Are Women Obligated to Daven Ma’ariv?

 

Women are not obligated to daven Ma’ariv.

However, according to the Alter Rebbe, women have the obligation to mention Yetzias Mitzrayim by day and night. This includes the bracha for Yetzias Mitzrayim – Emes Vyatziv in the morning, and in the case of the night –  Emes Veemunah.

Some are accustomed to say it after VaYomer while reciting Krias Shema before going to bed. This doesn’t have to be said during Krias Shma al Hamita. In fact, it’s best if said earlier at nightfall.

 

Sources:

שו״ע אדה״ז ע, א ע״פ מג״א שם א. [ולהעיר קצת מל׳ אדה״ז (ושינה מל׳ המג״א) ״חייבין בזכירת יצי״מ וכו׳ לפיכך יש להם לברך״ ול״כ כבתחילת דבריו ״חייבין לברך״].

ולהדיא בנוגע לאמת ואמונה – צל״ח ברכות ב, א ד״ה שהכהנים. משנ״ב ע, ב. וכ״כ כבר לפנ״ז בבית עובד דינים השייכים לק״ש ב, והועתקו דבריו גם ע״י הגר״א מני בשיח יצחק שער האהבה דיני ק״ש נד.  וכ״פ בכה״ח ע, א. וראה גם זכרון מנחם מביאלא (ווארשא תרצ״ג) כח, א. שם ע״ב.  זרע יצחק על סדר זמנים סוסי׳ ד. וראה שו״ע אדה״ז סז, א.

וכ״כ גם הפמ״ג ע בא״א א. שם סז בא״א א. ישועו״י ע, ב. אלא שלדידהו הוא רק מדרבנן. (ויש שנדחק בדעת הפמ״ג שבנשים ס״ל שפטורות לגמרי בלילה).

וכן פסקו (בדעת אדה״ז) מרבני אנ״ש: הגרמ״ש ע״ה אשכנזי – בעלון הכפר של הרבי. הגרלוי״צ ע״ה ביטסריצקי – לקט ציונים והערות ע, א. ויבדלחט״א – הגרי״ש שי׳ גינזבורג – התקשרות גל׳ תעח. סדר קריאת שמע על המטה להנ״ל. ועוד.

ואף שהדברים מחודשים ולא שמענו שנהגו כן – למעשה מפורש כן אצל גדולי הפוסקים כנ״ל.

ומה שלא נזכר במג״א ובשו״ע אדה״ז, הוא לרוב פשיטותו, דמאי שנא מאמו״צ, ופשטות לשונם דדמיין אהדדי. ואולי סמכו על הנזכר לעיל בשו״ע אדה״ז סו, יב, וסז, א דכיילינהו אהדדי. ואדרבה, אילו סברי רבנן שפטורים מאמירת אמת ואמונה הול״ל בהדיא, ולא לסמוך שיבינו הקוראים ע״י ההשמטה. ועיקר, דהרי קאי הכא בדיני ק״ש של שחרית דוקא.

[אלא שלכאורה מקום לומר שלדינא אפשר לצאת גם בהזכרה אחרת איזה שתהי׳, כבאמירת ויאמר בקשעהמ״ט או בפסוקי יצי״מ כגון אני ה״א המעלך, וגם בברהמ״ז. (ומ״מ עדיף לומר אמת ואמונה בכוונה תחילה לשם כך להזכיר גם קי״ס וכו׳ וכתקנת חז״ל, ועוד שמצוות צריכות כוונה). ורק בשחרית שחייבות בתפלה חייבום באומי״צ דייקא לסמוך גאולה לתפלה. (ויתיישב גם מה שהמשנ״ב בסי׳ קו, ד, לא הזכיר כלל שחייבות באמירת אמת ואמונה). וכ״כ בפניני תפלה ע׳ קלג-ד בשם הגריש״א. וראה גם בדק המשנה על המשנ״ב ע, ב.

ובאו״א קצת י״ל, דשאני לן אמת ואמונה שהוא על העתידות (ג״כ), משא״כ אמוי״צ שנתקן רק עבור יצי״מ – ראה אדה״ז סו, יב. וכ״ז מהדוחק.

אבל י״ל בטעמא דמילתא, לפי שלדינא עדיף לן אומי״צ בדין הזכרת יצי״מ מויאמר, ומשו״ה עליהן לומר אמוי״צ דייקא – ראה בהגהות רעק״א ובחת״ס עה״ג בסי׳ סז. ואכ״מ. ולפ״ז הה״נ באמת ואמונה.

ואף גם זאת, שאינן חייבות בציצית ולדידהו בפרט עדיף אומי״צ מויאמר, ראה גם זכרון מנחם שם. וראה לפי דרכו בשערי תפלה ומנהג (אשכנזי) נ, ב.

וראה באו״א בשו״ת שבה״ל ו, יב (וכדבריו, כ״ה בתורת חיים סופר ע, ב. ואיהו פליג על המג״א). אבל דחוק הוא להעמיס כן בד׳ המג״א ואדה״ז.

