« go back

האם ישנה בעיה לשיר בפה (לא עם כלי נגינה) בתשעה באב?

 

המנהג לא לשיר.

הרחבה:

ע״פ דין מחולות וריקודים אסורים מי”ז תמוז ואילך. ובכלל זה כלי זמר. ובכמה מספרי הקדמונים מוכח שנהגו לאסור אפי’ שירה בפה. אלא שלמעשה לא נתפשט המנהג כמותם (בכלל ופרט אצל חסידים) בנוגע לשירה בפה, וניגנו ניגונים בהתוועדויות וכו’. (וראה המסופר בהעו”ב 1088).

אמנם, למרות שנהגו להקל בשירה בפה, הנה, בזמן כניסת כ”ק אד”ש לתפלות לא נהגו במשך כל השנים לשיר בתשעת הימים. ובפשטות, כיון שאינו ניגון גרידא אלא שיר של שמחה וכו’. ואפי’ בכינוס ילדי צ”ה לא שרו בעת התפילה כנהוג, ואף שירת “ווי וואנט משיח נאו” לא היתה, אלא הכריזו ביחד – ראה ביומנים של אירועי ג’ מנ”א תשמ”א. ומשנת תש”נ ואילך נפל דבר, שהתחיל לעודד השירה אף בימים אלו, אף שכמובן לא בתשעה באב עצמו (ובתש”נ – אף לא במנחת ערב ת”ב).

ולכן, למעשה אין לשיר בתשעה באב. ואף שלא מצינו (לע״ע) מפורש בחומר הענין נוגע לתשעה באב יותר בשאר הימים (ולכן כתבתי בסגנון “המנהג לא לשיר”), מ”מ הדבר מובן מעצמו. והוא בכלל הדין שאסור להסיח דעתו מהאבילות. ומובן מעצמו, שמה שראינו אצל הרבי להיתר במשך השנים (שלשת שבועות, ואח”כ גם תשעת הימים), אין מקום לנהוג לחומרא. אבל לאידך אין לך בו אלא חידושו. ומה שלא התיר, באיסורו עומד (היינו האיסור בפועל). ועצם ההנהגה ששרו כל יום חוץ מתשעה באב מהווה פסק דין ברור שאסור לעשות כן בשעה באב. שאין לך אלא חידושו.

ויתירה מזו, שידוע ומפורסם שלאחר קידוש לבנה במוצאי ת”ב תש”ל, התחילו לשיר “כי אלוקים יושיע ציון”, והרבי נזף בהם ושאל “היכן המשפיע?”, ואמר שע”פ שו”ע אסור עד מחר בצהרים. ועד”ז אירע במוצאי ת”ב תשל”ב.

ופשוט שאין ללמוד כלל ממה שהתחיל (בעצמו!) בשנת תנש״א ניגון הקפות לאביו זצ”ל 1) במוצאי תשעה באב 2) נדחה 3) אחרי מעריב. ואין להאריך בדבר הכי פשוט. (ויתכן, שלפ״ז אפשר להקל לשיר מיד למחרת בבוקר, וכמו כל תשעת הימים. ודלא כההוראה בשנים שלפנ״ז להמתין עד חצות).

ולהעיר שיש נוהגים – בחוגים אחרים – לשיר בקידוש לבנה במוצאי ת״ב “טובים מאורות”. ונתחבטו פוסקי זמנינו בישוב המנהג. אבל אין כן מנהגנו. ואנו אין לנו אלא דברי בין עמרם שאמר כנ״ל שהדבר אסור ע״פ שו״ע.

וכן נהגו בקעמפים – הן דחב”ד והן אלו שאינם מחב”ד – לשיר שירי עצב בת״ב. ואינו דומה, וכפשוט.

ולהעיר מהשקו”ט באמירת זמירות בסעודה שלישית בשבת ערב ט”ב, ראה בס’ שער יששכר חודשי תמוז אב אות טז “להתחזק . . בבטחון גמור שנזכה ב”ב לביאג”צ ובנין ביהמ”ק, אמנם בת”ב כשחל בחול א”א להראות זה הבטחון ושמחה בגלוי מפני האבילות”. וראה גם דרכי חיים ושלום אות עתר. אגרות משה או”ח ח”ד קיב.

וראה בארוכה שיחת ש”פ בלק ה’תנש”א אודות הדגשת והרגשת ענין הגאולה בימים אלו ובפרט בשנים האחרונות. ויתכן להסביר בדעת תחתון שזהו ג״כ מהטעמים להקל בתשעת הימים, כיון שאינו אסור ע״פ שו״ע, משא״כ בתשעה באב עצמו, כפשוט. וראה שיחת ליל ב׳ דחגה״ס תשנ״ב.

ולהעיר, שמבואר בשיחות קודש בהנהגת רשב״י שאף “שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב”י לא נחרב הבית כלל” (פלח הרמון שמות ע׳ ז – בשם אדה״ז. וראה חנה אריאל בראשית ע׳ 94: מה ששמעתי ביחוד מאדמו”ר נ”ע, שחורבן ביהמ״ק  אינו אלא לגבי כללות עם בנ”י אבל במדריגת תנאים ואמוראים וצדיקים הגדולים בחינת ביהמ״ק שלהם לעולם קיים) – הרי נהג הוא עצמו במנהגי האבילות בתשעת הימים, ומבואר בזה, שהוא בכדי להחליש האבילות ולזרז הגאולה אצל שאר בנ״י. והרי לנו שמנהגי האבילות בכחם להחליש הגלות ולהביא גאולה. ולהעיר גם מלקו״ש ח״ה ע׳ 149 הע׳ 51, בנוגע לרשב״י שלמרות שלא הי׳ אצלו ענין של חורבן, ביחד עם זה ערק והי׳ במערה י״ג שנה מחמת גזירת רומי. ושם הוא בהמשך לגדר ״אתחלתא דגאולה״, ושהלכה למעשה יש לקבוע רק ע״פ ספרי הפוסקים. ובשיחת ש״פ עקב תשכ״ד נתבאר, שרבי תלמידו של רשב״י ביקש לעקור ת״ב ולא הודו לא, כיון שאף שמצד מדרגתו ״לא נחרב הבית״, הרי העולם אינו עומד עדיין במדריגה כזו.

סוף דבר: אין להתיר כלל לשיר בתשעה באב. ואנו אין לנו אלא הוראת כ״ק אד״ש שהדבר אסור על פי שולחן ערוך, וכן ראינו בהנהגתו, וברבים, ומעשה רב, ששרו כל יום חוץ מתשעה באב. וכנ״ל, ואין בידינו להתיר זולת מה שראינו אצל כ”ק אד”ש בעצמו. והוא שירה בתשעת הימים ולא בתשעה באב עצמו (ואף לא במוצאי ת”ב אלא א”כ בנדחה).

וכדאי הוא בית אלוקינו להצטער על חורבנו, לפחות יום אחד בשנה. וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.

ויה”ר שכ”ז יהיה להלכה ולא למעשה כיון שתיכף ומיד יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה, ונזכה לשירה העשירית, תיכף ומיד ממש, אמן.

 

 

#10437


Add Comment

Your Email address will not be published