Can I invite guests for a Shabbos meal when I know that they will take the train and I don’t have sleeping space for them?

 

You may not invite them if they will be driving or paying for a ticket on the subway, unless they will be invited to stay by you (or nearby in a way that they will not have to travel by car) for the entire Shabbos. This is permitted only if you suggest that they sleep and eat there the rest of the Shabbos meals as well, even though you know that they will refuse. This is what is accepted by Rabbonim and Shluchim.

Of course, this is all only if inviting them with the intention of being mekarev them to yiddishkeit.

 

Sources:

דנו בזה בכ״מ. ודעת אדה״ז שלפנ״ע שייך גם במומר – שמז, ד. ולהעיר מאג״ק מוהריי״צ חי״ג ע׳ שמו, שצריך להודיע לבאי ביהכ״נ חומר הענין להגיע ברכב, עיי״ש דברים חריפים. (וראה לקו״ש חל״ד ע׳ 278).

ולעניננו – ראה אג״ק חי״ד ע׳ צה ושם ע׳ קיב – לפרסם  בעתונים שאין להשתתף בהקפות ע״י חילול שבת. (ואולי ג״ז סניף להתיר משום לפנ״ע, אף שהאיסור גם כשהנכשל מזיד, כיון שאומר לו להדיא שלא יעשה באופן האסור, שבנדוננו האיסור הוא מה שמעורר אותו על כך, כדלקמן, ולא גוף נתינת המכשול כבשאר אופני לפנ״ע. וכיון שכוונת המעורר שיעשה בהיתר לית לן בה. וכה״ג מצינו בנתינת עצה שאינה הוגנת, כשמסביר לו מראש שאינה הוגנת עבורו – ראה חכמ״ש או״ח שמז. שו״ת אחיעזר ג, פא, ז. וכ״מ גם בס״ח תרעג. וי״ל דחשיב שהכשיל עצמו. ולהעיר גם מס״ח קלד עד״ז. וא״כ אוי״ל כן כעי״ז גם באיסור, שאף שהאיסור הוא במי ״שעיוורה אותו התאוה והדעות הרעות״ ש״אל תעזרהו על עוורונו ותוסיף להטעותו״ (פיה״מ שביעית ה, ו. וראה רמב״ם רוצח יב, יד), והיינו שכיון שיצרו אונסו ה״ז כעור, מ״מ מקום לומר שבנדון כזה שגם מבאר להדיא שהכוונה להיתר דוקא, ואפשר לתלות שיעשה בהיתר, ל״ש כ״ז. ולהעיר מדוגמתו בנותן לאכול למי שיש לחוש שלא יברך ומציע לו לברך. ואכ״מ. וראה עד״ז בשו״ת ארח ישר ג, ה, לענין פועל שלו ואומר לו שלא יעבוד בשבת. וי״ל שכ״ה גם להטעם שבחינוך רלב, שכתב ביסוד האיסור שמביא אותו שיתפתה בזולת זה עוד פעמים. ונראה שבא לבאר טעם האיסור בנכשל מזיד באו״א, ראה חמדת ישראל נר מצוה בקונט׳ זמ״צ ב״נ לד (קא, ג). קובץ ישורון יג ע׳ רפח. ולהעיר מחזו״א יו״ד סב, ז – מד״ע באו״א. ודבריו צ״ע). וראה גם מכתב הרב חדקוב ע״פ הוראת אדמו״ר מוהריי״צ – לא לבטל השיעור אלא ללמדם האיסור.

ומפי השמועה – התקשרות גל׳ 929 – לסדר מקום ללון. וכך ההוראה המקובלת.

וראה אצלנו בהלכה יומית אות רט ללא הרחבה.

 

ולהלן מה שהערתי לא׳ הרבנים שי׳ בנדו״ז:

א. כבר העירו במכה בנו הגדול וכן במלוה שלא בעדים דקעבר אלפנ״ע – מדוע אי״ז בגדר מסייע דהרי הוי חע״ד.

(ואכן בשו״ת צי״א ח״ד ס״ה סק״ג ר״ל שהכוונה ללפנ״ע דרבנן. ועצ״ע).

וביארו (ח״ח הל׳ לשה״ר כלל ט ס״א בהגה. חזו״א ע״ז ס״א סקי״ג. שם יו״ד סס״ב סקי״ג וסקט״ו. סש״ב סקי״ג. קהלות יעקב ליקוטים ח״ב ס״ז. וראה שו״ת מנח״י ח״ג סע״ט ועד״ז בגליוני הש״ס ע״ז כב, א. זבחי צדק או״ח סי״ח) שהגורם סיבה ורצון לעבור עובר גם כשאינו בתע״ד. ודומה קצת להסברא דמסית שהעיר מזה בסו״ד.

וכ״מ קצת בתוס׳ סנהדרין סג, ב במשביע לגוי אף שיכול להשבע מצ״ע. (אבל בר״ן ספ״ק דע״ז מ׳ שחולק עהנ״ל. גם בט״ז יו״ד סקמ״ח סק״ג לא נ׳ כן – ראה בחזו״א שם. ועיי״ע ריטב״א ב״מ ה, ב. ויש לחלק קצת). וראה אצלנו 19215 מזה.

ומזה נפק״מ בנוגע להזמנה לשבת.

