« go back

האם מותר להחזיק כוס קפה ביד בשעת אמירת קריאת שמע [קטנה]?

 

הסברת השאלה:

האם הדין שאין להחזיק בתפלה דברים שהוא טרוד שלא יפלו אמורים גם לגבי ק”ש? (כך פסק הפרמ”ג בסי’ צו, אך אדה”ז לא הביא זה)

 

מענה:

גם לגבי קריאת שמע.

 

טעמים ומקורות:

כ״ה בפמ״ג צו במ״ז א. והובא במשנ״ב שם א. ואף שלא הובא בשו״ע אדה״ז – הרי לא הובא גם בשאר פוסקים. ונראה דס״ל להפמ״ג דסתמא דמילתא, כשכתבו כל הפוסקים לענין תפלה, ס״ל שהכל בכלל. (ובפמ״ג ציין לענין זה לעיין בסי׳ פט, ג לענין איסור עשיית חפציו קודם התפלה, שנחלקו אם הותר כשכבר אמר ברכות השחר. ולהעיר מתוס׳ שבת יא, א ההוא מצלי היינו ק״ש. וראה גי׳ הרי״ף ועוד ברכות י, ב. תר״י שם). וקצת משמע כן מל׳ האגודה סוכה מא, ב שכתב דבלולב שאני שקורא ק״ש ולולבו בידו. ויל״ד, דאגב שיטפא דמתפלל ולולבו בידו נקטי׳, ונקט לישנא דהגמ׳. וראה בערוה״ש תרנב, ד (בשם הטור, בשינוי): שאפילו בעת קריאת שמע ותפילה אוחזו בידו, ואע״ג דשארי דברים אסור להחזיק בידו בעת קריאת שמע ותפילה אבל הך מצוה דחביבא עליה לא אתי למיטרד.

ומצאתי מקור קדום בשע״ת להגאונים פח, לענין אחיזת ציצית בק״ש, ש״כיון דמצותה היא לא טריד בהו אבל ודאי אי ידעינן דטריד במשמוש ידיו שפיר דמי למימנע יתי׳ שהרי אין לקרוץ ולא לרמוז ולא להורות באצבעותיו״. ועדיין יל״ד קצת, דהתם מעיין וממשמש בה ג״כ. וי״ל גם בדעת הפמ״ג דקאי רק בנטרד בה שמפחד שיפול וכדומה.

אמנם להעיר מר״ה לד, ב שר׳ אבהו שקיל ואזיל והוה קרי ק״ש. אבל בברכות כד, ב ליתא לתיבת שקיל. וראה גם דק״ס שם. וגם אין הכרח דשקיל הוא מל׳ שקולאי (ב״מ פה, ב) היינו שלקח חפץ ושימש את ר״י בלקיחת חפציו (ובכ״מ שצריך ליקח עמו בדרך תמיד פת. או שהרים הגלימה תוך כדי הילוכו שלא יתלכלכך, כדרכם) – שאפ״ל באו״א. ול׳ זה נמצא בכ״מ. וראה בחי׳ הר״ן שבת קח, ב שפי׳ שקיל נפשי׳ ואזיל. וראה פתח עינים חגיגה ה, ב. יוסף תהלות תהלים מב. בן יהוידע ברכות יח, ב וחגיגה שם. אבן שלמה שה״ש ד״ה על משכבי. מאור ישראל שבת שם. מגדים חדשים חגיגה שם. וש״נ – באו״א. וי״ל גם שהוא כפל הל׳ שכך מטבע הלשון לכפול במלים שונות.

ותמיהני שלא הביאו בזה מירושלמי בירושלמי ברכות ב, ה, שמי שמימיו על כתפו קורא ק״ש ומתפלל, שאפי׳ תימר ק״ש אצ״כ תפלה אצ״כ. ולרוב מפרשי הירושלמי היינו ל׳ תמי׳. אלא שלמסקנא בירושלמי אינו מחוורת ד״ת, שבאמת שניהם צריכים כוונה. והנה במפרשי הירושלמי דנו שמסיח דעתו מהמים ופסול לפרה. אלא שלא נז׳ להדיא בירושלמי דקאי במי חטאת. ותמוה שלא העירו שאסור ליקח חפץ בק״ש ותפלה מצ״ע. ובאמת במהר״א פולדא ובמאירי ברכות טז, א פי׳ דקאי לענין דין כוונה בק״ש ותפלה. וראה גם בפי׳ מהר״ש סירליאו שם במסקנת הגמ׳. וא״ש נמי המשך העניינים שם, דבה קעסיק. ולפי׳ מהר״א פולדא יש בידינו הוכחה גמורה לד׳ הפמ״ג, לענין פסוק ראשון עכ״פ, עיי״ש. (וראה גם משבי״ח ושושן בצלאל ירושלמי שם. צפע״נ על הרמב״ם תפלה ד, יג. שו״ת דובב מישרים א, ס בסופו).