ויותר נראה בכ״ז, שכיון שחייבות ביצי״מ תיקנו שיהא כתקנת חז״ל דוקא, וכבשו״ע אדה״ז סז, א. וראה גם בקובץ אור ישראל מאנסי עב ע׳ קנו].

ולהלן מה שכתבנו לא׳ השלוחים שרצה ליישב מה שראינו שלא נזהרו בזה. ולדידי׳ הטעם כיון דסגי באמירת פרשת ויאמר. וראה גם קובץ העו״ב בהו״ב תשע״ג: 

1. בעיקר הענין – הרי כ”פ המשנ”ב להדיא. ומצאתי שכבר קדמו בצל”ח ריש ברכות. וצל”ח הנ”ל הובא אצל כ”ק אדמו״ר ברשימות יג – התחלת שס”מ תש”ב.

2. לעצם קושייתו שלא נהגו כן – לכל לראש, קשה להביא ראי׳ מזה, והרי הרבה מהנשים לא נהגו גם באמת ויציב. ויש שאינן מתפללין כלל. ובשלמא לענין תפלה שהיא מדרבנן – סמכו על המקילים, אבל כאן מדובר במ״ע מה״ת. וכבר הקשה כן בשו״ת שאג״א יב בעיקר הענין, ודעתו שפטורות מזכירת יצי״מ בכלל ושכן פשט המנהג שאינן אומרות ק״ש ולא ברכותי׳.

ולעניננו, סו”ס חייבות במצוה זו דזכירת יצ”מ בלילה, ולא ראינו ולא שמענו שיזכירו יצ”ימ באיזה אופן שלא יהי’. ואם נפשך לומר שיוצאים באמירת ויאמר שבקשעהמ”ט – עצ”ב: חדא שהמג”א עצמו סובר שפטורים מקשעהמ”ט. וא”כ נשים בזמנו ולשיטתו איך יצאו מצוה זו. ועוד שהרבה נשים אומרות רק פ׳ ראשונה בקשעהמ״ט. והרבה נהגו שגם האנשים אומרים רק פרשה אחת. וראה מגן גבורים רלט, הובא בשעה״כ יא, מ.

ועוד ועיקר – דמצ”כ. וג”ז לא שמענו שיכוונו בקשעהמ”ט לקיום מצוה זו ונאמרת רק לשמירה.

ולהעיר מקו”א לשו”ע אדה”ז רסז, לגבי עיקר מצות ק”ש בקשעהמ”ט.

ויתירה מזו בקצוה”ש דמה”ט אומרים שוב בו’ זכירות אחרי התפלה שמא לא כוון [וצל”ע שלפ”ז יאמרו שוב זכירת יצי”מ גם אחרי ערבית מחששא דלא כיון] – אף שלהחיי”א (הובא במשנ”ב סי’ ס סק”י) ל”ש בזה מצ”כ כיון שלכתחילה נאמרת בתפלה משום זכירת יצי”מ. ויש לחלק דפ’ ויאמר תיקנו גם מפני ציצית וכו’ (ברכות יב, ב).

אבל י״ל באו״א, שכשמתפלל מחמת תקנת חז״ל ה״ז גופא בגדר כוונה, לפי שא״צ לכוון לאותה מצוה בפרטיות – ראה ערוה״ש או״ח ס, ח. שו״ת מעט מים צה. האדר״ת בקובץ צהר יג ע׳ קכג. ועוד. וכ״מ בשו״ת נוב״י יו״ד צג: לקיים מצות בוראי ובזה די. (וראיתי למי שהעמיס כן בד׳ אדה״ז מו, ט שיוצא באמירת פסוק אנכי ה״א בפסוד״ז. ואין הכרח לזה, שי״ל דמיירי בנתכוון לכך להדיא. ובד׳ אדה״ז הנ״ל בקו״א מוכח להדיא דקשעהמ״ט לא מהני מצ״ע למצות ק״ש ללא כוונה מפורשת). ובערוה״ש העמיס כן בד׳ רש״י ברכות יג, ב ד״ה ש״מ: שיהא מתכוון לשם מצוות. ויל״ד. ולהעיר מפירש״י ר״ה כח, א ד״ה כפאוהו: לצאת יד״ח מצה בליל ראשון של פסח. וראה רש״י עירובין צה, ב. אמנם, בכ״מ – ראה שו״ע שם ד. אדה״ז שם ה – כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה. ואי״ז הכרח גמור. גם יל״פ בפשיטות דקאי על זמן הכוונה, בשעת עשיית המצוה. אמנם בדרך פקודיך הקדמה א, ד: לצאת יד״ח מצוה פלונית. ואולי לא לדיוקא נחית. אבל להעיר מתר״י ברכות יב, א שהקשה בנקיט כסא שכרא וקסבר דחמרא הוא למ״ד מצות אצ״כ. ומ׳ דלמ״ד שמצ״כ ש״ד, אף שנתכוון לשם ברכה, אלא דלא כיוון לברכה זו דוקא. כן מצינו בכמה פוסקים שבמתכוון למצוה אחרת בת מינה מחריב בה, ראה ר״ן ר״ה לג, ב. ואולי ז״כ השו״ע ״אותה מצוה״. ודוחק. ובהכי מיושבת הקושיא שבקורא בתורה אינו יוצא ק״ש אף שנתכוון לשם מצות ת״ת, שמחריב בה. וגם להסברא שכל עיקר מצות ק״ש משום ת״ת (והארכנו במק״א) היינו שא״צ כוונה לשם ת״ת ולא להיפך. וראה שו״ת פלגי מים ב, לו.

