« go back

Is a person allowed to eat and drink before Misheyakir, Before saying Shema? אכילה לפני קריאת שמע בבוקר

 

Answer:

No, Krias Shma should be said first.

One should not say Krias Shma before Mishyakir unless they are in a pressing situation. But it is not right to do so on a steady basis. If ones schedule cannot be changed (like in a Yeshiva where there are a few weeks when misheyakir is after the morning Chassidus begins), they may taste less than a Kabeitza before Krias Shma. When it comes the time of Misheyakir, Shma should be said without delay, even if you are in middle of learning.

 

התשובה לשאלה והערות על דברי השואל הובא על סדר הדברים בכתב נטוי:

 

שאלה:

בישיבתנו הקדושה (תות”ל ליובאוויטש ברינוא) סדר חסידות מתחיל בשעה 7:30 והזמן של ”משיכיר” הוא לאחרי זמן זה, הודו הוא בשעה 9:30 וסוף זמן קרי”ש הוא לערך 10:40 ולכן האם מותר לאכול קודם סדר ונמצא שאוכלים קודם קרי”ש או האם אפשר לקרות שני פעמים והראשון יהי’ לפני משיכיר?

והנה לכאורה יש סברא להתיר כי:

בשוע”ר סי’ ע’ מביא שלש סיבות למה לאסור האכילה לפני קרי”’ש:

א) שמא ימשך והנה בגלל שבישיבתנו יש סדר וכן לאח”ז יש מנין קבוע לכאורה אין חשש של שמא ימשך (1), ובנוסף להנ”ל אם ב’ הסיבות לאסור דלקמן ב’ וג’ אינם קיימים, לכאורה נמצא שאין זה ”זמן של איסור” (2) וא”כ אין גם הבעי’ של שמא ימשך כי רק אומרים חשש זה כשהתחיל באיסור ואם התחיל בהיתר זה רק שמשובח להפסיק (3).

הערות:

(1) נחלקו בזה הפוסקים. אבל בעניננו יש לצרף גם ההיתר דרבים מידכרי אהדדי. ובשיחות קודש ורשימות, שזהו עיקר ההיתר. וראה הנסמן אצלנו הלכה יומית תרמח בענין אכילה קודם ערבית בארוכה. ולהעיר שישנם עוד טעמים לא לאכול לפני מצוה מצד חביבות המצוה וכו׳. אבל אין חובה גמורה בזה. 

(2) הרי ישנו סיבה הא׳.

(3) אבל לא קייל״ן הכי.

ב) לפי השיטה שאפי’ התחיל בהיתר אסור להמשיך לאכול לפני התפילה כשמגיע הזמן וגם צריכים לסמוך גאולה לתפילה נמצא שאסור לאכול לפני קרי”ש – לפי מנהגינו שאוכלים לפני התפילה (1) לכאורה כל הענין הזה לא שייך (2).

(1) ח״ו. אין מנהג לאכול קודם התפלה. המנהג הוא כפסק השולחן ערוך שברעב וצמא מותר לו לאכול.

(2) אבל המנהג למעשה לא לאכול רק בקרא ק״ש.

וכ״ה באגרות קודש אדמו”ר מוהריי״צ ח”י ע’ ב: בדבר התלמידים שי’ ששואלים בנדון טעימה קודם התפלה הנה בודאי המה נזהרים בקריאת ק”ש קטנה בתפילין ואז אפשר לטעום מיני מזונות”. וכן הוא באגרות קודש כ״ק אד״ש חי”ד ע׳ יט: ״ובחלישות דורותינו אלה מתירים לאכול אפילו מזונות קודם התפלה כמובן לאחר אמירת ק”ש קטנה לאלו שמסיימים תפלתם משך זמן לאחרי קומם משנתם ואין להחמיר בכגון דא כיון שהחומרא מביאה לקולא בעבודת השם”. ובקונטרס עץ החיים פכ״ה: “ילמדו לכל הפחות ב’ שעות והיינו בשעה שביעית ומחצה וכו׳ אחרי הנחת תפילין וקריאת שמע ואחר שתיית טיי”.

