This year when Shavuos is Sunday night, when is it permitted to listen to music again?
Sunday morning for non-Mitzvah-related music.
See here:
From when and till when, during the days of Sefira, are we not allowed to listen to music?
As well as on page 12 of the Day-to-Day Shavuos guide.
Sources:
לכאו׳ יל״ע למ״ד לנהוג אבלות עד ערב שבועות אם ליל ערב שבועות בכלל. וכתבנו בארוכה בלוח לחגה״ש להוכיח להתיר תספורת בליל מ״ט. אבל עיקר דברינו שם ע״ד הקבלה. ואנן קיימינן השתא בנוגע אבילות, שהרי הא״ר בסתצ״ג נקט שלמרות שפסקה אבלות לפנ״ז, נוהגין איסור ברקודים ומחולות של רשות עד ערב שבועות. וכש״כ למ״ד שאבילות נוהגת עד ערב שבועות, שלפחות יש להמתין עד שהאיר היום, שיהא מקצת היום ככולו, אף דאיכא דס״ל שבמקצת הלילה סגי. ודיינו להתיר בתספורת שהוא דבר המוכרח, ואסור ליכנס לרגל מנוול, משא״כ בכלי זמר. וראיתי למי שכתב, שבערב שבועות, שהוא ערב שבועות, לכו״ע אין אבלות דימי העומר נוהגת כלל, כיון שהוא ערב הרגל, ואין לזה מקור. ואם נאמר הכי יחסר יום א׳ מל״ג יום לשי׳ זו. ואדרבה, איפכא מצינו שהטעם משום מקצת היום ככולו, כמו להשי׳ שהאבלות פוסקת ביום א׳ מימי הגבלה (כמפורש בכ״מ, ומהם – מחה״ש תצג, ה. וראה בשו״ת הר המור ז בתחילתו).
ואין להוכיח ממה שנוהגים היתר להסתפר במ״ח כשחל ערב שבועות בשבת, שהוא מדין אחר הן מחמת כבוד השבת, והן ועיקר מחמת כבוד הרגל, כמי שנהג אבלות שבעה קודם הרגל שרגל מבטל גזירת שלשים, ועכ״ז הותר לספר ולכבס כבר בערב הרגל לכבוד הרגל. וכן גם מי שנהג אבלות שבעה ופגע בשבת ערב הרגל שמותר לספר בע״ש. וה״ט שמחמת כבוד הרגל הותר כבר בתחילתו. וכמו שלהאוסרים עד ל״ג בעומר, כשחל ביום ראשון מסתפרים בע״ש מחמת כבוד שבת. ויתירה מזו, ראה בשו״ת הר המור שם, שהתיר כשחל שבועות בשני בשבת לישא אשה בחמישי, כיון שאין נושאין נשים בערב הרגל ובערב שבת, עיי״ש.
אמנם, אם לפ״ז, הרי בשו״ת הנ״ל כתב להתיר לגלח בקביעות כזו כבר בע״ש, כיון שכבר נפסקה האבלות בערב שבועות ודומה לל״ג בעומר שחל ביום ראשון שאפשר להסתפר בע״ש. אבל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, חדא שבחת״ס בהגהות לסתצ״ג כתב לאסור לגלח בע״ש. וראה כאן:
ועוד ועיקר, שכ״ז לענין גילוח, ולא לענין רקודים של רשות שאף בימים שאין נוהג אבלות כתב הא״ר להחמיר. ופשטא דמילתא עד עצרת – עד כניסת החג. ואף אם נאמר להקל בערב שבועות, דיינו להקל אחרי שהאיר היום. וסבור הייתי לומר, שבאמת אין להקל גם בערב שבועות ביום, ויש לנהוג אבלות עד החג. ובראשונים נראה שנהגו מפסח ועד עצרת כפשוטו.
ויש להוסיף תבלין, שאא״פ לומר מקצת היום ככולו ב״פ, הן בלג״ב והן בערב שבועות. ושאני תספורת שמחוייב בכך מצד הרגל, כנ״ל. ואי״ז משום מקצת היום אלא כהיתר תספורת בערב הרגל כשנהג שבעה קודם הרגל, שלכבוד הרגל הותר לו לספר ולכבס. ובנדו״ד מתירין כבר מתחילת היום ולא רק סמוך לערב (ראה גם ביהגר״א או״ח תקמח, ח) לפי שהיא אבילות ישנה.
אבל מה נעשה, שד״ז נסתר מחמתו מזה שגם הנוהגים היתר בשלשת ימי הגבלה נקטו להיתר דמקצת היום הן בלג״ב והן ביום א׳ דהגבלה, כדמשמע בשו״ע אדה״ז תצג, ו שהוא ״ע״פ דבריהם״ (אלא שנתחבטו רבים בהבנת דבריו. שהרי גוף ההיתר דמקצת היום נז׳ כבר במנהג ראשון. ויש שהגיהו. ואכ״מ). וכ״ה בחיי״א קלא, יא. (ועצ״ב, שטעמו להיתר בל״ב משום שמחת רשב״י, ולא משום מקצת היום. ונראה בכוונתו שלכן בחרו ביום לג״ב דוקא – ראה גם בפמ״ג תצג במ״ז א, והובא במשנ״ב בבה״ל ד״ה ויש במוסגר. אמנם שם משמע שרק יום א׳ בחרו למקצת היום. ולפלא שלא דן כלל על ערב שבועות). ועכ״פ למעשה העולם נוהג היתר בנישואין ותספורת (להמקילים בזה), הן בלג״ב והן מיום א׳ דהגבלה. (ואולי משום שמחת רשב״י נגעו בה. ולא מדינא דמקצת היום). ואדרבה, אם כנ״ל שאין לומר ב״פ מקצת היום הוה להו למינקט מקצת היום בסוף האבלות ולא באמצע. וא״כ הה״נ בהמנהג לנהוג אבילות עד ערב שבועות. והעיקר, שהאחרונים נקטו גם בערב שבועות משום מקצת היום ככולו, כנ״ל. ויתירה מזו, שכתבו שאפ״ל מקצת היום ב״פ – ראה גם שו״ת הר המור שם. ומכיון שכן, אין לנו להחמיר באבלות ערב הרגל, וגם י״ל שממעט משמחת החג כשנוהג אבלות סמוך לרגל (אף שמדינא רק הספד אסור, וגם בזה אסור כבר ל״י לפני הרגל). ומה שמצאנו באיזהו מקומן שלמנהג זה אין לישא אשה עד אחר חגה״ש (ראה בהכרוז מהג״ר משולם איגרא שהביא בשו״ת חת״ס או״ח קמב. והובא בגרם המעלות ע׳ 44 דהיינו עד אחר שבועות) – היינו רק עד ערב שבועות, אלא שבערב הרגל בלא״ה אין נושאין נשים.
ועכ״ז המיקל גם מליל ערב הרגל, ואפי׳ לפנ״ז, אין למחות בידו, כאשר הארכנו במק״א שיל״ע בכל עיקר דברי האחרונים על יסוד הא״ר – ראה מזה אצלנו בלוח לחגה״ש. וכולי האי אין להחמיר באבלות ישנה ובדבר שהוא ממנהגא.
#14951
