Where is the preferred place to light Shabbos candles?

 

Questions:

There are several aspects to this question:

1. Does it make a difference if they are lit on the Shabbos table, or on a table on the side of the dining room, or in the kitchen, etc.?

2. When eating out for a Shabbos meal – where is the preferred place to light, where they are eating, or at home? If one is preferred over the other, is there any room for doing the more preferred one by the woman? Like if it’s better to light at home – where you sleep (why is that) can she light at the meal, if it is easier for her?

3. On Yom Kippur, does she light at home, or may she light at the home she will eat the Seudas Hamafsekes at and go straight from there to Shul? If not, does coming back after Shul to say some Tehilim before going home to sleep help?

א. לכתחילה יש להקפיד להדליק הנרות ע”ג השולחן ולכל הפחות 2 נרות ע”ג השולחן. אם א”א, אפשר להקל בסמוך לשולחן באותו חדר.

במטבח אסור לברך עליהם בזמנינו היות ויש אור החשמל ואין תועלת בהדלקתם שם.

ב. מעיקר הדין יש להעדיף להדליק בבית. אבל בזמנינו כשיש אור החשמל יש להדליק רק במקום שאוכלים. יש אפשרות להדליק בבית אך ורק בתנאי שהנרות יהיו דולקים בחזרתם מהסעודה ושיאכלו משהו לאורם. במקרה ואינו ידוע אם יהיו הנרות דולקים בחזרתם אז יש להדליק במקום הסעודה. ואם היא רוצה להדליקם דוקא בבית שתדליק אור החשמל ולאח”ז הנרות ותכוון לברך על שתיהם.

ג. בליל יום כיפור – יש להדליק נרות רק בבית איפה שיושנים ולא במקום אחר.

 

Sources:

א. כפשטות לשון הרמ”א או״ח סרס”ג ס”י, ובפרט בזמננו שעיקר טעם ההדלקה הוא לכבוד ועונג שבת, ועיין בקצוה”ש סע”ד בבדה״ש י”ד מה שהעיר מלשון הלבוש ואדה”ז, ועיין קו”א לשו״ע אדה״ז שם סק”א שם.

באם צ״ל על השולחן או נגד השולחן – בכף החיים סרס”ג ס”ק ס”ח: משמע שמדליקין על השולחן בעצמו, וכן ראיתי קצת שנוהגין כן. אבל שם ממשיך: לפי הזוה”ק והאר”י ז”ל צריך להדליק נגד השולחן, דהיינו מנורה בדרום ושולחן בצפון. ואף אם אינו יכול לעשות כסדר הזה מ״מ לפי סודם של דברים, כיוון שזה בחינה בפני עצמה וזה בחינה בפני עצמה אין נכון לערבם יחד כידוע. וראה שם ס”ק נג-נו. שם סי׳ רסב. וכ״כ גם קצות השלחן שם, דלאו דוקא על השולחן. ובמעשה רב אות קי”ג: אין להניח הנרות על השולחן. וטעמו משום חשש בסיס. וראה המובא בקצוה״ש סי׳ קו בבדה״ש סקי״א משום חשש הבערה בנענוע הנרות. וראה המסופר בשו״ת משנ״ה יג, לג.

[ולהעיר שאצלנו מדייקים בנרות חלב ולא בשל שמן. ובסה״ש יתרו משפטים תשנ״ב שבדורות שעברו היו מהדרים להדליק בשמן זית. וכן נמסר בהנהגת כו״כ גדולי ישראל שלא הקפידו בשל שמן – ראה המובא בס׳ מנהג אבותינו בידינו שבת קודש (אבערלאנדער) ע׳ כג ובהערות. ויש שהציעו בטעם הדבר שלא הקפידו בשמן, דאף שבזמנינו ובנרות שלנו י״א שאין קפידא בשמן ואפשר להדליק לכתחילה בשל חלב (ראה משנ״ב רסד, כג. בית ארזים רסד, ל – ע׳ קנא. שו״ת אז נדברו ג, ד) מ״מ העדיפו בדוקא בחלב, והיינו מחמת הנ״ל].