וראה משנ״ב פט, כב. בה״ל ד״ה ולא לאכול. קצוה״ש יא, ב. וכ״ה בכמה ספרים – זהר חי הקדמת הזהר לא, ד. שם ויקהל קצד. דרכי חיים ושלום ע׳ כג. ועוד.

וכמה טעמים בדבר גם ע״ד הסוד. 

וברשימות חו׳ קנו משמע שלשתי׳ עכ״פ לא הקפיד אדמו״ר מוהרש״ב. וצ״ע.

ומ״מ י״ל שלפני שהגיע זמן ק״ש – אף שהוא כבר עלוה״ש – לא נהגו להקפיד לקרוא ק״ש לפנ״ז. וצ״ע.

ג) מה שמובא בקו”א שצריכים לקבל עומ”ש קודם שאוכלים כי אל”כ יש בעי’ של אותי השלכת אחרי גוך – הנה הבעי’ הנ”ל שזה אכילה של גאוה לכאורה לא שייך לאכילה שלנו של קודם התפילה כי מכיון שהסיבה שאוכלים בזמן זה הוא כדי שזה יעזור לכוונת התפילה הרי אכילה זו הוא לא אכילה של גאוה (1) (והרי”ז בדוגמת האכילה של רפואה שכ’ בסי’ פ”ט ס”ה שאין ברפואה משום גאוה) (2).

(1) קשה לומר כשאוכל לפני קריאת שמע – משא״כ באכילה לפני התפלה – שהוא רק מצד תועלת הכוונה כבתפלה שהרי יכול לכוון לק״ש גם בל״ז, כיון שהוא קצר ביותר.

(2) וגם בזה – באוכל לרפואה – נהגו עכ״פ לקרוא ק״ש עכ״פ לקבל עליו עול מלכות שמים. וכ״כ להדיא במשנ״ב פט בבה״ל ג ד״ה ולא. ולהעיר שי״א שהוא איסור דאורייתא (אף דלא קייל״ן הכי). 

וידועים ד׳ הרז״ש ע״ה דווארקין שלא מועיל התרת נדרים להתיר לאכול ללא הנחת ק״ש בתפילין כיון שאסור מדינא (אלא שיתכן שעיקר כוונתו מצד חובת תפילין לפני האכילה או חובת תפילין מצד ק״ש, ולא שחייב בק״ש לפני האכילה). ואם כי בזה נתפשט המנהג שלא כדבריו, ויש הוכחות להיפך – מ״מ בק״ש ודאי נתפשט המנהג כן. 

וי״א שבקרא שמע ליכא הטעם דואותי השלכת שכבר קיבל עומ״ש ויש רק הטעם דלא תאכלו על הדם. 

ובנוגע לקרות שני פעמים: הנה בסי’ נ”ח סעיף ב’ כ’ שהטעם שצריכים לחכות עד משיכיר הוא מצד ”הרחקה וגדר” (ובפשטות הכוונה שאנשים יקראו לפני עלות) אבל לא שצריכים לחשוש שהכוונה ב”ובקומך” הוא בזמן שרוב בני אדם קמים וא”כ אם עושים קרי”ש שני פעמים לא הפסדנו כלום כי באמת בפעם הראשון הוא גם לכתחילה (1) ורק שיש גזירה ששמא יעשה מדי מוקדם ובשביל זה נעשה עוה”פ לאח”ז (2).

(1) הרי גזרו חז״ל.

(2) החסרון הוא שאם כבר קרא בפעם הראשונה יצא ידי חובתו וממילא ל״ש להדר אחרי שכבר קיים המצוה.

והנה בנוסף לכל הנ”ל הנה כ’ בסימן נ”ח ס”ו שבמקום אונס העמידו דבריהם על ד”ת שמשעלה עמוד השחר זמנה הוא, ואולי מכיון שאם יהי’ הסדר פה שבאמצע סדר חסידות יצטרכו כולם להפסיק ולקרות קרי”ש ולאכול יהי’ מזה בלבול גדול אולי זה בגדר אונס ויהי’ מותר לקרות קרי”ש לפני משיכיר.

תשובה:

מותר לקרוא לפני משיכיר. ואף שי״א רק באינו רגיל לעשות כן. אבל אדה״ז השמיטו. ובמק״א הארכנו.

