In the hospital on Shabbos within 3 days of childbirth, can a mother do these three things?

1) Push the buttons to adjust the hospital bed to a sitting/lying position (so she can nurse the baby and sleep when needed)?

2) Push the button to call the nurse for assistance.

3) Turn on hot water in the sink to wash herself.

Answer:

If the baby was born Wednesday night after שקיעה, then it is considered within three days of childbirth. During this time one may be Mechalel Shabbos for anything normally done for a women after birth, even if she says she doesn’t need it, unless the doctor or nurse says it’s not needed.

Nonetheless, it is better if she or whoever is visiting her pushes the buttons, or turns on the hot water, with a שינוי, i.e. not in the normal way which is usually done, like with the back of her hand. Alternatively, she can ask a non-Jew to do it.

If she cannot do any of the above mentioned, then during this time, she may do it by herself the normal way.

However, if the baby was born Wednesday before Shkiah, these may be done, as mentioned preferably with a Shinui, but only if she states that she needs it done, the doctor or nurse says she needs it, or she says nothing and whoever is with her doesn’t know if she needs it. But if she says that she doesn’t need it, even if whoever is with her says it’s needed, we may not be Mechalal Shabbos for her, only with a Shinui or through a non-Jew.

 

Sources:

בנוגע שלשה ימים, אם חשבינן מעת לעת – עיין מ”א סימן של ס”ק ז ואדה”ז סעיף ו שאין מונין מעת לעת, ועיין משנ”ב  סק”י.

בנוגע בין השמשות – עיין קצה”ש סי’ ק”מ הערה ח: מי שנולד בהשמ”ש פשוט דמשום פיקו”נ אזלינן לקולא.

מתי מתחילים ג’ ימים – עיין ביה”ל ד”ה כל שלשה מה שנסתפק אם מתחיל משעה שיושבת על המשבר, ועיין ערה”ש סעיף ז, שדבר פשוט שמונין משעת הלידה. וכן הוא להדיא בשו״ע אדה”ז סעיף ו “אלא אם ילדה בד'”. ופשוט.

אם נוהגים כן בזמנינו, למרות השינוי מזמנם – עיין שו״ת צי”א ח”ח סימן טו פרק י, שאין לזוז מפסק השו”ע.

לאחר ג׳ – כמפורש בשו״ע. וע״י שינוי מותר כבכל חושבאיב״ס, לדעת אדה״ז שכח, יט.

והנה, בשו״ע אדה״ז שם ה, שמג׳ עד ז׳ אינה בחזקת מסוכנת ל״אותן דברים שרגילות חברותיה לעשות לה בחול״. עיין שבת קכח במשנה ובגמרא שם בנוגע סומא שמותר ליתובי דעתה, ועיין בתוס׳ שם שיש לחוש שתסתכן מפחד לבבה אשר תפחד שמא אין עושין לה יפה, ולשון התוס׳ הובא בשו״ע אדה״ז סימן של סעיף א. ובמאירי שם: מחללין עליה את השבת לא סוף דבר למה שהוא נעשה לה לרפואה אלא אף במה שאינו נעשה אלא לישב את דעתה וכו׳ מתוך פחדה יכולה להסתכן וצריך לישב את דעתה. וברמב”ן תורת האדם שער המיחוש ענין הסכנה: דמשום יתובי דעתא דחולה בעלמא מחללינן שבתא במלתא דמסתכנא.

ויש לדון אם ה״ה לכל דבר שנעשה ליתובי דעתה שמותר לעשות לה. ולכאורה מלשון הפוסקים משמע שדוקא דבר שתסתכן מפחד לבבה ולא לכל דבר. ועיין במ״ב ס״ק ג שאפילו היא אינה אומרת שהיא צריכה, מ״מ קים לנו שמתיישב לבה יותר. וראה שו״ת אג״מ א, קלב. להורות נתן ה, כז, ז. חשוקי חמד ע״ז כו, א.

ועצ״ע לדינא, אע״פ שפוסקי זמנינו נוטים להתיר.

ומ״מ לכאורה יש צד היתר, מטעם אחר, מדין חושיב״ס, שנחלקו אם עושין לו כל דבר שרגילים לעשותו לו בחול: בפירש״י קכט עמוד א ד״ה דבר כתב לאיסורא, והרב המגיד מתיר – הובא בב״י ריש סימן שכ״ח. ועיין במ״א ס״ק ד וס״ק י״ז. ועיין שו״ת צ״צ או״ח סימן לח שהמ״א סובר כרש״י. וכבר שקלו וטרו הפוסקים הלכה כמי. ואנן קייל״ן כשיטת אדה״ז בסימן שכח סעיף ד וסעיף כד שרק: 1) באיסור של תורה 2) בעל נפש יחמיר לעצמו.