If I have a hat or Tallis (etc.) that is special for Shabbos, and I want to get a nicer one, is there an issue to now wear that item during the week? – whether because the item is being demoted or because its problematic to wear Shabbos clothes during the week?

 

There is no Halacha forbidding one from doing so.

However, some have adopted a Midas Chassidus not to change the Shabbos clothes to weekday, because of being demoted.

This is not the common Minhag. On the contrary, there is an advantage in doing so, as it is usually done in order to enable the enhancing the quality of the Shabbos clothing.

 

טעמים ומקורות:

ראה מג״א סימן רסב סק״ב, בשם כתבים – וכ״ה בנגיד ומצוה הכנות לשבת, ובפע״ח שער השבת ד, ס׳ הכוונות (במהדורת אהבת שלום ע׳ קסג) ובכנפי יונה ד, ז – שלא ללבוש בחול מה שלבש בשבת. וכ״ה בתוס״ש ובא״ר ועוד.

[ולהעיר גם מדיוק ל׳ הרמב״ם שבת ל, ג: “שלא  יהא  מלבוש  החול  כמלבוש  בשבת”, משא״כ בהילוך  ודבור וטלטול (שם כד, ד. כד, יב) כתב להיפך. ורק באין לו ומשלשל כתב להיפך – שלא יהא מלבושו כמלבוש החול. ואוי״ל שבגדי שבת ילפינן מוכבדתו –  גדר חיובי, משא״כ הלוכך ודבורך – מעשות וגו׳ ענין שלילי].

אבל בשו״ע אדה״ז שם, שלא ללבוש בשבת מכל מה שלבש בחול. וכ״כ במשנ״ב ה. ועוד. וראה ערוה״ש ג. וכ״ה במקורו, בכתהאריז״ל, שעה״כ ענין רחיצת פניו ידיו ורגליו בע״ש. (אלא, שד״ז פלאי, שהרי אדה״ז כנראה לא ראה שעה״כ – ראה גם שיחת מוצאי ש״פ תצוה תשל״ט). ולכאורה משמע שבגדי שבת מותר ללבוש בחול. (וראי׳ גמורה אינה, שי״ל דלא נחית לזה כאן, שעיקר ההדגשה כאן על דיני בגדי שבת ולא מה שעושה בחול. או שאזהרת האריז״ל שלא ללבוש בחול אינה ע״ד הנגלה. וראה מילואים לקיצור הלכות לשו״ע אדה״ז שם). וראה תהלה לדוד שם. ויש מי שפי׳ במג״א, שכוונתו ג״כ כנ״ל. וראיתי למי שנדחק לומר בדברי המג״א שלא ילבש בחול ממה שלובש (בחול״ם או בוי״ו) בשבת, והיינו שיזהר בחול לא ללבוש מה שבדעתו ללבוש אח״כ בשבת, כי צריך להחליפו בשבת. וראה גם כאן.

ובמנחת שבת (עב, עא) רצה לתווך שאין ללובשם בחול, לפי שאז אא״פ ללובשם בשבת הבאה. ודוחק. וגם בעצם הענין צ״ב, מדוע לא יוכל ללובשו אח״כ בשבת. ואולי מצד זלזול לכבוד שבת. וג״ז דחוק קצת.

[ובאמת, בשעה״כ גופא, בסיום דבריו כתב כדברי המג״א. ומשמע דתרוויהו איתנהו. אלא שהל׳ צ״ב קצת. ובפרט מש״כ דוקא בסיפא “אפי׳ החלוק”. ונל״פ בפשיטות, ובהקדם שהמנהג שרק הבגדים העליונים מיוחדים לשבת, אבל בבגדים התחתונים לא נהיגי עלמא לייחד לשבת, ומשתמשים באותם בגדים שלובשים בחול, אלא שרגילים לכבסם לכבוד שבת. ומעתה יובן לנכון, שר״ל שלשבת מחליפים כל הבגדים, שלא ללבוש מה שלבש עד אז. אבל החלוק שלבשום בחול אלא שהוא מכובס, ועביד לי׳ כעין חדתא, יזהר שלא להמשיך וללובשו בחול אח״כ שלא יהי׳ מיוחד אחרי הכיבוס לחול ולשבת. וא״ש שהמג״א כ׳ בהמשך לזה בנוגע לפשיטת בגדים במוצ״ש. וראה לקמן מזה. ועפ״ז שפיר דמי המנהג ללבוש החלוק גם בחול, ורק שלא ילבשנו בהמשך ללבישתו בשבת. או כלך לדרך זה, שרצונו שגם החלוק שמכובס לכבוד שבת לא סגי בהכא וצ״ל חלוק מיוחד לשבת. וכן נראה שפי׳ בבא״ח ש״ב לך לך יב. ועוד. אבל למעשה פוק חזי מאי עמא דבר. ורוב האחרונים לא הזכירו לייחד חלוק מיוחד לשבת ורק שלא יהא מה שלבש בחול. ובאמת, גם לפי׳ השני אין הכרח בדעת האריז״ל שבא לשלול לבישה ארעית בחול, כ״א שיהא מיוחד לשבת ולא לחול].

