (ולא רק כמ״ש במג״א שם, שבהכרח לומר דאנן קיימינן לשי׳ הרמב״ם דקפדינן רק על המעשה ולא על ההבאה. ולהעיר שלגבי כוסות לברכת נישואין וברהמ״ז משמע שנקט כתוס׳. ואולי ס״ל להמג״א שבמביא ב׳ הכוסות לפני ברהמ״ז חל על שניהם שם כוס ברהמ״ז, ונמצא שגם לרמב״ם יש לחוש משום חבילות לפי שאומר אח״כ ברכות נישואין על כוס ברהמ״ז. אבל ל״מ כן בלשונו. ובמק״א הארכנו בדעת אדה״ז, דמשמע דס״ל דנקטינן כתוס׳).

ומהם: שהס״ת עדיין אינה מוכנת לקריאה שמגוללת – יד המלך תפלה יג, כג; שכיון שיכול לקרוא בס״ת אחד ע״י גלילה ליכא משום חבילות – מגן גבורים קמז, ג. שו״ת משיב דברים או״ח קג. והה״נ כאן שיכולים לעשות רק מנין אחד; שבב׳ בנ״א ליכא משום חבילות – חיי״א סח בנשמ״א ב. א״א מבוטשאטש קמז, ח. שו״ת מהר״ם שיק או״ח סד, הכלל הג׳. פנים מאירות קאטקין א לירושלמי יומא, קכא (מג, ב). שבילי דוד שם. וכ״ה בכ״מ שבגופים מחולקים ליכא משום חבילות. ובעזר מקודש אה״ע סב, יא שכיון שהם ב׳ קרואים ל״ש חבילות. (ועד״ז כתבו ליישב בכ״מ בהמנהג להכין ב׳ כוסות לפני ברהמ״ז, הן לברהמ״ז והן לברכות נישואין – ראה מהר״ם שיק שם. עזר מקודש שם. שולחן העזר ט, ג, ב. שארית יעקב ראטהבלום ב, בסוגיא דא״ע מצות חבילות,  ד״ה ואני תמה – פה, ג. שו״ת צבי תפארת פב. וראה שו״ת בא״מ ד, לו, ד. ונראה שהבין במהר״ם שיק שם, שההיתר מחמת שהברכות נאמרות ע״י ב׳ בנ״א. אבל בדבריו כתב מחמת שהמזיגה  בב׳ בנ״א. ולכאו׳ י״ל עוד שהמזיגה אינה נעשית בב״א אלא בזאח״ז. וד׳ המג״א – היינו רק לגבי גוף הבאתם כשהם מלאים בב״א, אבל כשכוסות ריקים נמצא על השולחן ומוזגים אותם בזאח״ז, אין בית מיחוש, דאלת״ה מה הועלנו בהבאתם אחר ברהמ״ז, לפני ברכות נישואין, שהרי עדיין לא נגמרה מצוה ראשונה דברהמ״ז, שלא בירך בפה״ג, ולא טעם עדיין מכוס ברהמ״ז. ועכצ״ל שרק כשמביאם בב״א איכא למיחש. אמנם, בתוספתא פרה ג, והובא בתוד״ה אין סוטה ח, א, להביא פרה השני׳ רק כשהראשונה  נעשית אפר. ונראה לבאר הטעם, שכל שלא גמר הראשון נראה כמשא שממהר לפרוק מעליו, שהרי יכול הוא להביא השני אחר גמר ראשון. וראה גם משיב דברים  שם. וכ״מ בקושיית הקרן אורה נדרים עג, א. הן אמנם שבתוספתא שם איכא לפרושי דהיינו מחמת המעשה ולא ההבאה, שעיקר הכוונה שלא ישרפם בב״א, ובזה לא יצא מידי חשש רק כשנעשית אפר. אבל בתוס׳ לא הבינו כך. ומ״מ במג״א מוכח כנ״ל, שהעיקר גוף ההבאה בב״א. ומדאתינן להכי י״ל גם בב׳ ס״ת שכשמוציאם בזאח״ז לית לן בה. ואף שבירושלמי מגילה ד, ה שהביא המג״א משמע להביא השני אחר הקריאה בראשון – הרי לא אתי עלה משום חבילות. ולהעיר שמנהגנו בהוצאת ס״ת שמכבדים א׳ להוציא שני הספרים, ומוציא הראשון ומושיטו לש״צ ואח״כ מוציא השני ומחזיקו בעצמו, ודלא כמנהג העולם – וכ״ה בשע״א י, ו, ובמט״א תריט, מט – שההוצאה נעשית בב׳ בנ״א. ויש נוהגים כמנהגנו, שהפותח מוציא ס״ת השני אבל מוסרה לאחר. ולהנת״ל ג״ז א״ש לפי שאינו מוציא בב״א. ואדרבה, י״ל דמעליותא איכא בהכי, שבאיש א׳ בודאי אא״פ בב״א. ודמיא קצת להמנהג במילת תאומים, שעדיף לנו למול במוהל א׳ אבל בזאח״ז, הן בהבאה והן המעשה. אלא ששם מביא השני רק אחר גמר מילת הראשון); שבדבר שאין חובת הבאה והעמדה ליכא משום חבילות – שד״ח פאת השדה מערכת א, קלה בסופו בשם חוקי חיים. בני ציון למג״א קמז, ו. נהר שלום שם. בית האוצר א, פג. שו״ת פאר אהרן יג. גרי״ז סטנסיל סוטה ח, א. וראה ספר גליונות שיינקופף טז, שכשהמקום אינו עיקר בהמצוה ל״ש חבילות בהבאה. וראה מחנה יוסף סוטה שם. וי׳ל גם בסגנון אחר, שההכנה למצוה כשלעצמה אי״ב משום חבילות, ורק בהבאה כזו שעי״ז מתחילה ההתעסקות במצוה. וראה שו״ת לבו״מ או״ח קטו, ד״ה ועוד נלענ״ד; משום טורח ציבור – שירי קרבן לירושלמי יומא ז, א. אמת ליעקב לר״י אלגאזי הקמת ס״ת ח. קמח סולת עד, א. משנ״ב קמז בשעה״צ ל. וראה שו״ת אג״מ או״ח א, לח. ויש להמתיק הדברים שבמקום שאא״פ מותר לומר גם ב׳ קדושות על כוס אחד. והה״נ שטירחא דציבורא דוחה לאיסור הנ״ל; דחדא מילתא היא וליכא משום חבילות – ערוה״ש קמז, יא. בית שלמה שטנצל קמז. וי״ל דוגמא לדבר בב׳ צפרים לטהרת מצורע או ב׳ שעירי יו״כ, שמצוה שיהא לקיחתן כאחת, שאי״ב משום חבילות דחדא מצוה היא; שבמצוה שע״י שליח ל״ש חבילות – או״ש טו״צ יא, ו; שבמצוה דרבנן ל״ש חבילות (ראה מגדל עוז שבת כט, יג. שו״ת חת״ס כא. כת״ס או״ח קלט. ועוד. ועכ״פ כשאינו ב׳ קדושות על כוס אחד. ואכ״מ), ובפרט שמצוות דרבנן אצ״כ, וליכא משום חבילות – שו״ת בית שערים או״ח נג. חתן סופר שער הטוטפות יז. שו״מ שתיתאה א, סוסי׳ מח. דובב מישרים א, ס. צבי תפארת שם. מנחה חריבה סוטה ח, א. תורת חיים סופר או״ח קמז. קול שמחה סה. חדות יעקב תנינא קמה, ו. שארית יעקב שם פה, א ד״ה ובגוף. ועוד. ואם נאמר שבת״ת אצ״כ, הה״נ שיש ליישב נדו״ד מטעם זה; שבכל דבר שאא״פ לעשות בב״א לא קפדינן על ההבאה כאחד (ובטהרת מצורע ורציעת עבדים וכו׳ אפשר לקיים שניהם בב׳ ידים) – ברכת ה׳ (לוי) ד,ה, י. וי״ל שגם בב׳ מינינים הרי אא״פ לקרוא בשניהם בב״א; שזריזין מקדימין דוחה איסור דחבילות – מסדר חילוקים ושיטות א, מ. וראה גם חמד משה קמז, ב; שבחובת היום ל״ש חבילות – חמד משה שם. ערוה״ש יו״ד רסה, כה. וראה גם ארעא דרבנן ב. שו״ת שבות יעקב ג, לא. ברית אברהם או״ח יד. הקדמת מגיד משנה למשנת חסידים. וי״ל עוד ולהיפך קצת, שכיון שאי״ז חובה גמורה – שהיא חובת הציבור – ליכא משום חבילות, וכמ״ש במג״א שם בעצמו לגבי מצוה של רשות (וכבר הקשו מהשקאת סוטה ורציעת עבדים – ראה מנחת קנאות סוטה ח, א. מנחה חריבה שם. קנין פירות עמ״ס עבדים לז. ועוד), שכל שאין המצוה מוטלת אקרפקתא דגברא ל״ש גדר חבילות. וראה עפרא דארעא שם. עושה שלום ח, א ד״ה ועוד. מהרש״ם ה חלק הדרושים ט, ב ד״ה ונראה.

