Can I Daven weekday Mincha after candle lighting time if I didn’t have time before? 

 

L’chatchila a woman should Daven Mincha before lighting Shabbos candles. If she didn’t, and she doesn’t have enough time, she should have in mind when lighting Shabbos candles not to accept Shabbos and then she may Daven Mincha after lighting Shabbos candles. If she didn’t make such a stipulation, she may still Daven Mincha afterwards.

 

Sources:

תנאי בהדלק”נ ש”ק לצורך מנחה ל”ג משאר צורך. ומש”כ במשנ”ב מיירי באין שהות להתפלל מנחה. והך דחופה ול”ט (בשו”ע אדה”ז סי”א) שיותר טוב שידליק הבעל – ורק באא”פ כ’ שתתנה [כקושיית הרב נחמנסון בלב השבת] – היינו כמ”ש בקו”א לפי שצ’ לקבל שבת מיד ואינה מקבלת מיד רק הבעל.

אלא שבלא”ה נראה דבדיעבד יכולה להתפלל גם לאחרי הדלקת נש”ק. ורק לכתחילה אמרו להתפלל לפנ”ז. וכ”מ מלחם רב סרס”ג סק”א שהוא מנהג הגון (אף שבסו”ד כ’ בל’ “אין שייך להתפלל אח”כ”. וכוונתו רק משום זהירות. ולהדיא כ’ במקו”ח להחו”י שאינו חיוב כ”א מנהג הגון). וראה תו״ש רסג, יט. שו״ת אר״צ ס. ונ’ שכ”ד אדה”ז בסי’ בס’ הכנסת שבת שכ’ להקדים להדליק אף שלא התפללו מנחה (במהדו”ק) ואסברה לה (במהדו”ב) דמנחה היא מד”ס. ומ’ קצת מהמשך הענין, שבפועל מתפללת אחרי הדלקת נש”ק. וכ”מ בסרס”ג סכ”ג בלא ענה ברכו שיכול להתפלל מחוץ לביהכ”נ, אף שהציבור התפלל ברכו וחל עליו עצומו ש”י (ראה סרס”א ס”ג וקו”א שם. ועוד) כיון שלא עשאו לילה להדיא. ואי”ז תרתי דסתרי להדיא (וראה תהל”ד סק”ח לפי שאינו בדבור או במעשה).

– בנוגע להדלקת נש”ק – אי הוי קבלת עיצומו ש”י – מוכח מזה גופא שיכולה להתנות שה”ז רק תוספת. ומה שלכתחילה צ’ להתפלל מנחה לפנ”ז – י”ל דלכתחילה הרי נהגו לחוש שא”מ תנאי, [או שצ’ עכ”פ תנאי]. והיינו שהוא קבלת עיצומו ש”י, אבל מעיקר הדין א”צ אפי’ תנאי. (ועד”ז בשו”ת משנה שלמה סט”ו סק”ח דבהא מיתלא תלי אי הקבלה בברכה או בהדלקה). ומה שהביאו ראי’ מקו”א שאחרי ההדלקה אסור להטמין – הרי קאי לדעת הר”ן דס”ל כהבה”ג. ומה שהתהל”ד בסרס”א ה”ר דבשו”ע אדה”ז סרס”ג סי”א – כ’ איסור לרחוץ בחמין – אף שהוא רק שבות ולצורך מצוה וביה”ש – י”ל דהיינו לכתחילה ומתרי טעמי, דלכתחילה חשו שהוא כקבלת עיצומו ש”י. ועוד, דלכתחילה אין לעשות שבות. ועוי”ל שי”ב חששות מה”ת. וראה מגדל אור חו׳ יא ע׳ 158 שגם לבה״ג הוא רק קבלת עיצומו ש״י מצד הגברא].