ולכאו׳ תלוי גם בטעם בגדי שבת, שלפמש״כ בכלבו (לא) שיזכור שהוא שבת ואבור בעשיית מלאכה, אולי יש ליזהר שלא ילבשנו בחול.

והנה, בגמ׳ שבת (קיג, ב) ושמת שמלותיך אלו בגדי שבת. ומשמע שמותר ללבוש בגדי שבת בחול. וראה גם תורת חיים רסב, ו. אלא, שיש שכתבו שהי׳ בליל פסח. ואכ״מ. ואולי כיון שבדכתה הי׳ ענין של מצוה. ומ״מ, המנהג למעשה שלובשים בגדי שבת לחתונות וברי״מ. (וראה זכרון אברהם רסב, שעורר בזה). ואוי״ל, שיו״ט שלהם הוא. ועד שמצינו במהרי״ל שחתן שקנה בגדים חדשים ופגע בו הרגל לא ילבשם ברגל אלא ינחם עד יום חופתו שכבוד חתן עדיף מכבוד הרגל. אבל המנהג שגם הקרובים לובשים בגדי שבת. וראה גם במהרי״ל שם שכל הקרובים לובשים בגדי שבת ומהר״י סגל לובשם בגדי שבת לכבודם. ומובא בפוסקים לענין ת״ב ואבילות וכו׳. וגם, שסו״ס ה״ז הורדה. ובשלמא משבת ליו״ט ממש, י״ל, שבגדי יו״ט צ״ל טובים יותר – ראה שו״ע אדה״ז תקכט, ז (אלא שזהו רק מדין שמחה. ומצ״ע קדושת שבת חמירא), אבל אינו מיישב מה שלובשים בזמני שמחה. ובפרט קרובים, גם אלו שאינם פסולי עדות, וגם ידידים. אלא שי״ל שג״ז מכבוד החתן דעדיף מכבוד הרגל. כן יתכן לומר שעצם הלבישה בזמני שמחה ג״ז מכבוד שבת, שמשתמשים דוקא בבגדי שבת לכבוד ענין של שמחה. ודחוק.

הן אמנם, מצינו באיזהו מקומן שהקפידו להפשיט בגדי שבת מיד במוצ״ש אחרי הבדלה, או אחרי מלוה מלכה (ראה מג״א שם. שו״ע אדה״ז שם. תורת חיים סופר רסב, ו. כה״ח רסב, כח. שם ש, ו, יד) שלא ללובשם בחול – ראה לקו״ד א קג, א. סה״ש תש״ד ע׳ 95. לקוטי סופרים (פערלאוו) ע׳ רנט. אוצר מנהגי חב״ד אלול תשרי ע׳ כב – מפי השמועה. אבל בדורות האחרונים נהגו להקפיד להישאר בבגדי שבת, וגם לאמירת סליחות אחרי חצות הלילה. ואפילו בליל ת״ב שחל במוצ״ש. וכן מנהג כ״ק אד״ש. וראה המסופר עד״ז מפי השמועה בקיצור הלכות משו״ע אדה״ז מילואים לסי׳ רסב.

לאידך, ראי׳ גמורה אא״פ להביא מכ״ז, שאפשר לומר, שדוקא באופן עראי מותר ללבוש (ראה העמק שאלה בראשית ה. ילקוט הגרשוני רסב, א. אבל אינהו לא מיירי במייחדם מעתה רק לחול), אבל לא באופן קבוע, מדין מעלין בקודש ואין  מורידין. וע״ד מש״כ באחרונים בנוגע למש״א (ברכות כח, ב) לדרוש ר”ג תלתא שבתי וראב”ע חדא שבתא, דליכא בזה משום הורדה בקדושה במה שאינו דורש בכל שבת (שמה״ט לא רצו להעבירו לגמרי, ראה שם), כיון שלא העבירוהו לגמרי.

