« go back

We know a Baal Teshuvah who wants to do a Pidyon Haben for a family member who is not interested in it. What is the Din with a Pidyon Haben for an adult who did not have it as a child – can it be done by someone else on his behalf without him being present?

There is a Machlokes if it is effective.

It should be done without a Brachah. Shehechayanu should be recited on a new fruit or garment.

The following Nusach should be recited:

פלוני בן פלוני הוא בכור פטר רחם לאמו והקב״ה צוה לפדות את הבכור שנאמר מבן חודש תפדה בערכך חמשת שקלים בשקל הקודש עשרים גרה הוא ונאמר קדש לי כל בכור פטר כל רחם מבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא. וכתיב בכור בניך תפדה וקרינן ביה תיפדה רוצה לומר שיפדה את עצמו ואני פודה את פלוני בן פלוני עבורו.

הכהן שואל:

מאי בעית טפי ליתן בן הבכור שהוא פטר רחם לאמו או בעית לפדותו בעד חמש סלעים כדמחויב פלוני בן פלוני מדאורייתא.

והפודה משיב: חפץ אני לפדות את הבכור, והילך דמי פדיונו חמש סלעים.

ואינו מברך על פדיון בכור. ומברך שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש.

ואח״כ נוטל הכהן המטבעות ומברך בורא פרי הגפן.

Sources:

מחלוקת אם אפשר לפדות שלא מדעת האב, ראה רמ״א שה, י, ש״ך שם יא. ובנו״כ שם, וראה גם כאן באתר.

והה״נ בזה שלא מדעת הבן.

ובפרטיות, כשהאב עבריין – ראה שו״ת ערוה״ב יו״ד רמ ד״ה ונלענ״ד. שו״ת מהרם שיק יו״ד קי. אמר יושר א, קפו.

וכש״כ להסברא שהוא בגדר פריעת חוב בעלמא, ולא בגדר שליחות נגעו בה – ראה בלינק הנ״ל באורך. וכ״כ במחנ״א זכי׳ ומתנה ז בסופו, שאפי׳ כשצווח מהני, שקבלת הכהן גרמה לו הפדיון.

וי״א שאפשר לקחת ממון האב בע״כ – ראה שו׳ החוו״ד שנדפס בשו״ת חמדת שלמה יו״ד לב, והרי לכמה דעות אין מוציאין מיד כהן שתפס. וכשאינו רוצה לפדות כלל ודאי אין מוציאין – או״ז תשנב, ח. מחנ״א זכי׳ ומתנה ח. אמ״ב פדה״ב א. ובאו״ז שם, שאפי׳ לכתחילה מותר לכהן לתפוס.

ולהעיר מיש״ש קדושין א, נד, כשאין לו מעות שאפי׳ צווח אח״כ ואמר לא ניחא לי בהכי לא משגחינן בי׳.

ונחלקו עד״ז ביתום קטן, אי מהני זכי׳ לקטן. ואדרבה, מעליותא איכא הכא, שלכו״ע מהני זכי׳ כשהגדיל. ואף גם להסוברים    שאינו מועיל פדה״ב ע״י שליח – כשהגדיל עדיף, וי״ל שכו״ע מודו – ע״פ סברת השואל בשו״ת חת״ס יו״ד רמג, והובא בלקו״ש יא ע׳ 46 הע׳ 28. ערוה״ב שם. אבל ראה מש״כ החת״ס יו״ד רצה. שם רצו.

אמנם כן, הכא כשעומד וצווח תליא בפלוגתא, שהרי בתורם משלו על של חבירו בפשטות לא מהני אם לא נתרצה – מהרי״ט   אלגאזי בכורות א, ז. ד״ה והנה לפי. ועוד. וכ״ה פשטות משמעות הראשונים נדרים לו, ב. וכן עולה מדברי התוס׳ בכורות יא, א ד״ה הפודה. וראה גם בלינק הנזכר.

אבל באמת לא ברירא מילתא כ״כ – ראה אבני מילואים א, ה. מחנ״א זכי׳ ומתנה ו. (אבל ראה שם ז, דמוכח להדיא דבתרומה אם מיחה אין תרומתו תרומה. אבל ס״ל דפדה״ב עדיף).  מעשה אורג תרומות ג, ב בפי׳ הירושלמי. שערי זיו א, יב. וראה דרך אמונה תרומות ד, יט ובבה״ל ד״ה התורם. מעדני ארץ תרומות ד, ב, אות ב. שם ד, ט, ד. יד הלוי תרומות ד, ב. ולעניננו – ערך שי, שה, י. ועוד. וכש״כ להאומרים שבפדה״ב עדיף מתרומה.

ואף שעדיף שיפדה בממון הנפדה, ולכמה דעות בכה״ג אין בית מיחוש – בנדו״ד טפי עדיף שיפדו מממונם, ולא יקחו מממונם ויזכו לנפדה – ראה הטעם בשו״ת ערוה״ב שם. ועוד טעמא איכא בגווה, שבמזכה לנפדה, נחתינן לשקו״ט, דדמי לתורם משל חבירו.

וראה בכהנ״ל הנסמן בפדה״ב כהלכתו א, טו ואילך.

ובכגון דא, אינו מברך מחמת הספק. ועוד זאת, שי״א שכשפודה שלא מדעת אינו יכול לומר וצונו, דגרע משליח – ראה שו״ת בית מאיר יח. וראה מעדני ארץ הנ״ל. משנ״ה י, קצה.

וכיון שנותן בלב שלם – אי״ז גזל ביד כהן, וא״צ שיהא במתנה עמ״ל.