Should one keep his eyes closed and covered by his hand when saying ברוך שם by שמע?

 

The common custom is to say it with the eyes uncovered. Certainly , if due to kavanah it’s easier to say it with the eyes uncovered, one should indeed not cover the eyes.

 

Sources:

הנה, בפוסקים בכלל לא נתפרש ד״ז. וכתבו בסתמא רק בנוגע לפסוק ראשון. אלא שבכ״מ מצינו שבשכמל״ו ג״ז בכלל פסוק ראשון. ולדוגמא בשו״ע או״ח סג, ה שעיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון. ובלבוש שם ה: שפסוק ראשון שהוזכר בכל זה הענין כולל ג״כ עמו בשכמל״ו שהוא ג״כ בכלל קבעומ״ש ויש לו כל דין פסוק ראשון לענין זה. והב״ד במג״א שם ה. וכ״פ אדה״ז שם ה. (וכ״ה בכמה ענינים, כמו הפסק לדבשב״ק – ב״י סי׳ סו. אדה״ז שם, ב. וכן חובת ההפסק בין בשכמל״ו לואהבת – סא, יד. וכמה פוסקים כתבו ג״כ שכשהוא מהלך צריך לעמוד גם באמירת בכשמל״ו. וכן כתבו כמה אחרונים, שאם קרא כבר שמע ונכנס לביהכ״נ צריך לאומרו עם הציבור כמו פסוק ראשון). וראה בארוכה שו״ת מהרי״ץ דושינסקי ה.

ואף שמלשון הלבוש ״לענין זה״ מוכח שלאו לכ״ד איתמר, לפי שעיקר קבעומ״ש הוא בפסוק ראשון דוקא, שלכן צריך להפסיק מעט בינו לבשכמל״ו (רמ״א סא, יד. אדה״ז שם ז), וכדמצינו גם לגבי מי שלא אמרו בכוונה שנחלקו בדבר (והלבוש שם החמיר בדבר. וראה מג״א סא, יג והו״ע ציין לזה כאן. וכ״פ אדה״ז שם סג, ה. ובקצוה״ש יט בבדה״ש לח מספק״ל בד״ז בדעת אדה״ז באם נזכר שלא כיוון אחרי כבר אמר ואהבת. וראה ערוה״ש סא, ו. שו״ת אג״מ או״ח ה, ה, ג. ולפענ״ד, בפשטות דינו לענין כוונה כפסוק ראשון ממש. ועוד, שפשטות ל׳ אדה״ז שם דמיירי אחרי שכבר קרא שמע עד תומו. ודיוקיו בל׳ אדה״ז – אינם מוכרחים ובקל אפשר לדחותם, ובעיקר שאין דרכו של אדה״ז להעתיק דינים מחודשים. וראה גם שו״ת יבי״א ו או״ח ט, ד), מ״מ בנדו״ד שהטעם משום כוונה פשוט שגם בשכמל״ו בכלל.

ובעיוני בספרים מצאתי שכ״ה כבר בשעה״כ בנוסח התפלה (נא, ג. וראה שם ענין כוונת ק״ש – כא, ג), ונמצא הוא גם בשער התפלה מהדורת אהבת שלום ע׳ קפג, לסגור עיניו עד תשלום בשכמל״ו. וכן בפתורא דאבא, ועוד. והב״ד בעוד יוסף חי ש״א וארא ב. ובכה״ח מח, א ד״ה שמע (וראה שם סא, כא). [ובס׳ קמח סלת דיני ק״ש (יב, ג) הביא כן מס׳ ארחות צדיקים הנהגות האריז״ל – והכוונה לליקוטי ש״ס ליוורנו תק״נ שבסופו נדפס ליקוט מכתהאריז״ל ע״ס א״ב ע״י המקובל רח״ש פירנאנדיס דיאש, מתל׳ הרש״ש, ונדפס גם בפ״ע בשאלוניקי תק״ל, וי״ל במהדו״ח ירושלים תשנ״ח ואינו תח״י – ולא מצאתיו שם. וכ״ה בשערי תפלה לר״י רקח דיני ק״ש בשם סה״כ ואו״צ, והכוונה לספר הכוונות ואורחות צדיקים. ולא מצאתיו בס׳ הכוונות לר״מ טרינקי ולא בס׳ הכוונות ללר״א פאנצירי. וכ״כ בבית הכפרת בקרבנות לפני ק״ש קטנה, בשם גורי האריז״ל, והכוונה לארחות צדיקים, כמפורש שם בדיני ק״ש של ערבית ח]. וראה גם לקוטי מהר״ן ד״ה בקרוב עלי – לו, ג – שכ״כ, עיי״ש טעמו.