וי״ל כל הנ״ל גם בסגנון אחר, שבמתפלל בסדר התפלה, עושה ע״ד חז״ל ותקנתם. ועפ״ז יש ליישב  הן בנוגע ליצי״מ בק״ש והן בנוגע לקידוש בתפלת ערבית (ובפרט ביו״כ שחל בשבת למ״ד שיוצאים חובת קידוש בתפלה), וכן להמתפללים ערבית לפני הלילה שיוצאים זכירת יצי״מ בקידוש או בברהמ״ז (ראה עונג יו״ט או״ח יד בסופו בהגה), וכן איזה בקשה שאומרות הנשים סמוך לנטילה לקיום מצות תפלה מה״ת. וכהנה רבות. .

[ולכאו׳ הטעם שאומרים עוה״פ בשש זכירות י״ל בפשיטות בכדי לומר בלישנא דקרא. וכזכירת שבת, שנזכר כבר בתפלה בשש״י (אבל ראה שערי תפלה ומנהג אשכנזי צב). אבל להעיר מאג״ק יב, ג. ספר שש זכירות יא וש״נ. וכן גם בכדי לאומרם כולם כאחד].

3. בס’ גנזי חיים למג”א סנ”ח סק”ז ולסי’ סז ר”ל דזכירת יצי”מ דלילה קיל טפי (ע”פ תר”י ריש ברכות דילפינן לה מרבויא דקרא ולכן מותר לאומרו לפני צאה”כ) ונק’ זמ”ג. עיי”ש ותמצא נחת.

4. בקושיית הנז”ש – ראה באר אברהם פאסאלאווער ע’ קנז ואילך במעלת פ’ ויאמר.

5. הביא ד’ המאירי בנוגע לברכות ק”ש. אבל להעיר לאידך ממאירי יד, א דצ’ דוקא ויאמר ואמוי”צ לזכירת יצי”מ. [ובברכות יג, ב מ’ ממאירי שרבי מהדר אשמעתא דיצי”מ – לא משום מצות זכירת יצי”מ עיי”ש וכנראה לשי’ דצ’ דוקא ויאמר ואמוי”צ]. וא”כ ע”כ דתרוויהו איתנהו בה.

6. בגדר ברכות ק”ש הארכנו במק”א (ע”פ מכתב כק”ש שבקושי יש ליישב איחור התפלה בקורא ק”ש קטנה לפני חצות) בקובץ התמים תשס”ב וקחנו משם.

7. לכאו’ להמג”א פטורות מאמוי”צ מדין ברכות ק”ש, וחייבות בה מדין זכירת יצי”מ. והיינו די”ב ב’ דינים. ובאמירת פ׳ ויאמר ל”ש לחייב נשים כיון שעיקרו משום ציצית. ולהעיר מנחלת אריאל עמ״ס סופרים יח, ד שחייבות באמירת ויאמר.

ויל”ע להמג”א באמרה ויאמר אי חייבת באמוי”צ.

ע״כ מה שכתבנו בשעתו.

שו״מ למי שהאריך לחדש (בקובץ בית אהרן וישראל שבט תשפ״א) מד״ע דלא כצל״ח ומשנ״ב, שמעיקרא דדינא אין חיוב לומר אמת ואמונה משום זכירת יצי״מ, ורק באמוי״צ נתקנה מעיקרא בשביל יצי״מ. וכל דבריו מחודשים ומסברא בעלמא. וגם הוא הראה לנכון שבד׳ אדה״ז בשו״ע ע, ד מוכח שכ״ה גם בנוגע לאמת ואמונה שצריך להזכיר יצי״מ בנוסח ובברכה שתיקנו חכמים. ונדחק לומר שבנשים שאני. אלא שסתימת כל הפוסקים ואדה״ז בכללם שיצי״מ ביום ובלילה שוים וחובת ברכת אמוי״צ בשחרית ואמת ואמונה בערבית דמיא אהדדי.

ויש מי שנדחק לומר שאף שאין הזמ״ג היינו בגוף החיוב, אבל החיוב להוסיף ולהזכיר בלילה הוא בגדר הזמ״ג ונשים פטורות. ואין לסברא זו בית אב.

 

 

#1546