Moving Muktzeh for the sake of its place

 

Question:

I see in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (308, 12) that “הערמה” is permissible when it comes to moving Muktzah לצורך גופו או מקומו.

My question is whether there are any specific guidelines or limitations to this “trick”. Say, for example, we left the washed dishes to dry on the counter before Shabbos, amongst them some כלים שמלאכתם לאיסור (food processor parts, garlic crusher, etc.). Now on Shabbos, my wife likes when the counters are clear. Bh we have lots of counter space, so can we clear the dishes so we can set up for the meal, although we have enough counter space to manage without clearing the dishes.

 

Answer:

לצורך מקומו means that you need the space. So if you will be using the space – even if your primary reason for moving the item is to have a clear counter – it is permitted.

 

Sources:

ע”פ מש”כ בשוע”ר סי’ שח סוף סעיף יב.

בגוף הענין, אם פינוי המקום מחמת הנקיון וכו׳ הוא בגדר צורך מקומו – נחלקו טובא:

להיתרא – כ״מ בפמ״ג שח במ״ז ה, גבי שברי כלים שהוא צורך מקומו, גם לולא ההיתר שלא יוזקו. וכ״כ בפת״ש רעט להתיר כשאינו רוצה שישפך השמן על המתפללים. ויל״ד. וכ״כ להתיר במשנת יעקב שח, ג. וכ״כ בכוונת הלב טז. אז נדברו ח, ל (לולא ד׳ תהל״ד דלקמן). אול״צ ב, כו, ג.  שו״ת מחזה אליהו א, מו. וטעמו שהאיסור מחמה לצל מבואר בראשונים שהוא לצורך חול, משא״כ בנדו״ז.

אבל בתהל״ד רעט, יג ואמרי בינה שבת טו החמירו (עפ״מ שדייקו ברשב״א ביצה כח, ב ובעבוה״ק בית מועד ב, ט. וכ״ה בבית הבחירה ביצה שם –  לגבי שפוד שההיתר רק בכדי שלא יזוקו, ולא משום צורך מקומו. אבל בתהל״ד שבמלחמות ריש ביצה משמע דלא כנ״ל, ששלא יזוקו עדיף מצורך מקומו. וראה רעק״א למשניות שבת ג, ו. הגהותיו למג״א רעט,יב. עוד הביא בתהל״ד להוכיח לחומרא מפנ״י ביצה שם. ובמחזה אליהו שם דחה. וי״ל דשפוד הוא מוקצה מחמת מיאוס, או מחמת גופו ולא מהני לצורך מקומו. ועד״ז מצינו בכ״מ שהתירו הטלטול משום גש״ר ולא משום צורך מקומו, ולדוגמא מאירי שבת קכג, א. ויש שהוכיחו גם מרמ״ך שבת כה, א. ולהעיר שבבית ארזים קליין שח, קכו – ע׳ לט במהדו״ח – תפס בפשיטות שבמאוס ה״ז צורך מקומו. ומינה הוכיח דלר״י אסור לטלטל מוקצה מחמת מיאוס לצורך מקומו ורק מפני שהוא גש״ר. וראה שם תשצא. ולכאו׳ ראי׳ ברורה שבשבת קכד, א הקשו לרבה היכי מטלטלינן קערות, ומשמע שאם לצורך מקומו הותר מותר גם כשא״צ להשתמש בשולחן. ודוחק לומר שלהמקשן, שלא ידע ההיתר דגש״ר, ולרבא, הותר רק בצריך למקומו, ולא כשמפריע לו, ואילו להתרצן ולרבה הותר גם כשמפריע לו – שלפ״ז יצא שרבה התיר יותר מרבא. וגם לא מסתבר לאוקמי באוקימתא שמשתמש כעת בשולחן שלא נזכר בגנרא, והרי מיירי אחר האכילה – וראה אז נדברו שם. ובכלל בראשונים הנ״ל י״ל שכוונתם שכ״ז כעין צורך מקומו). וכ״כ להחמיר בשש״כ כ, י וטלטולי שבת בתשו׳ הגרמ״פ ו. אג״מ או״ח ה, כב, לא. וראה שאילת שאול מז. שבות יצחק מוקצה ע׳ קכח. (וראה שיעורי הגריש״א ביצה לו, ב. ואולי שם הוא ממח״כ. או דקאי למ״ד שגם לצורך מקומו אסור).

וכולם הביאו ממאירי שבת קנד, ב, דנראה להדיא שדעת היש מקשים דשפיר דמי כשמפנה המשא מהבהמה למנוע נזק ממנה. ואיהו ס״ל שאינו בגדר צו״מ. וי״א שפינוי  לצורך נקיון וסידור החדר גרע טפי מפינוי המשא, שאינו חפץ במקום המוקצה, אלא בכללות צורת החדר. ולאידך, סברא להיפך, שבפינוי המשא לא איכפת לי׳ במקום זה, אלא רוצה למנוע היזק הבהמה. אבל כשרוצה נקיון המקום ה״ז צורך מקומו. ויש שנדחקו בדברי המאירי בכמה אנפי – ראה אז נדברו ומחזה אליהו שם.

איברא, שמקום לומר יתירה מזו, שכל צורך כל שאינו צורך גוף הכלי ש״ד. וכ״כ למעשה במחזה אליהו  א, מו מטעם הנ״ל שאינו צורך חול. ובדעת האוסרים – כבר כתבו שבכשמל״א איכא נמי החשש שיבוא להשתמש למלאכה, ולכן גם בכה״ג אסור.

ובדעת אדה״ז – כבר העירו שבשח, יב, לא הסתפק בל׳ הטושו״ע ״כדי שלא ישבר או יגנב״ , והוסיף להגדיר שזהו ״לצורך הכלי עצמו״, והיינו שהאיסור מחמה לצל הוא לפי שהוא צורך הכלי ולא לצורך עצמו. וגם השמיט ל׳ הטושו״ע בגדר ״צורך מקומו״ – שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם״. (אבל ראה שם לג: שאינו מותר לטלטל כשמל״א אלא כשצריך ישראל להשתמש בו בשבת איזה תשמיש המותר בשבת. אמנם, שם מיירי לצו״ג, ולא כלל צורך מקומו, ובא לשלול טלטול עבור מוצ״ש או לצורך נכרי). ויש שכתבו שכן מוכח גם ברנט בקו״א ב וג, ראה כנישתא דבי רב לקו״א שם. וראה שו״ע אדה״ז המבואר עם כנישתא דבי רב שי״ל לאחרונה, שח, יב, ובתוספת ביאור לשם, שהוכיח בשעת אדה״ז לקולא.

וראה בארוכה בסיכום הענין בדברות מנחם פוקס ח. ואין הוכחותיו לאיסור מכריעות. וכן גם בקובץ מכון הוראה ומשפט יא. וראה גם נחלת לוי בן יולי ב, כ. ראש השרביט שמרלר מה.

ונראה, דלכו״ע במתבייש באופן שימנע מלהשתמש בהחדר ודאי ש״ד. וכן מוכח בשבת מה, א לטלטל שרגא דחנוכתא שנק׳ צורך מקומו. וכ״ה בשש״כ שם. אשרי האיש ב ע׳ קסו.

 

 

#15481