My son’s 3rd birthday is on Sukkos. When should the Upshernish be done?
The custom is not to do the Upshernish on Chol Hamoed.
It should be done the night of Isru Chag, i.e. Motzei Yom Tov, if possible.
Source:
אפשערעניש בחול המועד – נוסף להמנהג, גם מדינא יש לדון, שאף שע״פ דין מותר בקטן שנולד, הרי ההיתר לפי שמצערו, כדלקמן, משא״כ בנדו״ז, שקובע מלאכתו למועד.
[ויש שכתב שסתם קטן בתגלחת הראשונה מצטער. ואומדנא זו איני יודע טיבה. וראה ירושלים במועדי׳ חוה״מ ע׳ רצו שסתם קטן בן ג״ש אינו מצטער. וראיתי לח״א שכתב לצדד סברא להתירא, להדעות שמותר לכוון מלאכתו במקום מצוה, או באו״א עד״ז מחמת שהמטרה היא להוסיף בשמחת החג (וכל׳ שו״ת גן המלך דלקמן בעניננו: להרגיל את השמחה במועד ומצוה נמי איכא בכך). ולדידי, דבריו צע״ג להתיר איסור מפורש מטעמים דחוקים אלו. ופשוט שהכוונה למצוה של״ש באו״א, כציצית ותפלין. וג״ז – רק בדיעבד ולא לכתחילה. ובטעם דעת בעל גן המלך נראה דס״ל שאף שאין כאן צורך המועד, כיון שנעשה בכדי להגדיל השמחה במועד – ג״ז צורך המועד].
ועוד, שכבר כתב בכה״ח תקלא, ל בשם מזבח אדמה ז, ד, והביאו גם בשד״ח מערכת חוה״מ ה, שמותר רק בפועל עני שאין לו מה יאכל. והטעם פשוט, שההיתר רק במצטער – ראה מג״א שם ח. א״ר ו. באה״ט. משנ״ב טו. ערוה״ש ו. כה״ח כו. (וכן מוכח מהראשונים מו״ק יד, א – רש״י, ר״ן, נמוק״י. ריטב״א. ר״י מלוניל. שי׳ לתל׳ הר״י מפאריש. מאירי. ועוד.). וכאן אינו משום צער. (ולמרות מש״כ בשלחן גבוה שם יג, ובשו״ת פעולת צדיק ג, רמח, שסתימת הפוסקים שמותר גם אין לו צער, וראה שו״ת נחפה בכסף ב סוף הל׳ פסח – הרי לדינא הביאו כל הפוסקים כאן דברי הנמוק״י שהוא רק כשיש לו שער רב ומצערו. וראה שו״ת דבר משה א, מה. שש״כ סו הע׳ קכז בשם הגרשז״א. מקראי קודש טנג׳י ב יג הע׳ 16 ואילך. ואפשר שמה״ט השמיט המשנ״ב דברי שע״ת בשם גן המלך, דאתיא דלא כמג״א ושאר הפוסקים שהוא רק במצערו). אלא שיש שהשמיטו התנאי שצ״ל פועל עני. אבל בגן המלך גופא, מרא דהאי שמעתתא, בא בהמשך למש״כ לפנ״ז ע״ד סרסור שאין לו מה יאכל. ומשמע דכי הדדי נינהו.
וכן הבין בדבריו בשו״ת פעולת צדיק א, קעא. אבל ראה שושנת המלך חבשוש תקלא. וראה הנסמן בשער הגן לגן המלך שם. ובשד״ח העיד על המנהג, שלא נהגו רק בפועל עני. ודעת בעל צפע״נ יו״ט ז, ח עוד, שכל המותרים לגלח במועד הוא רק בגוי או פועל עני.
ואף דל״ש הטעם שלא יכנס כשהוא מנוול – ראה שלחן גבוה שם, שמ״מ לא רצו להקל (כ״כ בדעתם. אבל הו״ע נוטה להתיר). וראה באו״א – בשש״כ שם, שכשאינו מצטער אי״ז לצורכו רק מחמת שההורים רוצים ליפותו. (וראיתי לח״א שכתב שלפ״ז בתגלחת ראשונה שהוא לצורך ולא מחמת יפוי, מותר גם כשאינו מצטער. ואי״מ כלל, שסו״ס הוא לצורך ההורים). וי״ל בכוונתו בפשיטות שאף דליכא גזירת ניוול, מ״מ איכא משום מלאכה (וכדעות הראשונים שגילוח בכלל מלאכה גמורה) שהרי אי״ז לצורך המועד. (ואין לומר שהוא צורך מצוה כמנהג גילוח במי שהמיר דתו, שאין להשוות הנידונים, דהתם צורך גדול שלא לעכב הגילוח, שהרי אין מצרפים אותו לדבר שבקדושה. ולהעיר מרמ״א תקלב. א ובביהגר״א שם שסמכו על המקילים להתיר נטילת צפרניים לצורך טבילת מצוה. ומשמע, שלולא זאת היו אוסרים אף שהוא לצורך מצוה. וצ״ב. וכנראה חששו שמא אינו חיוב גמור. ועוד בי׳ – בעיקרי מועד ענף ו, א (כך רשום אצלי. ואמ״א כעת).
