האם תפילין הם מוקצה גמור בימינו?

 

מענה:

דין התפלין ככלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, אלא אם כן במי שמקפיד מאד על התפלין ולא ישתמש בו לשום דבר.

 

מקורות:

ראה שו״ע אדה״ז שח, יט. ובביאור דבריו – לב השבת נחמנסון טז בארוכה. קובץ תורת נחלת הר חב״ד קסא.

והנה, יש שכתבו שאין דרך בימינו להשתמש בהן לשמירה. ואכתי צ״ע שהרי אפשר בכך וחזי לכך. ול״ד למאכלים חיים הראויים לכסיסה, שבימינו באמת אינם ראויים לאכילה כך. ועוד שגם בכשמל״א שאינו ראוי למלאכת היתר נחלקו רבוותא. ואין הדבר ברור לדונם כמוקצה. הארכנו במק״א. ואכ״מ.

ויש שכתבו שמ״מ קפיד עלייהו מחמת שיקרים ביותר. ויש שפקפקו שגם בזמנם היו יקרים – ראה שלמי יהודה א, ה בשם הגריש״א. וצ״ע אם כ״ה במציאות, שהרי בימיהם אמרו ששם דמיהן ומניחן ובסמ״ע חו״מ רכז, ל, שמצוי תמיד לקנותו ולא יקפידו הבעלים. וגם הניחום כל היום כשאר בגדיהם. וראה משמרת המועדות לייפער תקטז, ב בארוכה בארוכה. אלא שלא העיר מהנ״ל.

אבל בתו״ש שח, כא כתב ליישב דדמיא לכתבי הקדש. וראה ערוה״ש שם יז. ובכ״מ האריכו להקשות להוכיח שאינם ככתבי הקודש. וראה שש״כ מהדו״ח כ הע׳ לג. תפלה למשה דלקמן. משמרת המועדות שם. ביאורים לתוס״ש שם במהדו״ח.  וראה באו״א דעת נוטה ג תיג. וביד יוסף שח בתחילתו, דל״ש ממח״כ שאינן מיוחדים למלאכת איסור. אבל לדידן שדינו ככשמל״א, וכל׳ ומשמעות אדה״ז שם שמיוחדים ללבישה האסורה בשבת, צ״ל כדלקמן.

ולפענ״ד, הדברים אינם נכונים במציאות, שברובא דרובא למרות שיקרים הם אין הקפדה מלהשתמש בהם לשמירה, או גם להראות קשר של תפלין, וכיו״ב. (ראה שש״כ שם. חוט שני שבת נ הע׳ ב. וכבר קדמום בראשונים בעיקר הענין – ראה רא״ה ומכתם ומאירי ביצה טו, א). השלמה שם הובא בב״י או״ח תקטז. וראה גם שו״ת מהר״י מברונא מ שכ״כ בטעם שאין תפלין מוקצה. אבל ראה קנין תורה דלקמן). ורגיל הדבר, שמשתמשים בתפלין להראות לילדים המתחנכים להניחן, קשרי התפלין ורצועותיהן וסדר ואופן ההנחה. (ומש״כ בקנין תורה שם, שלא שמע שעושין כן – לא ראינו אינו ראי׳, ואני הגבר ראיתי כן כמ״פ). ונוסף גם הוא, סברת השש״כ שם שאין הקפדה אלא לשאר תשמישים, אבל בתפלין שאר התשמישים המותרים הם מהסוג של תשמיש האסור, היינו הנחה שלא לשם מצוה.

ולא תיקשי מאי שנא מסכין של שחיטה, וכן לולב למ״ד שהוא מוקצה מחמת גופו, שהרי ראויין הן להתלמד בהן (וראה דעת נוטה שגם בהמה ראוי׳ ללמוד הל׳ שחיטה וטריפות) – שאינם עומדים לכך, ובד״כ מקפידים שלא להשתמש לשם כך. וצ״ל דבר השכיח קצת עכ״פ. ועוד, שתפלין כלי גמור הוא ועדיף מלולב. ולא דמי לשאר חפצים שאינם ראויים לשום דבר ולא נחת עלייהו תורת כלי מעיקרא. ואדרבה, הוא בגדר כתבי הקודש, כנ״ל, ולכן עדיף גם מסכין של שחיטה. ותפילין שאני גם מגט שמקפידים עליו שלא להשתמש לצורך לימוד, דלגירושין קאי – ראה אדה״ז שז, כח. בית ארזים שח, נה.

