Eating from one cookie jar during Harchakos

 

Question:

Regarding not eating from the same dish while wife is Niddah, what are we supposed to do regarding a container with cookies (the cookies are placed directly into the mouth and it’s not ordinary to first put it in another plate). Is it a problem to both eat cookies from the jar or should we place it on the table first?

 

Answer:

One of you must place the cookies on their private plate or on the table before eating it.

 

Sources:

יו”ד קצ”ה ש”ך סק”ד וט”ז סק”ב. וראה בצל החכמה ח”ה סי פ”ה סי”א. וגם בחתיכות קטנות מועיל, ודי להניחו על השולחן – ראה בצל החכמה שם ס”ז שמדייק כן מסד”ט סק”ח. וראה שיעורי שבה”ל עמ רס ד”ה בא”ד משמע, וטה”כ פי”ד הערה 146.

#12512

 

Q. Does this apply if they are eating from the same jar at different times – do they need to place it on a separate table or plate whenever they eat.

A. No, this only applies when they’re eating together.

 

Q. Also, if the wife eats without placing it on her own plate, is it now considered her leftovers forbidden to eat in her presence?

A. No.

 

Sources:

בשיעורי שבה״ל קצה, ג, ג, ח ד״ה דברי מריחה, שאינו שיריים אם הוא חבילה גדולה המיועד ליותר מאדם אחד (ובחבילה קטנה, משמע שגם לדידי׳ הו״ל שיריים). וראה שו״ת אג״מ יו״ד א, צא. אבל ראה שם שטוב להחמיר. וראה שם צב. (וראה משה״ק עליו בשו״ת משנ״ה דלקמן ובשו״ת בא״מ ג, קכח, ה). אוצרות הטהרה בתשו׳ הגריש״א בסוה״ס יט (שיש לדון להתיר). וראה בדה״ש קצה, נא. פרדס שמחה קצה, יג (בחתיכות נפרדות). וכ״נ דעת שו״ת בא״מ ב, ס. וראה כמה חילוקי דינים, שם ג, קכו ואילך, ובפירות הנושרין סוסי׳ קל ובפסקי בא״מ נדה קצה, כא. שיעורי טהרה ז ע׳ קס. סוגה בשושנים וינד ו, כט.

וביסוד הטהרה ב, ח שהגדר הוא מאכל שאין רגילים לאכול הימנו אחרי שאכל אדם זר. וכ״כ מראה כהן ע׳ ע. וראה בהערה שם. וראה חזקת טהרה קצה בדרך ישרה ע׳ רל, שהוא רק בדבר שנפשו של אדם קצה. וראה בדעת המחבר (לדידי׳ דלא ס״ל להחמיר בשיורי מאכלה רק בשיורי משקה. וי״ח. וראה שו״ת ברכת יהודה א יו״ד מא) בשו״ת יבי״א ח, יז, ג. שם ט יו״ד יב, ב טהרת הבית ב ע׳ קיז. ואפשר שזהו הטעם דטעימה לא הוה בגדר שיורי מאכלה, ראה שו״ת האלף לך שלמה רכז, שאין רגילים להקפיד שלא לאכול בכה״ג.

וצ״ע, שהרי יסוד החילוק בין מאכל ומשקה הוא אכן מה״ט, כמבואר בסד״ט קצה, ח, דאיניש דעלמא אין דרך לשתות משיורי כוס ששתה חבירו (כבשו״ע או״ח קע, טז). וא״כ לדידן שגם בשיורי מאכלה אסור, ליתסר כן בכה״ג שאינו נמאס.