ולאידך, במנהגי מהרי״ל הל׳ תפלה (מהדו״ח – ע׳ תלה) שהניח ידו על עיניו וכיסם עד סיום כוונת אחד. ומשמע שבבשכמל״ו לא הי׳ מכוסה. (והב״ד בא״ר סא, ז (לענין אחר – הנחת יד אחד או שתי ידיים. ולהעיר שבמהרי״ל מהדו״ח הביא שינויי נוסחאות) – ובשע״ת שם ז). אמנם, אין הכרח גמור, דלא נחית לזה כלל, ועיקר דבריו להודיע גוף הענין להניח ידיו על עיניו ולכסותם, שלא נמצא לפני זמנו כמנהג למעשה בשום דוכתא (חוץ מבטור או״ח סא. ובמהרי״ל הל׳ שמחות כ, שמהרי״ל לא הי׳ רגיל כ״כ בטור. וכ״ה בשו״ת מהרי״ל קלח. וראה שו״ת מהרש״ל עט. אבל ראה מהרי״ל הל׳ תפלה ג). ועוד, שאין לנו הכרח בדעת מהרי״ל אם דין בשכמל״ו כפסוק ראשון. ולדידן שדינו כפסוק ראשון אין לנטות מד׳ האריז״ל החי, שכתב להדיא לעשות כן.

וכבר עמד בזה בקצוה״ש בהערות בסוה״ס לסי״ט סי״ז, והב״ד האריז״ל, וכת״ש שלא ראה נוהגין כן. ולא ראה דברי מהרי״ל הנ״ל. וסיים עלה: ואולי לפי שמאריכין בהתבוננות בין שמע לבשכמל״ו.

ויש להמתיק דבריו, ובהקדם מש״כ בשמן ששון לשעה״כ שם (דרוש נוסח התפלה ה – סג, ד) שלמכוונים הכוונות אשר אין בהם יכולת לכוון בע״פ אפ״ל עיניהם פתוחות באמירת פסוק ראשון. (ושם, שבערבית צ״ל עינים סגורות, והכל ביכול דיבר הכתוב. וראה שם דרוש שינוי נוסח התפלות כח. ועוד). וראה בארוכה בעוד יוסף חי וארא כ, בנוגע למקובלים שמכוונים הכוונות מתוך סידור הרש״ש שאא״פ להם בע״פ. (אבל שם משמע קצת שפותחים העיניים אחרי גמר אמירת כל תיבה. ויל״ע). ובכלל, בכ״מ שהמתפלל מתוך הסידור ה״ז כעיניים סגורות, ראה אור צדיקים מ. בא״ח ש״א יתרו ט. ועוד. (אבל להעיר משבט מוסר מה, ו, וכ״כ בסידור הרש״ש כת״י ח״א ע׳ 213 (והובא בדברי שלום עפגין מט, א. ועוד): להתפלל הכל מתוך הספר חוץ ממקום שצריך לסגור העיניים. וי״ל. וראה זה פלא, בגם אני אודך שו״ת הרב דדון א, לח, שמנהג המקובלים בק״ק בית קל יכב״ץ בשעת אמירת פסוק ראשון לכסות העיניים רק מלמעלה, ומלמטה פתוחות להסתכל בסידור). וה״נ למאריכים בהתבוננות, דלא גרע מהמתפללים בכוונות האריז״ל. ויש להוסיף ע״פ ל׳ הטור או״ח סא בהאי ענינא גופא: וכל מה שיעשה האדם לעורר הכוונה טוב הוא. ומשמע שאצ״ל דוקא בכיסוי העיניים ועצימתם. ולהעיר שבכה״ח אף שדרכו תמיד ע״ד הסוד, הוסיף להביא כאן – סא, כג – ד׳ הטור הנ״ל, וללמד יצא שגם ע״ד הסוד א״ש.

ועוד וג״ז עיקר, שכוונת האריז״ל בטעם סגירת העיניים נשנה במפורש (בשעה״כ בכוונת ק״ש) רק בנוגע לפסוק ראשון. ומה שכתב לסגור עד תשלום ברוך שם – הובא במק״א בשעה״כ בנוסח התפלה. וי״ל שהוא ענין בפ״ע, ורק משום כוונת הלב, ולא ע״ד הסוד, ושפיר אפשר לעשות גם באו״א.