ואף שבכמה מהנ״ל יש לפקפק, וראה אצלנו שם – די בזה ליישב הנהוג. ולא שנא מהנהוג להוציא ב׳ ס״ת במנין אחד בב״א שהובא בכל הפוסקים כדבר פשוט, איך שלא יהי׳ הביאור בזה. וטעמי המנהג מספיקים גם לענין זה. ופשוט שלענין ההבאה אין לחוש יותר מחמת שמחלקים לב׳ מנינים (זולת למש״כ החמד משה שם ליישב דשאני התם שהם ב׳ מצות, דמילי דקריאת ס״ת זו לחוד ודקריאת ס״ת זו לחוד, וכ״כ ליישב גם בחי׳ חת״ס סוטה שם, שבב׳ שמות ליכא משום חבילות. משא״כ בעניננו שהקריאה חד היא. אלא שעיקר דבריהם במחלוקת תליא. ובכ״מ מצינו שקו״ט גם בב׳ מצות משום חבילות. ובתשב״ץ הנ״ל מוכח דאדרבה גרע טפי בב׳ מצות. כן מצינו ליישב בגנזי חיים קמז, שחשוב להוציא ב׳ ס״ת כאחד שידעו שקוראים בב׳ ס״ת). ואדרבה, י״ל דב׳ מנינים עדיפא, וכנ״ל.

 

 

#18865