« go back

I was approached by a third-party to be a guarantor for another yid (who comes to shul on Shabbos) through the Free Loan Society in town…

Continuation:

This sexagenarian yid is a pensioner who wants the money to replace his broken air conditioning.

However, I found out that they don’t make their loans according to Jewish law, so I told the organization that I want to retract my offer to be a guarantor. My reservations in particular are in regard to the kashrus of the witnesses (or if they will even have witnesses on the shtar) and the kashrus of the shtar.

Does the prohibition of going to arkaos apply also to going before a secular Jewish organization that default to civil law and not to halacha?

Furthermore, I’m sure there are many issues that can develop during the life of a loan that will be decided differently between halacha and civil law; wherein civil law would obligate one party but halacha would consider that collection as gezeilah.

I’m also reticent because of the opinions that offering areivus is not necessarily a ma’alah based on Mishlei 11:15; 22:26, Yevamos 109a b’sheim Bar Kapara.

I told the organization that I would be happy to take part in this great mitzvah if they would involve a Rav familiar with the halachos; their initial reaction is that option is not for consideration.

I’m sure that many of these issues are the subject of discussion; are there resources/sefarim you would recommend for me to educate myself to take part in this great mitzvah?

Answer:

If there is no interest involved in the loan, then there is no problem to be a guarantor for the loan. On the contrary, it is often a mitzvah.

 

Sources:

ביו”ד ריש סימן ק”ס פסק המחבר “צריך להיזהר בריבית וכמה לאוין נאמרו בו ואפילו הלוה הנותנו והערב והעדים עוברים”

אמנם בנידון דידן “free loan” לכאורה אין רבית לא בהתחלה ולא בהמשך, אף אם יאחר תשלומיו, ולפי זה שוב אין איסור להיות ערב עבור הלואה זו

מה שחושש שחותמין השטר ללא עדים כשרים, היות וזהו מנהג המדינה בשטרות, שוב אין בזה איסור. ומה שחושש שבעתיד אם יהיו שאלות ידונו בו שלא כדין תורה, היות ואין זה קשור לזה שהוא היה ערב עבור ההלוואה, ועוד שיתכן שלא יבוא לידי מצב בו יעברו על דברי תורה, שוב אין איסור לפני עוור או מסייע, ומותר

באשר לשאלה האם כדאי להיות ערב, אזי הגמרא (יבמות קט, א) מביאה ברייתא, בשם בר קפרא, לפיה יש לאדם “להתרחק” משלשה דברים. אחד מתוך השלשה היא לקבל ערבות על חובו של אחר. כמו כן, אנו מוצאים בספר משלי פסוקים רבים שמגנים, לכאורה, את הערבות

למשל, הפסוק במשלי יא קובע כי “רַע יֵרוֹעַ כִּי עָרַב זָר, וְשֹׂנֵא תֹקְעִים בּוֹטֵחַ”. מכאן נראה שלכל הפחות ביחס לאדם זר, יש להימנע מן הערבות, שכן “רע ירוע כי ערב זר”. במקומות אחרים אנו מוצאים אמרות דומות ביחס לכל ערבות: “אַל-תְּהִי בְתֹקְעֵי-כָף, בַּעֹרְבִים, מַשָּׁאוֹת” (משלי כב, כו). בתחילת פרק ו, הכתוב מזכיר הן את הזר והן את השכן: “בְּנִי, אִם-עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ; תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ; נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי-פִיךָ; נִלְכַּדְתָּ, בְּאִמְרֵי-פִיךָ” (משלי ו, א-ב

אמנם בגמרא האמורה לעיל, הסוגיא ממשיכה למתן את אזהרת הברייתא נגד קבלת ערבות, ומחלקת בין סוגים שונים של הלוואה. לפי דברי הגמרא, אזהרת בר קפרא נגד ערבות תקפה רק ביחס לערבות מסוג “ערבי של-ציון”, שהיינו ערבות שמעניקה למלווה את הזכות לגבות מן הערב תחילה, טרם יתבע את החוב מן הלווה (שנקרא גם “ערב קבלן״

עולה מתוך הגמרא שבערבות רגילה, בה חייב המלווה לתבוע את הלווה תחילה, לא נאמרה הסתייגות מקבלת ערבות

יש להעיר מדברי החפץ חיים, בספרו אהבת חסד (ב, כא, בהערת שוליים). לדבריו, קבלת ערבות אכן יכולה להיות מצווה, באופן שהערב מבין שהכסף יוצא על פיו, וכי הוא אחראי לו, ושייתכן שביום מן הימים הוא יצטרך לשלם את ההלואה

כאשר אדם נעשה ערב להלוואה שהוא מסוגל לשלם אותה (וכאשר הוא יכול לסמוך על הלווה), יש בקבלת ערבות ערך חיובי ומצווה – זאת בניגוד לערבות שאין אדם יכול לפרוע, אלא הוא מניח, לפעמים בטעות, שהוא לעולם לא יצטרף לשאת בתשלום