ויש להוסיף, שבשעה״כ כתב בטעם סגירת העיניים להמשיך לבחי׳ רחל, עולמיתא שפירתא דלית לה עיינין. והרי, באמת בכ״מ הנוגע לתיקון רחל צריך לסגור עיניו, והיינו כל העמידה במנחה, וכל תפלת ערבית – ראה בעניננו בשרף פע״ח שער ק״ש ג ד״ה והנה צריך (כו, ב). שם ו. שם שער מנחה ומעריב א. ועוד. והוא מאותו טעם ממש ואותה כוונה. ונמצא הוא גם בשעה״כ דרושי סדר שבת – נט, ג. וכמו שבכל הנ״ל מועיל תפלה מתוך הסידור, כמו״כ י״ל בד״ז. וראה גם כה״ח צה, י. שם רסז, חי. ומ״מ עכצ״ל שחלוקים הם, שהרי בתפלת העמידה ותפלת ערבית כולה ודאי א״צ לסגור עיניו בידו דוקא. ואדרבה, כתב שצריך לחבק ידיו הימנית על השמאלית. ועדיין י״ל שלגבי אמירת בשכמל״ו עכ״פ סגי בהכי. (ואעיקרא דמילתא, כבר העירו שצ״ע באמת מאיזה טעם צ״ל בידו. ולהעיר מתולדות יעקב יוסף שלח קכג, ב ע״ד הסוד בטעם שצריך לסגור עם ידיו דוקא. וראה גם דברת שלמה מגילת אסתר מהדו״ח ע׳ רלה. מגיד תעלומה ברכות י, א – בהגהות על רא״ש ד״ה ר׳ ירמי׳. עוד יוסף חי וארא א.  וקצת יש ליתן טעם עפמש״כ בסידור לב שמח בכוונת הלל עה״פ טוב לחסות. אבל לא נזקק לענין זה שם, יעו״ש. ועדיין אין הכרח שלדבריהם ונימוקם כ״ה גם בבשכמל״ו).

ובמעשה רב, בהנהגת כ״ק אד״ש שמענו עדויות סותרות זל״ז. וקשה לסמוך בכיו״ב על זכרונות מאז ומקדם, ובמילתא דלא רמיא עלי׳ דאיניש כלל. ובכלל, בכגון דא אפשר להיווכח ולראות בוידיאו ואין לנו צורך בעדות. ואכן, נראה להדיא שאחרי אמירת פסוק ראשון פותח עיניו הקדושות. אלא שאין הדבר ברור כ״כ, כנראה למעיין בכגון דא, שאא״פ תמיד לעמוד על בירור הדבר. ומ״מ, כן נראה בעליל עד כמה שאפשר לברר. (וכ״כ גם הר״י ע״ה מונדשיין – שניסה הרבה לברר בכל כיו״ב – והיא לו נדפסה בתשורה פרידמן מונדשיין תשרי תשע״ט ע׳ 25). ואם כי גבהו דרכיו מדרכינו ולא מחשבותיו מחשבותינו – י״ל כנ״ל. ובפרט שידוע שאחז צדיק דרכו תמיד להתפלל מתוך הסידור דוקא.

שוב שמענו מאת הרה״ח ר׳ וועוולעל שי׳ קאניקאוו תושב השכונה שביחידות נתבקש בנו הרה״ח ר׳ חיים צבי שי׳ (שליח בפלארידא) בתור ילד לומר שמע. וכיסה עיניו עד אחרי בשכמל״ו. והורה לו רבינו שא״צ לכסות בעת אמירת בשכמל״ו. ואם כנים הדברים, יש להסביר ככל הנ״ל בארוכה.

ושו״מ בתורת שמואל תרל״ב ע׳ ב, בטעם שצריך להעביר ידיו ע״ג עיניו בפסוק ראשון שהוא בחי׳ חושך. ושם שואהבת בחי׳ אור, ולכן מפסיקים ביניהם בבשכמל״ו. ועד״ז בתורת שמואל תרמ״ב ע׳ ג. ומיוסד על מאמרי אדה״ז תקס״ח א ע׳ תקעב. וראה אוה״ת ברכה ע׳ א׳תתצו. וי״ל בדא״פ, שמה״ט מקום לנהוג בבשכמל״ו בדרך המיצוע, שלא להעביר ידיו על עיניו וגם לא לפתוח לגמרי. ובסגנון אחר קצת, שרק ביחו״ע שייך עצימת העיניים, בחי׳ חושך, משא״כ בבשכמל״ו – יחו״ת. ואם שגיתי ה׳ יכפר בעדי. (ולהעיר ממאמרי אדמו״ר האמצעי תרומה ע׳ רעח, שהכוונה בפסוק ראשון בתיבת אחד דוקא, ולכן הי׳ ר״י הנשיא מעביר ידיו על עיניו בפסוק ראשון).

ובמנחת אשר וייס ויחי תשע״ה כתב בעיקר הענין, שלא מצא הלכה זו מפורשת אלא בבא״ח, וכמדומה לו שלא כך נוהגים. והעלים עיניו מכל הנ״ל.

ושו״ר שהאריך בכ״ז בקובץ הערות הת׳ ואנ״ש 770 גל׳ רמא. ואמור רבנן בכפילא בקובץ שערי ישיבה יב. ולאחרונה נדפס בספרו בירורי מנהגים סדר היום והלילה (פרידמן) ע׳ 107, ולא העלה דבר ברור. והנלפענ״ד כתבנו.

 

 

#14604