שאלה הנוגעת לעיקרי האמונה

 

שאלה:

לכ’ מו”ר שליט”א.

בא לידי אחד מהקובצים שנדפסו לאחרונה מאחד החוגים, ובו תפילה מיוחדת לל”ג בעומר. ונוסח התפילה מתחיל בתחנונים גדולים לרשב”י שיחוס וירחם עליו ויקרב אותו וימשכנו ממקום השפל שנקלע שם וכו’ וכו’. ובאמצע התפילה פונה להקב”ה ומבקש ממנו שיתן בלב הרשב”י שיחוס עליו ויהיה מליץ יושר. (וכתבו, שראוי ונכון לומר תפילה זו גם למי שאינו נמצא בציון הרשב”יש שהרי נשמת הצדיק נמצא בכל מקום וכו’).

כמ”כ בעת האחרונה חיבר איזה זמר (“חסידי” כמובן וד”ל) שיר על ר’ ישעיה בן ר’ משה שיפעל לנו בני חי ומזוני וכו’. והשיר הזה נפוץ מאד.

והלא אחד מי”ג עקרי אמונה הוא שלבורא לבד ראוי להתפלל ואינו ראוי להתפלל לזולתו, וידוע מה שהאריכו רבותינו בענין האם מותר לבקש בקשות ממלאך או מנפטר. ולהלכה נקטו הרבה פוסקים שמותר לבקש ממלאכים שיהיו מליצי יושר לנו, וע”ז מיוסד מה שאנו אומרים בסליחות מכניסי רחמים וכו. וכמו״כ כתב הפמ”ג (א”א סי’ תקפ”א ס”ק ט”ז) שנהגו להתיר לבקש מהנפטר שיעורר עליו רחמים, והדברים ידועים ומפורסמים.

ומכל מקום, עד כאן לא מצאנו היתר אלא לבקש שהם יהיו מליצי יושר לנו, וכן הוא בכל מקום שמזכירים המלאכים בתפלה, הבקשה היא רק שיכניסו תפילתנו לפני הקב”ה ויעוררו רחמים לפני הקב”ה.

אבל לבקש ממלאך או נפטר שהוא יעשה לו כך וכך וישפיע עליו כ”כ, לכאורה תמוה מאד, שהרי נותן כוח וממשלה לברי׳ חוץ מהבורא. (ואע”פ שגלוי וידוע שהכוונה שהם יפעלו אצל הקב”ה וימשיכו ממנו הישועה – הרי גם עובדי ע”ז ידעו שהקב”ה גבוה מעל גבוה, ולא נתכוון אלא להמשיך את השפע דרך צינורות אחרים, כמש”כ הרמב”ם על דור אנוש. ולהבדיל אלף הבדלות, הרי בדתיהם מאמינים בסיבה הראשונה, ואעפ”כ הואיל והם מייחסים כח ואלקות לאחר לומר שהוא ממשיך השפע, רחמנא לישזבן מהאי דעתא, כתבו הרמב”ם וכל הראשונים שהם עובדי ע”ז גמורים).

לא באתי ח”ו לקטרג על שום חוג ועדה. מ”מ לא יהיו שאלות כגון אלו הנוגעים בעקרי האמונה פחותים משאלות של או”ה, אשר מחובת הרבנים לברר המותר והאסור בהם.

אשמח מאד לדעת מה דעת גדולי הוראה בכגון אלו.

 

תשובה:

בעוה״ר פשתה מספחת בעם, שכאו״א שעטו ועתו בידו מחבר תפלות ושירים לרבים. ואין דורש וכו׳. ואין להאריך בדבר המבהיל. ועדיף לנו לדבר בשבחן של ישראל. בגוף הענין – לכאורה הכוונה אצלם, רק שיתפללו עליו ככה, וכבנוסח המענה לשון שהובא בפוסקים. והביא ג״ז בדבריו. אלא שלשונם ״אינו מדוייק״ בלשון המעטה. וראה להלן.

ובהקדם, שלבקש מבן אדם טובה – פשוט שמותר, מחמת שהוא בעל בחירה, ואילו כוכבים וכו׳ הם כגרזן ביד החוצב. וכן פשוט שגם בנוגע למלאכים אסור.