אבל ידוע מה שהעיר הרבי במטבח הישיבה – וראה לקו״ש חכ״ב ע׳ 283 –  וגם במכון חנה – וכן שמעתי מעדי ראי׳ – שיהיו דוקא על השולחן ממש, ולא בסמיכות. וראה אם המלכות ע׳ צב. וכן נמסר בהנהגת הרבנית ע״ה – באהלי חנה כ״ט תשרי תשנ״ד ע׳ 5. וראה מה שהאריך לבסס בחקרי מנהגים ח״ב סנ״ב. וכ״ה בשיחה לנשי חב״ד כ״ח אייר תנש״א בסרט הקלטה (ולא נדפס בהנחה): ווי ס׳פירט זיך ביי אידן, אין דעם צימער וואו מ׳עסט די סעודת שבת און סעודת יו״ט און אויפן זעלבען שולחן. ודוחק גדול לדחוק שהכוונה כנגד השולחן. ועד״ז הוא בשיחת ו׳ תשרי תשל״ה ושיחת מוצ״ש בראשית תשל״ה.

וי״ל שמש״כ המקובלים שצ״ל מנורה בדרום ושולחן בצפון (תקו״ז מז. פיוט אזמר בשבחין. מ״ח ליל שבת פ״ג מ״ו. סידור האריז״ל סדר השולחן. חסל״א מעין ב נהר מט. כה״ח הנ״ל) אינו סותר, וגם כשהם על השולחן, כל שהם בצד דרום א״ש.

ולהעיר שמשמעות ל׳ אדה״ז שעל השולחן בדוקא הוא – ראה רסד, ב. שם ו. וכ״מ קצת שם רסג, ז, שמחלק בין נרות על השולחן, שבבית, לשאר חדרים. ובשל״ה שבת תורה אור שהנר על השולחן בדוגמת האש על המזבח. ועוד שם שלא כולם צ״ל על השולחן.

בנוגע למטבח – יש חשש ברכה לבטלה היות ושרגא בטיהרא מאי מהניא – עיין אדה”ז שם סי”ג. וראה כאן בארוכה ובמראי מקומות לשם.

Halacha #616: I’m invited out; where do I light Shabbos candles?

 

ב. עיין אדה”ז שם ס”ט אם יש לו חדר מיוחד, אבל היות ובימינו יש אור החשמל לכן חייבים לאכול בחזרתם.

ואם א”א, אז להדליק במקום האכילה וכן נקטו כמה פוסקים להדליק שם לכתחילה בזמנינו – עיין שו”ת מאזני צדק ח”ג סט”ו, שו”ת תשובות והנהגות ח”ב ס’ קנ”ד.

הפיתרון לכוון לברך גם על החשמל – הובא בשו”ת אז נדברו ח”ח ס”ב.

וראה כאן בארוכה ובמראי מקומות לשם.

 

ג. כפשוט. ובמכש״כ משאר יו״ט דלא מהני במקום אחר. וכבר נתחבטו בכל עיקר הדלקת נרות ביו״כ בזמננו שיש אור החשמל, או כשמה מדליקות במקום אחד,  שהרי אא״פ לברך על תוספת אורה כשאינו במקום האכילה. (ויש שהחמירו שביו״כ אין לברך כה״ג – ראה שו״ת בא״מ ה, קטו, יב. הערות הגריש״א פסחים נג, ב. מאורות נתן קופרשטוק הדלקת נרות ג, כו. והארכנו במק״א).

ובשלמא, כשמדליק בביתו, אף שאין אוכלים שם, איכא משום שלום בית לכה״פ שלא יכשל (אף דשרגא בטיהרא מאי אהני). וראה גם בשו״ת מהרי״ל קמד לענין יו״כ דחשבינן לי׳ שלום בית אפילו בלא אכילה. ושם לענין בחורים שאינם בביתם. משא״כ כשמדליק במק״א. וראה גם מג״א רסג, יג. שו״ע אדה״ז שם ט. ועוד להעיר, שהרי טעם הנוהגים להדליק הוא כדי שלא יבא לידי קיום מצות עונה האסורה ביוה”כ – ראה שו”ע אדה”ז ס’ תרי.

