Is a patio umbrella allowed to be opened or closed for shade on Shabbos?

 

Answer:

An umbrella may not be opened for shade on Shabbos regardless of where it’s standing.

If a patio umbrella which is affixed to the ground is opened partially before Shabbos, it may be opened fully on Shabbos. This however does not apply to regular umbrellas.

 

Sources:

בדין אהל: שקו״ט בסתירה בשו״ע אדה״ז בנוגע למטה כסא וטרסקל במכוון להאהיל ופתח שי״ב צירים, שלכאו׳ דעת אדה״ז שטו, יג, לאיסור במתכוון להאהיל. וכ״כ בקצוה״ש רכ בבדה״ש טז. וכן מוכח במג״א שם שהוסיף ״אלא ליתובי בעלמא״, שהטעם להיתר לפי שהוא רק לישיבה ולא לאהל. וראה מנוה״ט שם יד. תהל״ד שם ח. וכ״כ במשנ״ב שם בבה״ל ד״ה טפח בדעת הרמב״ם שבת כב, ח. וכ״נ דעת הנוב״י בשו״ת מהדו״ת או״ח ל. וכן הסכימו כו״כ מגדולי הפוסקים. ובכ״ז ילה״ע שאין דעת הנוב״י ואדה״ז מתאימה לגמרי, שלאדה״ז ההיתר רק כשאינו מכוון להאהיל, ולנוב״י רק כשאינו עשוי להשתמש תחתיו.

וכבר הקשו שצ״ע מהמפורש ברמ״א ואדה״ז סוסי׳ תרכו לגבי גג שעל הסוכה. ותלוי איך נפרש הסתירה בין מש״כ אדה״ז בהל׳ סוכה למש״כ בסשט״ו סי״ג שההיתר רק באינו מכוון להאהיל.

ובנוב״י כבר חילק בתרתי, שבסוכה הבית כבר עומד, והאהל דלת שלו ובטל אליו. (ויש לדון אם צ״ל שהאהל מחובר לדבר שמכסה, או גם במחובר לדבר אחר. ונפק״מ בגגונים שע״ג סוכה המחוברים לבית שעל ידו). ועוד שבדלת עושה רק האהל, אבל כשעושה מחיצות וגג גרע טפי.

וכתי׳ קמא של הנוב״י, כ״ד השואל בשו״ת מנח״י ח״י סכ״ו. ולפלא שכפה״נ ד׳ הנוב״י עצמם היו בהשמטה אצל המנח״י, שכנ״ל כתב להדיא כדברי השואל.

והנה, בגג שע״ג הסכך, עוד זאת, שהרי אינו מכוון להאהיל שהרי הסכך כבר מאהיל, והגג שמעליו אינו בגדר אהל. ואף אם יש חלל טפח בין הסכך לגג שעליו, אין כוונה לאהל על חלל זה, שאינו מיועד לתשמיש. וכ״כ המנח״י לחלק. וראה גם אול״צ ב, כח, א. אבל תי׳ המנח״י אינו עולה יפה בד׳ הרמ״א שההיתר בעשיית אהל הוא מחמת הצירים דוקא. וגם במציאות ה״ה מגין על הסכך מפני הגשמים. וראה אהלי שם ח. ועוד תיקשי שמפורש מצינו שביש חלל ה״ז כאהל – ראה מג״א תרמ, ח. אדה״ז שם י.

(ובאול״צ הוסיף לכתוב שבסוכה מיירי שאין חלל טפח בין הגג לסכך, ודקמ״ל שאי״ב משום בנין. ובאמת, בשו״ע אדה״ז שם כתב שאי״ב משום בנין ולא נחית לדיני אהל. ומעיקרא במנהגי מהרי״ל הל׳ סוכות שאסר מיירי משום בנין וסתירה. ובאמת כ״מ מהדמיון בד״מ שם לכיסוי בור ודות.

אבל ברמ״א הל׳ הוא: בנין וסתירת אהל. ועוד קשה, שמסתבר שבדבר שכזה הו״ל לאשמועינן בהדיא, ולא להעמיד באוקימתא רחוקה. ומהשמטת אדה״ז תיבת אהל ליכא לדיוקי מידי, ונקט לשון בנין דקאי אכולהו, איסור בנין בקרקע וגם אהל שהוא משום בונה. וצ״ל ולפרש שהדמיון לבור ודות מגלה שאף משום אהל ליכא, כשעשוי לפתוח ולנעול תדיר).

לאידך, כיון שמשמעות הרמ״א שחידש היתר מחודש מחמת הצירים, ואי״ז בכלל דין כסא טרסקל, מזה גופא מוכרח, שעכצ״ל ולחלק, שאין הנידונים שוים, שבכסא טרסקל ההיתר רק כשאינו מכוון להאהיל.