אבל לפ״ז צ״ע, שכמה תפלות מצינו שפונים למלאכים – לא רק לסייע שהתפלות יעלו וכו׳ או שיהיו מליצי יושר, וראה אצלנו, אלא שיפתח לבו בתורתו וכדומה. ולכאורה אין הכוונה כפשוטה ח״ו. ובכ״מ שינו יה״ר מלפניך ה׳ וכו׳ שתצליחני ע״י אליהו. וג״ז צ״ב. וראה דרך ישרה (ליוורנו תקמ״ח) שער התורה לב, א. ימצא חיים פלאגי כז. כה״ח פלאגי לא, נב. מדרש תלפיות ענף זכירה. אבן סגולה בסו״ס סגולות ישראל סגולה לזכרון. אדרת אליהו כ״ץ ע׳ ב.

ועד״ז התפלה זבדי׳ ישמרני ויחייני בר״ח. ונמצא בכמה ספרי קבלה קדושים, כנסמן אצלנו במק״א. אבל מסיים כן יה״ר מלפניך ה״א חיים. ואפשר שבא ללמד על תחילתו. וכתבנו מזה אצלנו שם, ומשם תדרשנו.

ובאמת, גם בנוסח התכבדו אומרים שמרוני עזרוני סמכוני. ולרבינו מנוח תפלה ז, ה ודעמי׳ שמדבר לכוחות שכליים – ל״ק. גם בכ״מ הגי׳ באו״א ללא תיבות עזרוני סמכוני. ושמרוני – מתפרש מלשון המתנה. וראה המאורות מלחמת מצוה ד״ה עוד צריך. ס׳ המאורות ברכות במקומו. פי׳ התפלות לר״י בן יקר. אבל בכ״מ בראשונים מצינו דגרסי להדיא עזרוני. וראה במור וקציעה או״ח ג, שבמה שמקדים משרתי עליון מובן, שר״ל שהוא בשליחותו של מקום החפץ בשמירתם, ותלה הגדולה בבעלי׳. וכעי״ז במלחמת מצוה שם, שיעשו מה שנצטוו לשומרו, ומביא שם ג״כ שאומר להם משרתי עליון מה״ט. וראה בשו״ת מהר״י ברונא ערה, בענין זה, שדרך שפלות לדבר בפני המלך אל יועציו לדבר אל המלך. ולכאורה היינו הך. ובפרישה או״ח ג, יישב נמי, דהתם זהו תפקידם ללוות ולשמור, כלה״כ כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וכו׳. וראה גם קמחא דאבשונא. ועצע״ק בל׳ עזרוני וסמכוני, שאי״ז רק ענין של לוי׳ ושמירה, אם לא שנאמר שגם ע״ז נצטוו. וצ״ע שהרי גם כוכבים נצטוו להוריד השפע. ובהכרח לומר שכשאומר משרתי עליון די, וכעין דברי מור וקציעה שם.

ויתר על כן בתשוה״ג זכרון לראשונים שעג, באוצה״ג שבת יב, ב: שיש כמה דברים שהמלאכים עושים וכו׳ ולא צריכים רשות מלמעלה ולפום הכי מיכתבין קמיעי ונאמרין שמות כדי שיעזרו המלאכים בדבר.

גם בספרים מצינו השבעת המלאכים, כולל בראשונים, ראה טור או״ח רצט. בשם סדר ר״ע. מחז״ו ע׳ רכה. סידור רש״י תקכג. וצ״ב.

אבל באמת, לפעמים כשדנים בענינים כאלו קצת עירבוב נושאים, וכפי שכתב בעצמו לחלק בדבר. וראה גם שו״ת אג״מ או״ח ה, מג, ו בארוכה. על הרוב לא נראה שמאמינים ח״ו שיש כח בידי מלאכים להיטיב ולהרע נגד רצון ה׳. וגם אין כוונתם להתפלל להם. ואין כאן לא משום לאו דיחוס האלקות לזולתו ולא לאו דלעבוד לזולתו, ראה סהמ״צ ל״ת א ול״ת ה. וראה בתולדות יעקב יוסף פ׳ יתרו. ס׳ הזכרונות לר״צ הכהן מ׳ ב. ועוד.

 

 

#42986