וראה קובץ תורת נחלת הר חב״ד במה שמיאן אדה״ז לפרש צורך גופו שבתפלין הלימוד על ידם.  ואין דבריו מוכרחים. ועכ״פ, אכתי יש ליישב כנ״ל שאינו מקצה דעתו מלהשתמש בו שישמרוהו מהמזיקים.

ועוד איכא בגווה, שבודאי אין מקפידים שלא לטלטל התפלין, והקפידא – כשישנה – היא רק על ההשתמשות. אלא שבכ״מ מוכח שגם במקפיד על ההשתמשות נק׳ ממח״כ.

וראה הנסמן בפסקי תשובות שח הע׳ 195. אלא שכדרך המלקטים יש לעיין הדק היטב במקור הדברים, כאשר כבר הזהירו הפוסקים שאין לסמוך על ספרי הקיצורים. ובנדו״ד, המעיין במקורות שהביא יראה שכתבו איפכא. ואבואה העיר. על סדר דבריו: במנחת שבת פח, לח כתב להדיא שדינו ככשמל״א. ורק בפרשיות כתב להחמיר. וכ״ה גם בשש״כ הנ״ל, שכתב למיסבר סברא מדוע דינם ככשמל״א. וסתם בפנים שם כ, יד, שדינו ככשמל״א. (ומה שציין לשש״כ כ הע׳ סט ושם כח, מו – לא ידעתי מה ראה לנכון לציין לשם). ובשו״ת מנחת שלמה ב, לד, שהביא, ליתא שם לא מיני׳ ולא מקצתי׳, ראה שם סקל״א. וראה גם שם מ, ד. וכן בשו״ת צי״א כב, יח, כתב איפכא, והציב ציונים למש״כ ח, ה, ושם כתב להדיא לדון להתיר להדגים הנחת תפלין בשבת, באשר דינו ככשמל״א, והביאו הו״ע בפסקי תשובות שם. וכן בשו״ת שרה״מ ב, לג ומגדנות אליהו ב, ס, שהביא כתבו להדיא שדינו ככשמל״א. ומש״כ בשם שו״ת קנין תורה ד, חא – מיירי בבית של תפילין ללא הפרשיות. וכתב לחלק בין הבתים לתפילין. ואדרבה, שם סק״ב, כתב להסתפק שמא למעשה הדין שתפלין הם בגדר כשמל״ה. ולא נותר אלא מה שהעתיק מברית עולם דיני כשמל״א יא. והנה, גם הוא העתיק בפנים ב׳ הדעות אם דינם ככשמל״א או להיתר, וכתב להקל בשעהד״ח. אלא שבסעיף הבא. כתב בדרך לולא דמסתפינא לצדד שבימינו ה״ז בגדר ממח״כ, ומצדד אצדודי לה, ולא נתכוון לחתוך הדין. ואדרבה, סיים עלה שגם לפום סברא הנזכרת, שאני תפלין שיש מתירים מחמת שעשוי להתלמד. סו״ד לא מצינו מי שיאמר כן.

אמנם, במי שמקפיד ביותר וגם לא ירצה לטלטלו לשמירה, יתכן דהדר דינא כממח״כ. וע״ד גט להמקפיד בו – ראה אדה״ז שז, כח.

וראה בכל הנ״ל מנוחת אהבה יב, יב ובהע׳ 24. שו״ת תפלה למשה להנ״ל א, יח, ה. דרך ישראל טופורוביץ שבת ב, נד, ג. חסד לאברהם יצחקי שבת ב, ו. וראיתי מעתיקים משו״ת ברכות שמים א, מג, ב. ואינו תח״י.

 

 

#17975a