« go back

May I put together a flat tile jigsaw puzzle on Shabbos? 

An adult should not attach the pieces together (ראה שו״ת אג”מ ח”א סי’ קלה). However, for children one may be lenient in accordance with those who permit it. If the puzzle is being put together in order that it should stay permanently, then it should not be done at all on Shabbos. Likewise, if the pieces are attached with strength to each other, or it is placed in a frame or border, it is recommended that an adult not use them on Shabbos

Regarding the Issur of Borer: if one is choosing the pieces to use immediately, then he is allowed to choose the pieces he wants to use. However, if he won’t be using the pieces until later, then there is an issue of Borer.


The Alter Rebbe (in סי’ שמ סעי’ ד) brings two opinions regarding opening a Sefer that has words on the side (so that when you open it you are potentially ‘erasing’ the word or when closing ‘writing’ a word):

The first opinion prohibits it, reasoning that this is considered writing or erasing (and although unintentionally, it is still פסיק רישא). However, he brings a second opinion that it is Muttar, reasoning that the letters are already written, and all that is lacking is bringing them together; thus, it is not considered writing, since bringing them together can be done easily without doing a מעשה. The same applies to opening the book. The Alter Rebbe finishes off that this is the accepted custom. The Ketzos Hashulchan (סי’ קמד ס”ק ד) mentions that the same applies to pictures. Nonetheless, he advises to avoid writing on the side of the books.

There are Poskim (שו״ת באר משה ח”ו סי’ כו ובשו״ת משנ”ה ח”ו סי’ פט. וראה גם שש״כ טז, כד. ועוד) who  compare putting together pieces of a torn page, or in our case pieces of a puzzle, to opening and closing of a Sefer, and —  based on what was said above — permit doing a puzzle on Shabbos.

However, others (אג”מ יו”ד ח”ב סי’ עה) maintain that you cannot compare the two cases, for by a puzzle one is actually intending to put the words/picture together. Others argue, on the other hand, that it is not meant to last and will fall apart if lifted; therefore is not considered a מעשה.

וראה גם שלמי יהודה ה, ג בשם הגריש״א. שו״ת מחזה אליהו סט. ועוד.


וראה בכל זה בשש”כ פ’ טז אות כד ומביא שם מהקצוה”ש סי’ קמד ס”ק י וראה הנסמן בפסקי תשובות סי’ שמ אות יט ובהע’ 175 ובשבת כהלכה ח”ב פי”ב הע’ רל.

וילה״ע שמשמעות אדה״ז שם שטעם ההיתר בחודי ספרים לפי שכתיבתן קיימת ואפשר להקריבן בקל וקריבה לאו מעשה     הוא, ולא מטעם שעשוי לפתוח ולסגור תמיד, כבפרישה ועוד (אף שגם טעם זה נזכר בשו״ת הרמ״א קיט). וכ״ה בחי׳ הצ״צ שבת נ, ב. והארכנו בזה במק״א. וראה גם לב השבת נחמנסון סג. ולפ״ז, מסתבר דלא שנא לן אם כוונתו לכתיבה או לא, דסו״ס לא עביד מעשה. והרי הוכחת הרמ״א וסייעתו היא מכותב אות אחת בצפורי, ושקירוב בעלמא לית לן בה, אף שבפשטות מיירי במתכוון לכתיבה.

וכן הסברא לאסור כשעומד להיות כן לתמיד – תלוי רק בטעם שעומד לפתוח ולסגור.

כמו״כ, מה שמצאנו אצל אחרוני זמנינו, לאסור איסר כשמתהדקים או נמצאים במסגרת – קשה ליישב בטעמא דמילתא מדוע ליתסר, דסו״ס אנן קייל״ן להיתר בפתיחת חודי ספרים, והרי כל צדדי ההיתר נמצאים כאן. ומדוע מיגרע גרע כשמהודרים בחוזק. ודוחק גדול לומר דבכגון דא פירוקו או חיבורו מיקרי מעשה חדש. ויש שכתבו לבאר, דלדידהו עצם החיבור או הפירוק הוא בגדר כתיבה ומחיקה, וכסברת הט״ז שמ, ב, בהחילוק שבין אכילת עוגה שי״ב אותיות לפתיחת חודי ספרים, שבעוגה יש ״מחיקת החיבור״. אבל בשו״ת הרמ״א כתב בפשטות לפי שבעוגה ה״ז עומד לאכילה, ולאחרי שנאכל, כבר אא״פ להקריבן.   וכן מסתבר לפרש בדעת אדה״ז והצ״צ. (וגם בזה הארכנו במק״א, ובשייכות לפתיחת אריזות עם אותיות). וראה גם בקובץ בית אהרן וישראל קנו.

אמנם, בהיות  והלבוש כתב שפתיחת חודי ספרים קרוב לחיוב חטאת, ואף שהמנהג להקל – כתב בקצוה״ש שיש ליזהר     לכתחילה לא לרשום, ובמשנ״ב להחמיר כשאין לו ספר אחר, כדאי להימנע. ובכלל, ידוע בכללי הפוסקים שאין לדמות מילתא למילתא להתיר במק״א, כשלא כל צדדי ההיתר דומים.

לענין בורר – ראה פסקי תשובות הנ״ל ובשבת כהלכה הנ”ל סעי’ קכב ובהע’ רלא.

Add Comment

Your Email address will not be published