« go back

Is it our Minhag to make Shlissel Challah?

 

There is no official Chabad minhag as such. But it’s perfectly ok to make the shlissel challah, and the minhag is based on holy sources.

 

Note:

If there is a design on the challah, even if carved out from the dough itself it is proper to be stringent not to eat and break it on Shabbos. However if the entire challah is the shape of a design one may eat it.

See here:

May one eat a cake/challah/cookie shaped as a number or letter on Shabbos? How about shaped as a picture?

 

Sources:

כמה אופנים במנהג זה כדלקמן. ומקורות רבים למנהג על שלל אופני׳, ונהגו בה בכמה מקומות ולא רק בפולין וגרורותי׳. והובא לראשונה בדברי יאיר – נדפס בתצ״ט בסוף חי׳ חגה״פ (כג, ג). אמרי פנחס רחצ. (ובאמרי פנחס השלם – אות ריז). אוהב ישראל לקוטים פ׳ שמיני. שם שבת אחר פסח, ושם ש״המנהג הוא מימים קדמונים״. ישמח ישראל תזריע ג. חי׳ הרי״מ שמיני בתחילתו. אמרי הרי״מ מועדים אחר הפסח. עטרת יהושע מועדים שבת אחרי פסח, שכ״ה ״בכל תפוצות ישראל״. רב טוב שמיני (צה, ג). גדלת מרדכי שבת גאולה. תורת אמת מלובלין שבת אחר פסח בפ׳ אחרי. צבי לצדיק בלאזוב השמטות לחודש ניסן. אמרי אלימלך שבת אחר פסח. ס׳ מטעמים פסח אות לא. טעמי המנהגים תקצו ואילך. קול נפתלי רות ע׳ סב. ועוד. וראה הנסמן בס׳ פרדס אליעזר שבת אחר הפסח פ״א. וראה להלן, שי״א מפי השמועה שנזכר גם תחת אחד השיחים בהתוועדות קודש.

ויש שנהגו כך בכל השבתות בין פסח לשבועות – כ״ה במנהגי מטרסדורף, ראה במחניים פה ע׳ 176. וש״נ. וכבר העירו מכלבו תפלת המועדות נב שבשבועות שמים במצה זפרן. והיינו שמצניעין ממצות של פסח וטובלים אותם במי הזפראן – ארחות חיים תפלת המועדות יב. ויש מנהג דומה בלוב בליל ר״ח ניסן, ליל הבסיסה.

ואצל הנוהגים בזה – כמה אופנים בהמנהג, לנקד החלות עם מפתח, ויש שכתבו עם מפתח ביהכ״נ, להניח מפתח ע״ג או בתוך החלה, ללוש החלה בצורת מפתח, לעשות צורת מפתח בבצק למעלה, לפזרכרכום וכדומה בצורת מפתח, וכדומה.

ויש שקראו לזה שבת געלע מצות וכדומה (גילוי מצות, גאולה מצות וכו׳), ועשאו חלות כעין מצות, או מצות צהובות, ע״י כרכום או ביצה וכו׳, וכמה אופנים בדבר, ומהם עם מפתח ג״כ. ונהרא נהרא ופשטי׳.

ובאוהב ישראל בטעם המנהג ששערי שמים והמוחין נסגרו אחר פסח וע״י מצות כבוד שבת פותחים מחדש השערים, וכן לרמז שיפתח לנו שערי הפרנסה, בהיות ובכניסתם לא״י לפני פסח הפסיקו לאכול מהמן. ועוד כתב לקשר עם ימי העומר שבכל יום יש מפתח. ויש שכתבו שהמנהג משום מעשה שהי׳ בעלילת דם בזמן מהר״ל מפראג, ראה עבודת הצדיקים פסח ע׳ שנג. הגש״פ בית צדיקים אות קכו בהערה. ועוד בטעמי המנהג ומקורותיו – ראה בהמצו״ב כאן וכאן). ועוד נמצא בשאר ספרים שלא צויינו שם.
ועכ״פ המנהג קדמון מאד, ונמצא בכמה ספרים מחוגים שונים.

