שאלה: אנו קבוצה של תלמידים מחו”ל, שנמצאים כעת באה”ק. האם עלינו לשמור על יום טוב שני? ובאם כן, האם עלינו לעשות כך בצינעא או שניתן לעשות מנין ובפרהסיא?

 

תשובה:

לפענ״ד פשוט וברור ללא כל ספק שעליהם לשמור שני ימים. ומותר להם לקבוע מנין בציבור בפרהסיא.

וכן גם לענין מלאכה אין צורך להחמיר לא להתראות בפניהם שאינו עושה מחמת האיסור. והמחמיר בזה יחמיר.

 

מקורות:

וכמ״ש בשו״ת אבקת רוכל להב״י כו שכך נעשה מימי גדולי עולם ולא פקפק בדבר זה אדם מעולם. וראה בכה״ח תצו, לח שהביא כן גם מפאת השולחן הל׳ א״י ב, טו, שכן נוהגים בכל א״י. ובשו״ת אג״מ או״ח ה, לז שמדברי אבקת רוכל מוכח שעשו כן מאות בשנים קודם הב״י (ושם ר״ל שיעשו בצבור אבל לא בפרהסיא. אבל כל עיקר ד״ז תמוה. וכעי״ז כתב בשו״ת בצה״ח ב, עו באופן ההפוך במנין בני א״י בחו״ל וגם באבקת רוכל מפורש דלא ס״ל הכי, שרק לענין מלאכה צריך לא להתראות בפניהם. ובשו״ת הלק״ט א, ד נקט מטעם אחר שבציבור שהוא קהל בפ״ע לא חששו ורק ביחיד. וראה בשו״ת מנח״י ד, ג, לה בדעת האבקת רוכל. וראה שו״ת נבחר מכסף או״ח ג הביא גם שכן המנהג שעושים כן לעיני כל ישראל. אלא שנתקשה בדבר. והמגי׳ שם הב״ד אבקת רוכל ליישב. ועו״ש דבדבר דלא קפדי ל״ש מחלוקת. ובשו״ת בא״מ ז דיני בני א״י וחו״ל לסי׳ תצו – ע׳ רנה – שבדבר שיש לתלות ל״ש חשש שני תורות. וה״נ איכא למיתלי משום מנהג אבותיהם בידיהם. ועד״ז בס׳ יו״ש כהלכתו ב, ב בהע׳ שכיון שגם בני א״י יתחייבו בה אם ישתקעו בחו״ל ל״ש מחלוקת). ובכל אופן, כן המנהג פשוט. ודלא כמשנ״ב תצו, יג. וכמ״ש בשלחן שלמה על המשנ״ב שם. וגם בד׳ המשנ״ב – ראה שערי יצחק פלקסר הל׳ יוט שני כלל י, א בסופו דאולי כוונתו ליחיד המתפלל ולא לציבור.

וגם לענין מלאכה יש להקל מכל טעמים האמורים. וכן מוכח באבקת רוכל גופא, שגם בפרהסיא יכול לנהוג איסור מלאכה דכמה בטלני איכא בשוקא. ובמכ״ש מתפלה, דליכא מינה חורבה כלל. ובנחפה מכסף גופא אף שנשאר בתמיהה על המנהג להתפלל של יו״ט בציבור, סבור וקיבל לגבי מניעת מלאכה, דכמה בטלני איכא בשוקא. וצ״ע שמפורש נפסק בשו״ע תסח, ד, שלכתחילה אל יתראה בפניהם שמבטל מחמת האיסור. ודוחק לומר שהכוונה שחייב לפרוש ממלאכה גם בפרהסיא, אף שאסור להתראות שהוא מחמת איסור. ואולי ס״ל דיוט״ש שאני, וככל התי׳ האמורים. (ואת״ל להחמיר במלאכה יתיישב מש״כ בברכ״י תצו, ד בשם מהריק״ש בבן חו״ל שבא״י שמותר לו לומר לבן א״י לעשות מלאכה, והרי מהריק״ש בהגהותיו בערך לחם ובשו״ת שלו צ, כתב שאומר לבן א״י בצינעא, ומינה דמיירי בן חו״ל בחו״ל שאומר לבן א״י הנמצא שם, שהרי בני א״י עושים מלאכה בפרהסיא, וכפי שהקשה בשו״ת יבי״א ט, מט בתחילתו. וכבר הקדימו בקושיא זו באקים את יצחק דרוש יא – מז, ג (ובמהדו״ח – ע׳ קצד). ולהנ״ל י״ל שבפרהסיא אסור לומר לבן א״י שבזה מגאה שמבטל ממלאכה בפניהם. ובאקים את יצחק במוסגר כתב באו״א, דמיירי שיודעים שהמלאכה של בני חו״ל. ואולי נתכוון גם לזה. אלא שכנ״ל בנחפה מכסף מפורש להתיר לנהוג איסור מלאכה. וכ״מ באבקת רוכל ג״כ. ולא מסתבר להתיר תפלה בפרהסיא ולאסור ואולי דבריהם בצירוף הסברא דלא קפדי אינשי.

 

 

#14992