אלא, שפשוט שמעיקר הדין אין כאן מקום לחשש, שבגדי שבת אי״ב גדר קדושה כלל. ולא אמרו אלא בנוגע לתשמישי קדושה וכיו״ב – ראה יומא יב, ב בנוגע בגדי כה״ג לכהן הדיוט. (ולהעיר, דהתם משמע שההורדה מיוהכ״פ לכל השנה לא איכפת לן, ורק מה שנשתמש בהם לפני ולפנים גורמת להם להיות בגדר קדושה חמורה – ראה רבינו אליקים שם. והרי בגדי זהב של יוהכ״פ מותר לכה״ג בשאר ימות השנה. ואגב, יל״ע מדוע לא מצינו בכהנים שבגדי כהונה של שבת אינם כשל חול). ברכות כג, ב – בנוגע לתפילין. ועוד כיו״ב בכ״מ.

וכש״כ כשאינם ראויים לכבוד שבת מחמת יושנם, ולא גרע ממכנסי כהן הדיוט ואבנטים וכתנות שבלו שעושים מהם פתילות למנורה ולשמחת בית השואבה. ובירושלמי סוכה ה, ג גם מבלאי מכנסי כה״ג. אלא שיל״פ שבאמת הותר רק לצורך מצוה – ראה משל״מ מעילה ה, יד. אבל ברמב״ם כהמ״ק ה, ה שבגדי כהן גונזין אותם. ועכצ״ל, דשאני התם דילפינן מקרא שטעונים גניזה, ושיש להם גדר כלי שרת וקדושת הגוף (ראה תוס׳ קדושין נד, א ד״ה בכתנות. אבל בריטב״א שם שהוא קדושת דמים. וראה משל״מ שם ושם).

אמנם מצינו שאין לאכול מאכל שנשלח עבור שבת בחול, אבל התם אי״ז משום הורדה בקדושה כ״א מחמת אומדנא דדעת הנותן – ראה באה״ט או״ח רמב, א בשם ס״ח תתסו. ובשו״ע אדה״ז שם ח, שהוא רק ממדת חסידות. ומוכח שאין כאן גדר הורדה בקדושה. וראה זה פלא בש״ך עה״ת בשלח בנוגע למן שנתקדש לשבת ואין ראוי לאוכלו בחול. וראה תורה והלכה (בראשית יד) מה שר״ל עפ״ז שיש גדר הורדה מקדושה. ודבריו תמוהים.

ואדרבה, ילה״ר אלימתא מהנהגת שמאי הזקן שהי׳ מניחה כשמצא יפה הימנה ואוכלה בחול. וילה״ע, מפירש״י ביצה טז, א ד״ה ואוכל: נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת דהויא לה אכילתה של הראשונה לכבוד שבת. ואולי רצה בזה שאי״ז זלזול לכבוד שבת שזה גופא כבודה. וה״ה בעניננו. וראה עד״ז שארית ישראל מווילעדניק שער הזמנים ר״ה מ״ב (ע׳ פט) שמה״ט אינה הורדה בקדושה לפי שזה גופא העלאת הבהמה שנדחית מפני כבוד השבת. ויסוד דבריו כבר נמצאים בפירש״י.

אמנם, מקום לחלק דהזמנה לאו מילתא היא, משא״כ בנדוננו שכבר השתמשו בבגדים אלו לכבוד שבת.

אלא, שכנ״ל לא מסתבר שיהא בזה דין וגדר הורדה בקדושה כלל. ובפרט כשמחמת זה יוכל לכבד השבת בבגדים מכובדים יותר כנ״ל. וי״ל באו״א קצת עפ״ד הט״ז קנד, ז שעדיף להוריד בקדושה מלגנוז לגמרי. וכבר כתבו בכ״מ דהט״ז קאי רק בתשמישי קדושה ולא בגוף הקדושה. וא״ש מה שבבגדי כהן גדול אין להוריד מקדושתו, משא״כ בנדו״ד. וכמו״כ מותר לעשות מטלית בגד אחר שלא יהיו לה ד׳ כנפות או למוכרו לגוי ולהתיר הציצית ממנו, ואין כאן בית מיחוש – ראה מג״א טו, ב. אדה״ז שם ה. וראה שו״ת לב חיים א, צב לענין הורדה מט״ג לט״ק.

ובפרט אם המנהג כן, הו״ל כהתנה בתחילה ולית לן בה. וראה בכיו״ב שד״ח ו, מערכת חזקה במצות א, מו.

וראה שו״ת מחקרי ארץ ו, קיח. הרי יהודה ברכה יו״ד כא ואילך.

ויש שנהגו סלסול בזה – כך מובא בשם הרה״צ מהרי״ד ומהר״א מבעלזא ועוד – ראה שו״ת משנת יוסף יג, ו. ביתו נאוה קודש ניסן א ע׳ ריב. וישמע משה א, א. אלא שי״ל דטלית שהוא בגד של מצוה שאני. ודוחק. ובמשנת יוסף משמע שנהג כך בכל בגדיו. וראה לב אליהו בהקדמה.