והנה, בנדו״ז שאינו מחובר לבית ולסוכה ודאי גרע טפי. ועוד, שלתי׳ בתרא דהנוב״י בעושה מחיצות וגג ביחד גרע טפי. וגם מקום לומר, שלכל הסברות, שאני דלת שפותח וסוגר, וכן בגג העשוי כדלת, שמחמת הדמיון לדלת ה״ז בגדר פתיחה וסגירה ולא עשיית אהל, משא״כ בדבר המתקפל, שכשפותח נראה כעשיית אהל ממש. ודומה להנ״ל. וראה גם במנח״י שם. ומ״מ לא ראינו בפוסקים לחלק בהכי, זולת אם נעמיס כן בתי׳ קמא דהנוב״י. ויש להמתיק, שכיון שאהל היינו ההגנה על אויר שתחתיו, במקופל כולו שאין אויר תחתיו ל״ש להתיר משום דעביד וקאי. ובאמת, כן נראה מד׳ הרמ״א שההיתר שעשוי לפתוח ולנעול, ודמיא לדלת, וממילא לא איכפת לן אם הדלת בצד או ע״ג הבית. אבל לא כשאינו בגדר פתיחה ונעילה. וכ״כ לחלק בקובץ תל תלפיות קאצבורג תר״צ מכתב ד – יט.

ולאידך, מקום לחלק שבכסא טרסקל שאינו קבוע במקומו, כשעושה להאהיל ה״ז בגדר עשיית אהל, אבל כשהגג כבר קבוע במקומו ורק פותח ה״ז כדלת, ואינו דומה לכסא טרסקל שהוא דבר המיטלטל. ויומתק להנ״ל, שבמקופל אין אויר תחתיו, אבל כשהוא קבוע במקומו, יש אויר תחתיו, ורק שצריך לפתוח הדלת שיגין. ובסגנון אחר, שכיון שעביד וקאי, אף שאינו מגין בפועל כעת, ה״ז מגין בכח עכ״פ על האויר שבמקום זה. (ובאמת, יש מקום לומר שגם בעגלת ילדים המיטלטלת, כיון שפתוחה מכבר ורק פורס הגג נמי דמיא לדלת. וכ״כ בקובץ אור ישראל מאנסי נ. ועוד במעלת גג עגלת ילדים שלפעמים אינו עושה המחיצות. או שיש כבר מחיצות ע״י העגלה ורק מוסיף עליהם. ונמצא שלב׳ הנימוקים בנוב״י מקום לחלק, שבעגלת ילדים מותר. והכי איכא למישמע נמי מד׳ הנוב״י,  שרק בכסא טרסקל לא מהני ההיתר דעביד וקאי, אבל בלא״ה בדבר שיש בו צירים ועיקרו קיים כבר, מהני להתיר להעמידו בשבת. ועצ״ע בכ״ז, שי״ל כנ״ל לחלק בין סתימה לסגירה. ושו״ר בשבת כהלכה ד, ל בבי׳ אות יא, שר״ל להוכיח בדעת אדה״ז שטו, ט, דלא ס״ל לחלק באהל העשוי להאהיל בין עשיית גג עם מחיצות או ללא מחיצות. ומכרח כטעם הא׳ שבנו״י שהעיקר אם הבית עומד, והגג כמו דלת שלו שבטל אליו. ור״ל שכ״ה גם בעגלת ילדים שהעגלה קיימת ומוסיף עלי׳ רק המכסה והגג שהוא כמו דלת. ויל״ע, אם אפ״ל כן גם בדבר המיטלטל. ואף שבנוב״י לא נחית לחלק בהכי, מסברא מקום לחלק).

ובכל אופן אין להתיר בשמשי׳ מטעם אחר, שהרי נראה כתיקון כלי, ראה פמ״ג שטו בא״א ח: ואותן גגין שנושאין לגשמים אפשר דגרע מכאן דהני אין צריך לעשות כלום כי אם הפשיטה והכפילה, משא”כ בגגין שצריך לקשר הרצועות קצת. וגם כאן בדבר זה, צריך לעשות איזה תיקון עבור הפתיחה (אף שאינו צריך לקשור). ואף החזו״א או”ח נב, ו שהתיר בכסא טרסקל גם במכוון להאהיל (וכדעת הפמ״ג שם. תוס״ש שם יד. ועוד) – למסקנא כתב לאסור בפערסאל המיטלטל (הן משום עובדין דחול והן משום פירצה בחילול שבת, כמ״ש האחרונים, וראה גם תהל״ד שטו, טז. ועוד), אלא שהתיר בקבוע בארץ. ובשמירת שבת כהלכתה כד, טו ובהע׳ נז בשם הגרשז״א, כתב לחלוק על החזו״א לענין מגן שמש שקבוע בארץ (אף שהתיר שם באות יג, בגגון של עגלת ילדים. ונימוקו עמו, כיון שבשמשי׳ עושה הכל הגג והמחיצות, ולפני פתיחתו אין שום אהל כלל. ובודאי אסור לעשות בית כזה בשבת. וגם נשאר בצ״ע על סברת החזו״א שבמטרי׳ חשוב תיקון מנא טפי משמשי׳ קבועה. ואדרבה, שבמחובר לקרקע חמור יותר. ועיי״ש מה שהעמיס בדעת חזו״א).

וראה קצוה״ש שם. אג״מ ד, קה. שבה״ל ג, נד. מנח״י שם.

 

 

#15052