What is the reason that Chabad doesn’t say Barchu after Aleinu in Ma’ariv if one missed it in the beginning?
Perhaps this is due to the opinion that Barchu cannot be recited without a Bracha afterwards.
See also here:
Sources:
ראה בריטב״א הל׳ ברכות ו, א ובחי׳ ריטב״א מגילה כג, ב, שמנהג טעות היא לומר אחרי התפלה.
וכ״כ בשו״ת הריב״ש שלד הובא בב״י או״ח קלג, שאם כל הצבור שמעו אותו קודם הברכות אין לאמרו כלל לאחר התפלה והאומרו הוא טועה, זולתי בלילי שבתות וי”ט לבד שנוהגים לאמרו לפי שרבים מן הקהל הבאים באמצע התפלה ולא שמעו אותו ויש להם להתפלל אחר תפלת הצבור ולזה חוזר שליח צבור לאמרו כדי להוציאם, עיי״ש בארוכה. וכ״ה שי׳ הב״י עצמו בשו״ע שם. ואף שכתב להתיר האמירה ליחיד שאיחר – מוכרח מלשונו דקאי במתפלל אחריו אח״כ ברכות ק״ש, וכדלקמן. ועצ״ע ממש״כ בעצמו בתשובה שם עו.
וראה גם ס׳ המנהיג ז, א. אבודרהם פטום הקטורת. שו״ת רשב״ש תלח. ומדבריהם עולה, שהכל תלוי במנהג, שיש מקומות שנהגו לומר רק כשיש כאלה שאיחרו, ויש שנהגו לומר בכל תפלה, או רק בחול, או רק בליל שבת ויו״ט או רק בשחרית.
והנה, בשו״ת הרמ״ע מפאנו פד והובא במג״א רסי׳ סט ס״ל שאף שעיקר ברכו נתקן רק לפני יוצר, שמ״מ למי שאיחר ולא שמע מותר לומר ברכו. אבל בל״ז אין לומר. וכ״ד אדה״ז בשו״ע סט, ג. וראה בארוכה ליבון הלכות שיינברגר. וצ״ע בטעם המנהג גם בזה שלא לומר. אבל בשו״ע אדה״ז הוא במוסגר. ואפשר שנסתפק בדבר. ולהעיר שברמ״א סט, א הביאו אדה״ז שם, שאין פורסין על שמע בערבית. וברמ״ע מפאנו שם כתב שבערבית לא הנהיגו ברכו בתרא כלל.
כן להעיר שבשו״ת הרדב״ז ד, א׳שיב, הובא במג״א סט, ד, שביאר בשו״ת חת״ס או״ח יז, שביצאו כבר חובת תפלה אין ברכו למפרע. וראה שו״ת בצה״ח ד, קיב, ג.
ובנוסח דידן בסי׳ אדה״ז – כ״ה בליל ש״ק. וזאת אף שכתבו המחבר ורמ״א קלג, א שגם במקום שאומרים בחול, אין לאומרו בשויו״ט. וראה גם בשו״ע רפו, ה. אבל ראה מאמ״ר קלג, ב. וטעם אמירתו לדידן ע״פ קבלה (ראה שעה״כ ליל שבת עב, ב. אג״ק דלקמן. וראה ברכת אברהם ג או״ח רסה טעם ע״ד הנגלה. מגיני אברהם רסח, ח. וראה בירורי מנהגים פרידמן שבת ע׳ 51). וראה גם שלמי ציבור י, ג. מח״ב רפו, ד. וראה שו״ת יבי״א ו או״ח מח, ה. ומ״מ מוכרח עכ״פ דלדידן אי״ב חשש לדינא.
[ואף שבשעה״כ פטום הקטורת וכן בפע”ח שער קריאת ס”ת ה, הובאו כוונות גם לימות החול, ראה בשלחן הטהור קלג, א, שסידר הכוונה לפי שהתפלל בין הספרדים. וכ״כ בליקוטי מהרי״ח בסדר תפלת ערבית לליל שבת. וכנראה ס״ל לאדה״ז ודעמי׳ שהכוונה דליל שבת שוה לכל נפש גם למי שאינו מתפלל אצל הספרדים משא״כ בברכו דימות החול. וראה גם שו״ת מנח״א ד, עא. אבל בשלחן הטהור שם נקט שגם בליל שבת אין לאומרו, שהוא רק לספרדים].
ובאג״ק ח״י ע׳ רצו – המדובר בנוגע לסדר קבוע דאמירת ברכו בתרא בשביל המאחרים. ולא בנוגע לאי אמירתו ע״י המאחר גופא. וראה עד״ז בר״ד בעת הסעודה יום ב׳ דחגה״ס תשכ״א.
וראה בשלילת אמירתו ע״י יחיד בדרכי חו״ש ממונקאטש קכא, שהגיד רבינו בשם אחד קדוש מדבר שקדושות וברכו כאלה אין פורחים לעילא. וראה גם שמועות וסיפורים ח״א ע׳ 142. אבל התם נראה דקאי בברכו שלפני תפלת ערבית ללא קדיש לפניו. וראה –
#10602