וראיתי לח”א דכשהזכירה שבת קודש בנוסח הברכה א”י להתנות, וסברתו דל”ג מהזכרת קדושת היום בתפלה (ובאו”א בתשוה”נ ח”א סע”ר. ח”ד סס”ב. השבי”ט ח”ז סכ”ג. וכ”מ קצת משו”ת אפרקסתא דעניא ס”מ שבבברכת נש”ק אי”ז זכירת שבת ורק כשאומר ש”ק. ובשו”ת אמרי יושר ח”א סוסי׳ רב ע”ד התחינות לאחרי ההדלקה. אלא שאי”ז שייך לענין היתר התנאי כדלקמן. והא ראי’ שלקצוה”ש סע”ט בבדה”ש סק”א בסופו גם בנוסח אקב”ו ה”ז זכירת שבח וקידוש. וראה נפש חי’ סרע”א. ויברך דוד טעמקין בריש הס’ ברכות כ, ב – אף דקייל”ן דאפשר להתנות במקום הצורך. אלא שבלא”ה דבריהם צ”ע שהרי הראשונים דס”ל דא”צ תנאי בהדלקת נש”ק, גם אינהו ס”ל דמברכים בהדלקת נש”ק. ואי לא נחשב כקבלת שבת, כ”ש שאינה נחשבת כקידוש היום. וראה בשבילי אורייתא בשבילי השבת סכ”א ענף א). אבל, לא אישתמיט בשום דוכתא לומר כן, אף שנוסח הברכה [ש”ק] מובא בכ”מ. (ומצאתי עד”ז ביפ”ל יו”ד סוסי’ שכח. וי”א בטעם הנוסח שהוא בכדי לקיים זכירת שבח וקידוש. ולפ”ז א”צ לומר כן כשמתנה אבל ש”ד להתנות כשאומר ש”ק). ואי”ז בגדר קדושת היום, דטופס ברכה הוא, והכוונה רק לתאר קדושת השבת, משא”כ בהזכרת קדושת היום בתפלה.

ואדרבה, בנש”ק ההדלקה היא דוקא בגלל שאינו שבת (ראה ברמב”ן הובא בר”ן שבת כג, ב) משא”כ בתפלה. אלא שי”א בדעת הבה”ג לדמות נש”ק לתפלה. ובס’ הישר לר”ת סמ”ח סק”ו מוכח דבברכה דוקא מקבלת. וראה בא”ר. (וראה בהנסמן במעדני אשר ס”מ מכ”מ. וצ”ע דעת אדה”ז. ולכאו’ ברור שצ”ל תרווויהו – הדלקה בברכה דוקא וכמ”ש בסי”א. ולא הזכיר כן בס”ז, לפי שהמנהג בפועל שמברכים בהדלקה. (אלא שבזה גופא, יש סוברים יתירה מזו, שעצם הברכה מצ”ע הוא כבר קבלה, וז”כ בס”ח. ולדעת רוב הראשונים ל”א הכי, כיון שבדעתה להדליק אח”כ. וראה מש”כ ברמב”ם השלם פ”ה ה”א. ומש”כ בבי’ מנהג הנשים    – תמוה לפענ”ד. ואכ”מ)). וצ”ל בד’ החולקים שרק בתפי”ע מקבלים, שחלוקים המה, וא”כ מה יתן ומה יוסיף אמירת קודש. דהמע’ שבתפלה “שהזכיר ענינו של יום בתפלה” (אדה”ז רסג, טז) הוא מצד גוף התפלה ששייך לשבת (ועד”ז בברכו דהציבור לפי שבפועל “הכל פורשים ממלאכתם” – רסג, ז) אלא שכל שלא אמר ברכת קדושת השבת לא קבלי’ לשבת, דהרי בתפלתו אינו ניכר עדיין שהוא לשבת (וראה רעק”א רסג). משא”כ בהברכה דנש”ק – הא גם להרמב”ן מברכים ומ”מ לא קבלי’ לשבת. ולא מסתבר כלל לומר שהטעם לפי שלא הזכיר קדושת היום בברכה. והרי ל”כ הרמב”ן הטעם כיון שלא אמר נוסח דקדושת שבת. וז”פ. [וראה מנחת אריאל שבת כג, ב. וש”נ]. וכן מוכח גם מרעק”א שמותר לומר נוסח הקידוש מבעו”י להוציא אחרים ולא לקבל שבת, אף לשי’ דמחלק בין ברכו לאמירת מקדש השבת.

 

 

#2154 (1)