ולכאו׳ ילה״ק – וכה״ק במנחת שלמה סוכה מא, ב – שהרי מותר לקרוא שמע בראש האילן ובראש הנדבך מה שאינו רשאי בתפלה, ועכצ״ל דתפלה חמירא לענין הפסד כוונה, וכן מוכח בכמה דוכתי. ובירושלמי ברכות א, א: ק״ש  א״צ כוונה וצפלה צריכה כוונה. וראה ל׳ הלבוש או״ח רסי׳ צא: צריך האדם לעמוד בתפלה שהוא בקשת צרכיו ממנו ית׳ באימה ובהכנעה יותר ממה שהוא עומד בשעת ק״ש שאינו אלא סיפור שבחו של הקב״ה ואינו מדבר לפני המלך (כ״ה בהגהות מהר״א אזולאי לשם). וגם תפלה היא במקום הקרבן וצריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן במחשבה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים ((שו״ע או״ח צח, ד). ואיסור רמיזה בעיניו בק״ש הוא רק משום שנראה כקורא דרך עראי (וראה לקו״ש יד ע׳ 24 בשוה״ג. טז ע׳ 18 הע׳ 58. יז ע׳ 246 הע׳ 28). ואיך אפשר ללמוד להחמיר בק״ש מתפלה.

ויש ליישב, נוסף הסברא שאפ״ל דהפמ״ג מיירי רק בטרוד כשמחזיק החפץ שיפול, ובמלאכה מיירי בדבר שא״צ לשום לבו לכך, עוד זאת שמשום הפסד וביטול מלאכה נגעו בה – ראה 18471 מד׳ אדה״ז בקו״א (וכ״כ ליישב בשיעורי הגריש״א ברכות כג, ב מד״ע) – וכדמוכח מזה שאין לעשות אפילו תשמיש קל אפי׳ בשאר ברכות. ועכ״פ ״אינו נכון״ כל׳ רבינו.  [ובאמת, בפמ״ג קצא במ״ז א, הקשה דלישתרי גם בשאר ברכות כמו שמותר לקרוא בראש האילן. (וכה״ק במשנ״ב סג, יט. ונשאר בצע״ג). ועיי״ש, שתי׳ דק״ש שאני שהוא כלימוד התורה. (ולדבריו צ״ל שמה שהותר גם בברכות ק״ש, שלא יהיו חמורים יותר מק״ש עצמה). וצ״ע שלדבריו לישתרי גם אחיזת חפצים בשעת ק״ש]. ומה שהכתף קורא ומשאו על כתיפו (שו״ע או״ח סג, ט ) י״ל שג״ז משום ביטול מלאכה. ועוי״ל. והרי גם בק״ש צ״ל ״בכוונה באימה וביראה וברתת ובזיע״ כ״כתב המלך על בני מדינתו״ שהוא כ״חדשים״. ולכתחילה צריך שלא יטריד דעתו גם בק״ש, שלכן קורא בעמידה ולא בהליכה, והמחמיר לעמוד מהליכתו בכל ג׳ פרשיות תבוא עליו ברכה. אלא שלא הטריח עלינו הקב״ה לקרותה מעומד אלא בלכתך בדרך.

והנה לכאו׳ מוכח כן גם בט״ז שם א, והובא במשנ״ב שם ב, לענין אחיזת ס״ת בשעת אמירת יקום פורקן. אלא שכתב שם שאף שאינו צריך כוונה כבשמו״ע ״אין זה הידור״. וראה גם במחה״ש שם לענין ברכת החודש. ויתכן שד׳ הפמ״ג מבוססים על הט״ז. אלא שלשונו משמע יותר דדינא קאמר. ואם נאמר ביסוד הענין שהוא גם משום כבוד התפלה, וכדמוכח קצת ברמב״ם תפלה ה, ה, שהביאו בחדא מחתא עם דיני תיקון המלבושים (ראה גם עינים למשפט ברכות כג, ב אות ד) א״ש טפי.

