בענין ברכת הגומל האם צריך עשרה או יב
שאלה:
כתב בית יוסף סימן ריט ג כתב רב אלפס (שם) צריך לאודויי באנפי עשרה. כדאמר אביי (שם) וכתב ג”כ דתרי מינייהו רבנן כדאמר רב הונא וכ”כ ג”כ הרמב”ם (שם) וסמ”ג (עשין כז ברכת ההודאה קיד ע”א). והתוספות (נד: ד”ה ואימא) סוברים דבעינן עשרה ועוד תרי רבנן דה”ל תריסר כיון דאותיבנא לרב הונא ואסיקנא בקשיא וכן נראה שהוא דעת (הרא”ש) [הרי”ף והרא”ש] (שם). [והרי”ף] והרמב”ם וסמ”ג סוברים דכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן לקולא והכי משמע מדאמרינן (שם) גבי עובדא דרב יהודה חלש וכו’ והא אמר אביי צריך לאודויי באנפי עשרה ומהדרינן דהוו בי עשרה אלמא דבעשרה לחוד סגי: וכתב המרדכי (סי’ ריב) ומיהו אי ליכא רבנן יברך עכ”ל.
נחלקו הראשונים האם צריך עשרה או יב. והרי”ף והרמב”ם סוברים ספק דרבנן לקולא. וצ”ב מדוע לא נימא שאסור לברך בעשרה משום ספק ברכה לבטלה.
מענה:
כה״ק בהגהות רעק״א ריט, ג בל׳ התוס׳ נד, ב דעבדינן לחומרא, והרי סב״ל. וכה״ק בדברי חמודות על הרא״ש שם.
וכמה אופנים בדבר: להדעות שסב״ל היינו שא״צ להחמיר; שברכת השבח שאני; כאן שאני שהיא חלק מהמצוה דהודאה; שיש חיוב ברכה גם בל״ז, ועשרה ותרי רבנן היא רק תנאי בהמצוה; ברכת הגומל שאני שהיא מדברי קבלה; שהברכה מה״ת והתנאי דתרי רבנן מדברי קבלה.
וכולם מוקשים בעיני, שאינן כפי שורת ההלכה.
והמחוור בהקושיא מדוע נק׳ קולא ולא חומרא, מש״כ במגן גבורים ריט, בשלה״ג ב, שבכל ספק נפטר מהחיוב ולא יברך. אבל כאן מעולם לא נפטר מחיובו, שהרי מברך מתי שירצה, והו״ל קולא שיכול לברך כבר עכשיו.
ואכתי תיקשי מ״ט באמת ל״א שלא יברך.
#37618