ויש מלהגים ומלעיגים שמצאו כיו״ב בכזבי העמים ונימוסיהם ור״ל לחוש משום חוקות הגוים דרכי האמורי או ניחוש. אבל כנ״ל המנהג יסודתו בהררי קודש. ומנהג ישראל תורה היא. וקייל״ן כמהרי״ק שרש פח שכל שאינו דרך פריצות או חוק ללא טעם לית לן בה, וכדברי הרמ״א יו״ד קעח, א. וניחוש ל״ש כאן, שהוא רק בגדר סימן – חולין צה, א. וכעי״ז קדושין נט, א. ב״מ כז, ב. שו״ע יו״ד קעט, ד. רמ״א שם ב. וכאכילת הסימנים בליל ר״ה, דסימנא מילתא היא – הוריות יב, א. מאירי שם. מהרש״א שם. דרישה או״ח תקפג. וראה חיבור התשובה להמאירי ב, ב. והיינו לפי שאינו סומך ע״ז והוא רק ע״ד אם לא יועיל לא יזיק – ראה חת״ס חולין עז, א ברש״י ד״ה דרכי. ובכלל בבוטח בה׳ ועושה מעשיו מתוך בטחונו אין חשש ניחוש – ראה ב״ח קעט. מרכבת המשנה ע״ז יא. לב ארי׳ חולין שם. וראה ספורנו חיי״ש כד, יד. עמר נקא להרע״ב חיי״ש שם. ועוד. וכבר כתב בשו״ת הרשב״א קסז, שכל שלא נאסר בגמ׳ בדרכי האמוריים אין לאסור. (אבל ראה שם תיג). וכ״ה ביראים השלם שיג שאין להוסיף עליהם. אבל ראה חינוך תקיא. ס״ח נט. ועוד זאת, שבדבר שהוא רק בספק אין לחוש – ראה ד״מ יו״ד קעט בשם הר״ן. שו״ת האלף לך שלמה יו״ד רטו (אמנם בר״ן קאי בספק אם מרפא ולא בספק אם הוא דרכי האמורי. וצ״ע). ובנדו״ד, הסגולה היא להכין המקבל והמתפעל כמשפטי הסגולות ולא להשיג רצון המשפיע – ראה דרשות הר״ן ד. וכבר כתבו בכ״מ שכל הסגולות שיסודתם בהררי קודש לית לן בה. ראה כעי״ז מרדכי ריש יומא תשכג, בשם הגאונים, בנוגע לאכילת הסימנים. ונוסף לזה שכבר הוכיחו בעליל שטפלו דברי שקר והוות, ודבריהם אינו מן הענין, שהמובא בכזביהם אינו בדומה לדומה, וגם מאוחר בזמן למקור המנהג. ויש להמליץ ע״ז מש״כ בשו״ת חות יאיר רלד: נראה דכל מה שנתפשט אצל הנשים מנהגו הנח להם לישראל דמסתמא נודעו בנסיון והורה להם מורה להתיר.

בספרי וכתבי חב״ד לא ראיתי מוזכר עד״ז. וראה באוצר מנהגי חב״ד ע׳ רמג. (ובכלל לא נהגו אצלנו להדר במצוות שהגוף נהנה מהן).

ולהרוצים לנהוג בזה ע״פ מה ששמעו מאמותיהם וכו׳ – אין למנוע טוב מבעליהם, ואיני יודע מקורות מפורשים בחב״ד לכאן ולכאן. ובסך הכל הרי זה מנהג הנשים. ובמשפחות שנהגו נהגו ושלא נהגו לא נהגו. והויכוח במחוזותינו עד״ז בכל שנה – באתרי אינטרנט וקבוצות וואצאפ וכדומה – אם יש בזה מצוה, איסור או רשות – לדעתי חסר טעם.

שוב שמעתי מהרא״ז שי׳ פיקארסקי, שבזכרונו שנזכר ע״ד המנהג בהתוועדות בסוף שנות הכפי״ם, או בהתחלת הלמדי״ם. (ומה שנמסר משמו שבשעת מעשה נאמר גם שאין מנהגנו כן – להד״ם). כן י״א שהרי״ל ע״ה ביסטריצקי הביא פעם חלה כזו לכ״ק אד״ש, ונאמר לו שאין זה מנהגנו. ולא הצלחתי לברר השמועה ומקורה.

בכלל בנוגע סגולות שונות – ראה כאן:

Did the Rebbe ever speak about Perek Shira as a good thing to recite?

 

 

#14282


Add Comment

Your Email address will not be published