איברא, שמדברי אדה״ז שם ודיוק לשונו למדנו דבר מחודש, שבעצם מצות הדלקת נרות ביו״כ היא כבכל יו״ט, אלא שיש שנהגו שלא להדליק (ולא כפשטות המשנה והגמ׳ פסחים נג, ב, שבאמת מעיקרא אין חיוב ביו״כ, וכל עיקרו במנהג תליא, ושני המנהגים לדבר אחד נתכוונו. וכ״ה פשטות ל׳ השו״ע תרי, א.  ומזה השקו״ט אם לברך על מנהג – ראה בארוכה הנסמן בשד״ח אס״ד מערכת יו״כ א, טז. וא״ש דעת השו״ע שהביא דעת יש מי שאומר לברך, אף דס״ל לעיקר בסי׳ תכב, ב, שאין מברכים על מנהג). וראה מזה בשיחת כ״ט אלול תשל״ה, ער״ה תשל״ו. וכסברא זו, כ״מ קצת בשו״ת הרדב״ז ה, ב׳רט – הובא בשד״ח שם. וראה גם ציונים לתורה כלל לח. משנ״ב ט. וראה גם שם ו שכ״כ. וכן עולה ממש״כ בא״א מבוטשאטש שבאיש המדליק לבדו יברך לכו״ע שאין טעם למנהג שלא להדליק. ובדרך זו דרך בשו״ת ר׳ עקיבא יוסף או״ח רצא. וצ״ע לתווך כ״ז עם פשטות הגמ׳ שאמרו טעם אחר. וראה לקמן.

אבל גם לפ״ז, אין לחדש להדליק שלא בביתו, שמעיקרא לא תיקנו רק בביתו כבשאר יו״ט. וכן מורה ל׳ הרא״ש יומא ח, כז: שיש לברך על הדלקת הנר כמו בשבת משום שלום בית. ומונח בלשונו ג״כ שגדר המצוה כמו בשבת כדברי אדה״ז הנזכרים. [וראה משה״ק על הרא״ש בפר״ח כאן (ומש״כ ליישב בשפ״א פסחים שם). וכה״ק גם בדברי צבי שם ולא ראה דברי הפר״ח]. וכ״ה גם בב״ח שם בשם מהר״ש ובלבוש שם א. ועוד. ולכאו׳ עולה כן גם ממג״א רסג, יג.
והנה אדה״ז הזכיר רק גדר כבוד ולא שלום בית, אבל הוסיף אח״כ שהמצוה להדליק נרות כמו בשבתות ויו״ט. ובל׳ אדה״ז איכא לפרושי באו״א קצת, דתרי דיני איכא בהא, שמחד גיסא דין כבוד היינו כבשאר יו״ט, ודין כבוד לחוד אינו מזקיק ברכה. (וראה לקו״ש טו ע׳ 374 ואילך. שם ע׳ 528. ולהעיר גם מאג״ק כט ע׳ יג בנוגע נוסח הברכה בר״ה. ושם גם לענין יו״כ. ונתקשו טובא בפירושו. ואכ״מ). אלא שיש מקומות שנהגו איסור, ופקע דין כבוד, שטעם זה בכוחו לבטל גדר כבוד. ויש מקומות שלא נהגו איסור ואדרבה טעם זה גופא סיבה להדליק, וממילא הדר דינו כשאר שויו״ט, שיש בו גם מצוה משום שלום בית וחיוב ברכה – ראה באריכות לשון אדה״ז בכ״ז. (וא״ש גם מה שצ״ב בהמנהג שלא להדליק שאיך בכחו לבטל חובת הדלקה – שבאמת חובת הדלקה היא רק כתוצאה מהמנהג להדליק). והיינו שאינו מברך משום מצות כבוד לחוד, אלא שיש חיוב כבוד בנרות כבשאר יו״ט, ונוסף לזה – במקומות שנהגו הדר דינו שהוא מצוה כבשאר יו״ט מטעם שלום בית (אבל לא משום עונג). וכ״ה בדברי המשנ״ב שם ו. ולפ״ז א״ש הקושיא על הרא״ש שחידש טעם מחודש שאינו בגמ׳. אבל ברדב״ז שם בדעת הרא״ש חיבר ב׳ הענינים שלום בית וכבוד. אמנם, בשיחה הנ״ל בדעת אדה״ז, שביו״כ הוא רק משום כבוד, משא״כ בשאר יו״ט הו״ע בפ״ע.

ומה שמדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים, כבמשנה שם ונפסק בשו״ע – פשוט שאינו בברכה, ראה ב״ח שם ופר״ח ג. משנ״ב ח. (וגם משה״ק בשעה״צ שם – לכאורה היינו בביתו דוקא).  והרי פשוט שבשויו״ט אין מברכים על הדלקה בביהכ״נ ובמבואות האפלים – ראה שו״ת מהרי״ל נג. מג״א רסג, טו. ועוד. ובשו״ע אדה״ז שם יא, רק כשהשמש משתמש דבר מצרכי אכילה שם. וכש״כ ביו״כ. ולא מסתבר לחדש דשאני יו״כ ותיקנו בו הדלקה משום כבוד בכ״מ].

 

 

#1425