ומ״מ נראה דק״ש חמיר טפי משאר תפלות. וכן נקט בפשיטות שאסור מדינא בשו״ת אג״מ או״ח ב, יח. לאידך, בחלק לוי ברכות יג, א נקט בפשיטות דל״ש לענין ק״ש, ולא ראה ד׳ הפמ״ג. ולהעיר שבקיצור שו״ע יח, ח כתב כהאי לישנא: לא יאחז בידו בשעת תפילת שמונה עשרה. ואולי לאו לדיוקא נחית.

ומצינו כן גם בבית מאיר או״ח תרצג לענין אחיזת ס״ת בשעת קריאת המגילה. אלא שגם בזה המנהג אצלנו אינו כן. ועוד, שנהגו כן ביום שיש ב׳ ספרי תורה לאחוז ס״ת הב׳ בעת קריאת הראשונה. ואולי מגילה שאני שצריך לשמוע כל תיבה.

ועצ״ע במש״כ הפמ״ג להחמיר כן גם לגבי פסוד״ז. אלא שעכ״פ ברור ש״אין זה הידור״.

[ולהעיר מסידור בית עובד פסוד״ז ג-ד, והב״ד בכה״ח נא, יז-יח, שלא לרמוז בעיניו ולקרוץ בצבעותיו גם בפסוד״ז. ולהעיר גם מתקנות דליאזני באג״ק אדה״ז א ע׳ קד, דמשמע מינה שאסור לעבור כנגד המתפללים גם בפסוד״ז. ויל״ד. ולהעיר ממא״א מבוטשאטש או״ח צ, ה, שאיסור תפלה במקום פרוץ ל״ש בשאר מזמורים ותפלות ורק בתפלת י״ח. אמנם, לכאו׳ מה שהביא ביפ״ל שם ו מלקוטי עצות ע״ד התבודדות בשדה, ותמה עליו, לא מיירי בתפלת י״ח. כן להעיר שבתניא אגה״ק כד, משמע שגם בפסוד״ז הוא כעומד לפני המלך. ולהעיר מכיו״ב בד״מ תעג, יב שההגדה – שהיא סיפור שבחיו ע״ד הלל ופסוד״ז – כמו תפלה וצריכה נטילה. ובח״י שם שאין להפסיק בדברי חול. וי״ל שהמצוה דספור יצי״מ דומה למקרא בכורים (וכן וידוי מעשר) שהוא (וענית ואמרת) ״לפני ה׳״. והרי הסיפור הוא בפרשת ארמי אובד אבי. ונק׳ הגדה ע״ש ״הגדתי היום לה״א״ כמ״ש באבודרהם. וראה בזה בפתחי אברהם אוירבאך ע׳ נא. ולכאו׳ לפני תקנת מטבע התפלה חל גדר תפלה גם על שאר חלקי התפלה. ולהעיר מהשקו״ט אם מותר לעבור כנגד גוי המתפלל. וילה״ע מל׳ המבי״ט בבית אלקים שער התפלה ה, שכשתיקנו י״ח ברכות ״תיקנו אותם כאילו מדבר עם השכינה לנוכח״. ולהעיר מכעי״ז לגבי תפלת חנה שאיסור השמעת קול בתפלה שייך גם בתפלה פרטית אף שאינה תפלת העמידה – ראה פתח עינים ברכות לא, ב. ואמור רבנן בכפילא בספרו מחזיק ברכה או״ח קא, ב. ועוד בה שלישי׳ בקשר גודל יב, ג. אבל ראה יפ״ל ב קו״א קא, ה. שם ג, קא, ה. כה״ח שם י. אלא שבענין זה דהגבהת הקול לכאו׳ פשוט דל״ש לפסוד״ז וכדומה. ואולי רק בבקשת צרכיו, או דקאי רק בזמן חנה כשלא נתקנה עדיין תפלת העמידה. אבל בילקוט שמעוני ש״א רמז פ, שחנה היתה מתפללת י״ח ברכות. וראה גם בפס״ז פ׳ ואתחנן רמז לי״ח ברכות בתפלת חנה. ואכן, בהעמק דבר וירא יח, כג בהרחב דבר כתב לבאר עפ״ז הא דילפינן מחנה שלא להגביה קול וכו׳ מחמת שהתפללה שמו״ע. וראה גם הנסמן בוזאת ליהודה סופר טז. אמנם מצינו במאירי ברכות לא, א דמשמע שאף בק״ש לא ישמיע קולו. וכן האריז״ל לא השמיע קולו אפי׳ בפסוד״ז – מג״א קא, ג וראה בפמ״ג בא״א שם ובמשנ״ב שם ז].

 

 

#18471 (2)

האם מותר להכין כוס קפה או לחפש ספר וכיו”ב תוך כדי אמירת קריאת שמע [קטנה]?