[ומש״כ בעל פסקי תשובות תקלא הע׳ 6 מד״ע להעמיס בכוונת כה״ח, אי״מ כלל וכלל לדידי ולדכוותי. ובשד״ח שם מוכח הפכו].
ולהעיר עוד, שאם עושים רק התחלת התספורת במועד, הרי לא הועילה הגזיזה להקל צער הקטן, וא״כ סר ההיתר.
כן להעיר שבפשטות לא הותר במעשה אומן, כנהוג בד״כ. ואכ״מ.
ואיך שיהי׳, למעשה אין המנהג כן בכל גווני. וריבוי ילדים נולדו בחומ״ס ומעולם לא שמענו שעשו תגלחת ראשונה במועד, לא בחב״ד ולא בכלל, וכפי שהעיד בעל חוה״מ כהלכתו בהתקשרות שם. וכ״כ בס׳ חינוך הבנים למצות לבעל שש״כ בשם הגרשז״א, שאין המנהג כן. (והיינו שגם לו לא הי׳ ידוע מנהג להתיר). וראה גם גל׳ ובהם נהגה ערלוי אחו״ק תשס״ב (ש״ב גל׳ לו) מש״כ בעל אמרי סופר: ובזמננו לא שמענו שינהגו עוד הכי וכפי הנראה רבני קשישאי ביטלו מנהג זה דאין לחוש לבטל מנהג שיש בו חשש איסור. וראה הליכות אמרי סופר א ע׳ רכו. וכ״כ בשו״ת משנת יוסף ט, קלא שאין המנהג כן. וראה מועדי הגר״ח א, רסא. ועוד – נסמנו בגם אני אודך תשובות הר״מ גבאי ע׳ קג ואילך. אפס, שידוע שבמקומות מסויימים הקלו בדבר. אבל המנהג הפשוט אינו כן. וכמדומה שאצל כמה חוגים שגילחו בחוה״מ, נהגו להקל גם בימי העומר ובימי ביהמ״צ, משא״כ למנהגנו.
וגם באג״ק ח ע׳ רפט יל״פ כן, ראה מש״כ בזה בהתקשרות גל׳ תשפז, בכוונת הדברים שאף שמותר מן הדין אין המנהג כן. (וי״ל בטעם המנהג מחמת כל הנ״ל). וכש״כ במש״כ באג״ק שם ע׳ של, שנזכר בין הדברים דעת המתירים בחוה״מ – אין ראי׳ כלל דהכי דינא, ונזכר כסניף להסברא להתיר בימי העומר. וגם בזה – הלשון הוא ״יש למצוא היתר״. ולמעשה, המנהג שלא לגלח גם בימי העומר״].
והשמועות שהביא בהתקשרות שם – צ״ע לסמוך עליהם. ובפרט ע״פ הידוע מהמציאות בהיפך.
[ועוד להעיר, ש״א שהותר רק אם חל יום הולדתו בחוה״מ ולא ביו״ט – שו״ת בא״מ ז, כ. אבל פשטות ד׳ שו״ת גוו״ר בגן המלך סב, הובא בבאה״ט תקלא, ז ובשע״ת שם ועוד, משמע דלא כוותי׳. ומה שהביא שם משד״ח – צ״ע של״כ כך.
ומעולם לא הבנתי דעת מי שכתב להתיר בשופי, ושכן המנהג, וסברתם נפלאה ממני, דכלפי לייא, שבימי העומר, שהוא רק ממנהגא נזהרים שלא לגלח גם לקטן, ודוחים לל״ג בעומר, ולא רק בכדי שיחול בלג״ב, שהרי דוחים גם אחרי לג״ב לערב שבועות. ובחוה״מ שהוא איסור מדינא, ואיכא בי׳ עקולי ופשורי, לא נדחה לאחרי יו״ט. ויש שר״ל דשאני מועד שהכוונה להגדיל השמחה במועד כבגן המלך שם משא״כ בימי העומר שהם ימי אבלות. ולא נהירא. אבל להעיר משו״ת אג״מ ב או״ח צו.
ופוק חזי מאי עמא דבר.
הוספה לאח״ז: שוב י״ל אג״ק מכ״ה סיון תשי״ט ונדפס בקובץ ועד הנחות בלה״ק לש״פ אחו״ק תשפ״ג. ושם, שאין לאחר התספורת לאחר מלאות ג״ש ״מלבד כשחל האמור בימים האסורים בתספורת״, וכללא נקיט ובסתמא, וממילא כולל הכל – חוה״מ, ביהמ״צ וימי העומר.
וכשעושה בסמיכות ליום התספורת ודוחה לכמה ימים רק מחמת מלאכה בחוה״מ – אי״ז בכלל הקפידא שלא לאחר, וכל׳ רבינו באג״ק כב ע׳ שלו: ביום מלאת ג׳ שנים (עכ״פ הכי סמוך ליום זה).
ובשאר הפרטים – ראה כאן:
Can we delay the Upsherin “celebration”, so that there will be more attendees?
#10784