ונראה שאינו מוכרח, שכן סוכ״ס טעם האיסור משום חיבה או הרהור (ראה מרדכי שבת רמז רלז. ב״י קצה. לבוש שם ד. וראה רא״ם דלקמן), וכל דליכא חיבה או קירוב כלל ואינו גורם להרהור אין איסור. (ובערוה״ש קצה, י וטהרת ישראל בבא״י נד, דמה״ט בהוריקו לכוס אחר או הפסיק אחר מותר דבטלה ההתקרבות. אבל בחכמ״א קטז, ד, באו״א, דכיון שיש היכר לא מרגלא). ורק שבאכילה שייך טפי שיאכלנו אדם אחר ולא יגעל נפשו. (וראה גם במקו״ח יח, דנקטו במשנה שלא יאכל הזב, וכש״כ שתי׳ שמביא יותר חיבה וקירוב, כבסוטה ז, א. וראה ערוה״ש שם יב), אבל כל שאין שום חיבה וקירוב במציאות ודאי מותר. ואדרבה, בש״ך ח, דאכילה גרע משתי׳. וכ״ה להדעות שהוא מיסוד המשנה דלא יאכל הזב עם הזבה (רא״ם ביראים כו. רוקח שיז. הגמ״י אסו״ב יא, ל), ואסור מדינא. וגם לסד״ט – אי״ז עיקר הטעם שהרי הביא טעם נוסף. ומוכרח הוא, דאלת״ה לישתרי לפ״ז בקינח מקום הנחת הפה. ועוד שהרי הותר במוריק לכוס אחר אף כשהחזירו לאותו כוס. ועוד שלפ״ז מ״ט מותר לאשה לשתות משיורי בעלה, וכךי שהקשה בפדר״ד במקשה זהב ה. ולא בא בסד״ט אלא לומר טעם וסברא, שמאכל קיל ממשקה, ותו לא.

ועכ״פ, גם אם לא נקבל הגדרה הנ״ל, פשוט מינה עכ״פ, שבכ״ד שמעיקרא מיועד לכמה אנשים, ל״ש גדר שיריים.

אמנם יש שכתבו ששיריים הוא ע״ד קערה אחת. וראה משמרת הטהרה יו״ד קצה בשעה״צ הע׳ 106 ע״פ ביהגר״א קצה, י. ועכ״ז, נראה שאין לאסור כולי האי, כשאינו בגדר שיריים בלשון בנ״א, ולא נראה כלל כשיריי׳. וכולי האי אין להחמיר, בשגם שעיקר האיסור בשיורי מאכל בפלוגתא תליא. וראה בה״ל לשם יב, ד״ה מאכל.

וכש״כ להטעם באו״ז הל׳ נדה שס, שהוא משום סכנה. וראה קב הישר יז.

ובאחרוני הזמן נחתו לחלק בין חתיכה אחת לכמה חתיכות, או חתיכות קטנות לגדולות, או מין אחד לכמה מינים, או מיועד לאחד למיועד לכמה אנשים. ובט״ז קצה, ב שכתב בחתיכות קטנות לאסור משום קערה אחת, ולא משום שיריים, משמע להתיר גם בקטנות. אבל יל״פ בקל דלא נחית לכך, כיון ששיורי מאכל בפלוגתא תליא. ואפשר דקאי כהסברא שהכל תלוי למי מיועד, ומיירי במיועד לכמה אנשים. ואף שבשתי׳ משמע שגם בכה״ג אסור, כפשטות הל׳ במרדכי בקנקן. וראה חי׳ אנשי שם וגדולת מרדכי לשם – י״ל דשאני שתי׳ שהיא דרך חיבה טפי, או שבשתי׳ הכל מחובר ומעורב, ויש בילה, והו״ל כגוף אחד.

אבל, בפת״ש קצה, ה משמע שכל שהוא בקערה אחת הוא בגדר שיורי מאכלה. ומשמע דלא נחית לחלק בכלל. ואכתי י״ל, שכתב דבריו בסתמא, ואילו במיועד לכמה אנשים מעיקרא לא עלה על הדעת שיהא בגדר שיריים.

והנה, במשנ״ה ז, קמ, החמיר טובא. אבל גם לדעתו נראה שכל שהדרך לאכול בכה״ג משל חבירו ליכא איסורא, ראה שם בסו״ד.

אמנם, בחוט שני יו״ד קצה, ד דינים העולים ה, שאסור גם בקופסא גדולה, אם הדרך ליקח מיד מהקופסא לפיו. ולא מצאתי לו חבר. וגם לדבריו אפשר להעביר לקערה אחרת.

 

 

#40298