ואולי יותר נכון לקרוא ק״ש בכוונה לא לצאת ק״ש רק לקבל עומ״ש, ולא לצאת ידי חובתו. ושוב יקרא ק״ש לפני סוף זמן ק״ש.

ובתנאי שאם ישכח אח”כ יצא יד”ח ממה שקרא כבר.

ולרוב הפוסקים מהני תנאי במצוות. וכן סתם אדה״ז בנדו״ז גופא – ק״ש בזמנה – מו, ט. והארכנו במק״א.

ועכ״ז לא נ״ל להנהיג סדר קבוע לרבים לקרוא שמע בקביעות לפני זמנה. או לחלופין לאכול לפני ק״ש וברבים. וגם ע״פ דין משהגיע זמנה מצוה לקרותה במהרה כמה שיוכל. ואף גם באמצע הלימוד לדעתי נכון להפסיק כהנהגת רב.

ועכ״פ, אם אין מנוס ואא״פ לשנות הסדר, אולי כדאי שיאכלו רק שיעור טעימה עד כביצה.

 

הוספה לאחר זמן:

שו״ר מש״כ ידידינו הגרא״ב שי׳ פעווזנער בקובץ העו״ב צרפת פרצת גל׳ נח, יו״ד שבט תשפ״א, ורוצה לבסס ההנהגה לאכול לפני ק״ש על סמך סברות בעלמא. ועיקר דבריו שכיון שנהגו כך רבות בשנים אין לשנות ההנהגה שבודאי נהגו כך ע״פ הסכמת רבנים וכו׳. אלא, שאין למדין הלכה מפי מעשה עד שיאמרו לך הלכה למעשה, ולא ידוע לנו שנשאלו בד״ז בפרט, ויתכן דלא נחתו לפרט זה. וכש״כ בדבר שמפורש הפכו בפוסקים, והישוב הוא בדוחק הכי גדול. ועוד, שהשינוי בא לאחרי שקו״ט עם רבנים מורי הוראה שהסכימו שנכון לשנות. ומש״כ לחדש שכן נהגו בליבאוויטש – לא הביא שום ראי׳ לדבר.  ואדרבה, בקונטרס עץ החיים כה נזכר רק שתיית טייא. ומש״כ שם שקראו ק״ש לפנ״ז – הרי לא נז׳ שם שכן עשו גם בתקופה שמשיכיר הי׳ אחרי התחלת סדר הלימוד, שתקופה זו היא רק במשך שבועות אחדות. ומנא לן שלא הפסיקו באמצע הסדר לקרוא ק״ש, או שקראו אחרי הסדר.  ומה שהביא שם מש״כ עד ראי׳ שלחלשים ביותר נתנו מזונות – הרי יתכן שהי׳ רק אחרי ק״ש בזמנה. ומוכרח לומר כן שהרי בודאי לא הניחו תפילין לפני משיכיר, שאסור מדינא. ומה גם שהו״ע כתב שיתכן ששיערו חשבון דמשיכיר באו״א, ונמצא שקראו ק״ש והניחו תפילין בזמנה לפני הטעימה.

שוב כתב שכל שאוכל ללא קביעת סעודה הוא בגדר טעימה. אלא שבד״ז נחלקו אשלי רברבי. ובכ״מ משמע שפהב״כ דינו כפת לענין זה. ומש״כ הפוסקים רק בקובע עליו היינו רק בתבשיל מה׳ מיני דגן. ולאדה״ז – הרי מצינו דס״ל לענין סוכה שאפי׳ בתבשיל חייב בסוכה, והיינו גם ללא שקובע עליו. וטעימה לפני התפלה חמירא מסוכה. והארכנו בכ״ז בלוח יומי לחנוכה תשפ״א. וש״נ. ואכ״מ.

שוב האריך ליישב שכיון דאוכלים קודם התפלה לרפואה ולכוונה הה״נ שאפשר לאכול לפני ק״ש. ואף שכנים הדברים, וכנ״ל, למעשה אין אחר המנהג כלום, ונכון לקרוא ק״ש לפני האכילה. ועוד שלגבי ק״ש הרי יכול לכוון גם ללא האכילה כנ״ל.

 

 

#12395