ומכיון שכן, לא מהני גם מה שאינו בשעת האיסור, כדעת הרבה פוסקים (וכדיוק ל׳ אדה״ז שמז, ד: להשאיל כלי מלאכה לישראל בשבת, שדוחק קצת לומר בכוונתו שכשהשאילו בע״ש תולין שיעשה מלאכת היתר), שהרי מבקש להדיא שיבוא בשבת דוקא. וע״ד מש״כ באחרונים באופן שמבקש איסור מחבירו ואומר לאיסור אני צריך. ואכ״מ.

ב. בפס״ד להצ״צ לקוטים מספק״ל באיסור מסייע במקום שיש להמסייע טובה מזה וקרוב לודאי שאא״פ להפרישו מאיסור. ויש לצרף לסניף בנדו״ז.

ג. בענין גדר התלי׳ – ראה בצ״צ שם. שו״ת יו״ד סי׳ סג.

 

עוד ילה״ע במש״כ בכ״מ, כולל בלינק דלקמן: 

א) יש שהעירו משו״ע או״ח סוסי׳ שו. והאריך בזה גם הרב זאיאנץ בקונטרס מיוחד שכתב בנושא זה, ומצו”ב. אבל להעיר משו״ע אדה״ז שם שלא התיר לעבור על איסור דרבנן בפשע, דלא כמשנ”ב סקנ״ו. ובכלל, אינו מובן הדמיון לסוגיא זו, היות ושם מדובר להצילו משמד, משא”כ כאן מדובר שכבר משומד (או תינוק שנשבה על הרוב) ורוצה להחזירו וד”ל. ויתכן שהעיר מזה שם.

ב) יש שכתבו להקל על סמך הגהות רע”א יו״ד קפא, ו שי״א שמותרת האשה להקיף לאיש, ולית בה משום לפנ״ע לפי שמצילה הניקף מלעשות בעצמו. ועוד מצינו כיו״ב בכמה דוכתי. ולכאו׳ הה״נ בנדו״ד שמקרבו ליהדות ומצילו עי״ז מעבירות חמורות יותר.

איברא, דכמה עיקולי ופשורי איכא בהא מילתא. חדא שרעק״א כ״כ רק בדרך ״ואולי י״ל״. ומיירי בחד עברא, דהוה רק מסייע. ועד״ז מצינו בתפארת שמואל עהרא״ש ב״מ ה, מב, שכ״כ רק בדרך ״אפשר יש להתיר״. ומיירי נמי רק באיסור מסייע, וקאי התם בלהכשילו באיסור רבית דרבנן. וכעי״ז במחה״ש קסג, ב בכוונת המג״א, שלדבריו נסתפק המג״א בדבר, וקאי נמי באיסור דרבנן, וגם רק בדין מסייע. ולמעשה, הכריעו להחמיר שם. (אבל ראה שו״ת אבנ״ז יו״ד קכו להקל מסברא זו גם באיסורים דאורייתא, וגם בלפנ״ע מה״ת). ועוד, דבכל הני גווני, ההצלה היא מיד, ובכגון דא נקטינן שאינו בגדר הכשלה אלא בגדר הצלה. אבל לא שמענו להתיר במקום שההצלה היא על העתיד. וג״ז – רק בספק הצלה. וראה חזו״א שביעית יב, ט ד״ה ונראה שחילק עד״ז.

ועוד, דשאני הכא, שהרי אפשר לקיים שניהם ולהצילו באו״א, כגון להזמינו בחול, ול״ד לכל הנ״ל.

ואף גם זאת, שכ״ז תלוי במציאות האם מדובר בצעירים שיש סבירות גדולה שיסעו ברכב למקום אחר או באנשים זקנים  שישארו בבית על הרוב ויעברו על איסורים דרבנן (כהדלקת חשמל לסוברים כן, טלוויזי’ וכדומה, ותלוי ג”כ אם יעשו בישולים דאורייתא) משא”כ בנסיעה ברכב שיעברו על דאורייתא (לרוב פוסקים. וכ״ה בפשטות ששריפת הדלק נחשב להבערה ומלאכה הצל”ג. ואכ”מ. אלא שבנידון שהוא ביו״ט – ג״ז דרבנן).

ועוד ילה״ע שדברי רעק״א ל״ש אלא בודאי יעבור.

(ולהעיר, שבכ״מ מצינו שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך. וראה ברכ״י חו״מ ט שכ״כ לענין לפנ״ע בנתינת שוחד לשופט גוי ולהציל אחרים מגזל. ויש שדנו שהרי מציל גם השופט מדין מרומה. ובשו״ת חת״ס ו, יד אכן כתב מה״ט שמציל השופט מגזל. ולאידך לפעמים אמרינן דניחא לי׳ לחבר ליעביד איסורא זוטא. ואכ״מ).

וראה מעדני שלמה פריד ע׳ פא ובהערה בשם הגרשז״א שנצטער מפרסום מכתבו להתיר והוא יוצא מהכלל והוראת שעה. וראה עד״ז בהליכות שלמה פסח ע׳ שכז הע׳ 444.

וראה כאן שדן בשאלה זו בהרחבה.

וכמדומה שגם הרב נחמנסון שי׳ כתב מזה בא׳ מספריו.

 

 

#1300
#1522