על הסלע הך ויצאו מים
לכב’ כת”ר שליט”א!
שלום וברכה!
ראיתי ששרים בהקפות ניגון שמחה עם המילים על הסלע הך ויצאו מים. ואני לא מבין את הניגון הזה – מה המיוחד במלים הללו. ובעצם, למה בכלל מזכירים בתפלת גשם על הסלע הך ויצאו מים, שזה היה החטא של מי מריבה של משה רבינו?
מענה:
כבר כתבו בכמה אנפי לפרש בכוונת הפיוט, דקאי על הציווי ברפידים שבפ׳ בשלח: והכית בצור. ויש שר״ל שיש להגי׳ ושצ״ל ״על הצור הך״, והוא תמוה. אמנם, באמת, בתהלים עח, טו מצינו שהצור גופא נזכר גם בשם סלע כמ״ש ״ויוציא נוזלים מסלע״. ולפירש״י בתהלים שם טו-טז, ולרמב״ן בשלח – קאי ארפידים. והלשון בפיוט ״סגוליך עת צמאו״ משמע דקאי ברפידים שנזכר הלשון צמאון בפסוק בשלח יז, ג: ויצמא העם למים. ולכמה דעות המדובר באותו סלע שנזדמן להם בקדש הצור שהי׳ ברפידים – ראה ילקוט שמעוני רמז תשסג. וכן יש להעמיס בפירש״י חוקת כ, יא. גם בפיוט תענה אמונים מפורש ״סלע הך״. והוא על סדר הא״ב ול״ש להגי׳ שם. וגם נזכר שם להדיא דקאי במי מריבה ״למען פוקד במי מריבת מים״.
אלא שלכמה דעות, החטא דמי מריבה לא הי׳ בגוף ההכאה, רק באמירת שמעו נא וכדומה באופנים אחרים. ואדרבה, ההכאה היא משבחיו. ומצינו שכבר נזכר מעשה דמי מריבה לשבח בפסוק בשירת בנ״י חוקת כא, יח במחוקק במשענותם (ראה פי׳ ר״י בכור שור שם) שם.
ולהעיר, שבהדר זקנים פ׳ חוקת כתב ש״ודברתם אל הסלע״ הכוונה ״והכיתם, כמו ששייך גם להיפך הכאה שהיא מל׳ דיבור, כמו והכה ארץ בשבט פיו. ובאמת, שה״נ י״ל בפי׳ הפיוט איפכא, ש״הך״ היינו לדבר.
ויש שר״ל בכוונת הפייטן שהוא למעליותא שנחשב לו כחטא רק מחמת גודל ערכו שמדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ובשגגה הי׳ לו. ובאו״א, שמעלתו היא שלמרות שידע שלחטא יחשב, ומ״מ עשה כן להוריד הקטרוג מבנ״י, שלא יהא טענה שהסלע שאינו שומע וכו׳ מקיים דבורו של מקום, כבפירש״י חוקת כ, יב (ראה אוה״ח שם ח). והוא ע״ד הביאור הנפלא בלקוטי שיחות חלק לד פ׳ ברכה (ע׳ 217 ואילך), בסיום התורה בשבחו של משה ששבר הלוחות מחמת אהבתו לבנ״י. ויש שכתבו שמחמת ענותנותו לא רצה לדבר שלא ייראה כאילו כחו גדול יותר מזכותה של מרים, שבארה של מרים קיבלו בהכאה ולא בדבור, ובתפלת גשם נוגע להזכיר מעלת ענותנותו שהעביר על מדותיו.
ובשם הרה״צ הר״א מליזענסק שאילו הי׳ רק מדבר לא היו מים רק לבני עלי׳ והכה בסלע בכדי שיצאו מים לכל בנ״י.
ויש שפירשו אדרבה שכמו שהסלע הוציא מים למרות שהי׳ בזה חטא, כן לא ימנע מאתנו מים למרות מעשינו.
ועוד כתבו שנתכפר לו החטא כקשיבל עונשו, ואדרבה החטא הי׳ הגורם לכפרה, והוא לשבחו. ויצירה מזו, שע״י תשובה מאהבה נהפך לזכויות.
ופי׳ הפשוט – שמדבר על גוף הנס שיצאו מים מסלע שאין בו מים וקשה כאבן (ראה ר״ד מיחידות עם האדמו״ר מסדיגורא – ט״ו טבת תשד״מ. ולהעיר מסה״מ תקס״ט ע׳ קלג (במהדו״ח) עה״פ יונתי בחגוי הסלע. ושם שנמצא בהעלם גדול. וראה שם ע׳ רמד. תורת שמואל תרל״ז קו). וגם בפנימיות הענין כך, בעבודת ה׳ שאפשר להוציא מים מסלע ברוחניות, מלב האבן, ולבטל היצה״ר (ראה קדושין ל, ב. אדר״נ ו, ב. סה״ת תקס״ד ס״ע קסח ואילך. תורת שמואל תר״ל ע׳ קצג. חנה אריאל פ׳ חוקת ד״ה המה מי מריבה – סד, א. שיחת יום ב׳ דחגה״ש תש״ל. לקו״ש יז ע׳ 319. ובכ״מ). וק״ל.
ומפי חסידים שמענו ע״ד הצחות, שהאמונה במשה רבינו ובנשיא הדור היינו במקום שלא מבינים. ועד״ז גם השמחה באופן שלמעלה מהשגה.
וראה הנלקט בקונטרס צדקת משה. תפילת גשם המבואר (פרנקהויז).
#38680
