Article: The Tale of the Switched Tallis

 

I’m in shul and I’m about to begin davening when I realize I’m holding someone else’s tallis! May I make a brachah on a “stolen” tallis?

From a strictly halachic perspective, it is permissible to use someone else’s tallis (of course, it should not be removed from shul, must be handled with utmost care and replaced where it was found; see Halachah #248). Halachah assumes that a Jew would allow another to borrow his possessions for a mitzvah.

Some contemporary poskim hold that this assumption does not apply today, since there are a significant number of people who would be annoyed if they found out that someone else made use of their tallis. Nonetheless, if someone leaves his tallis in shul, we can assume they are not makpid (particular).

 

I took a bathroom break in middle of davening and returned to my place to find that I mistakenly switched my tallis for someone else’s. May I use it?

In this scenario, the owner would certainly not sanction the use of his tallis since he is also davening right now. A tallis switched in middle of davening may not be used.

 

I went to the mikvah before davening. When I came out I found that someone had taken my tallis, and left his behind. May I take it?

A person may not take someone else’s possessions without permission, including a tallis, even if he is quite certain that the other person has his.

 

Okay, but what if I only realize once I’m in shul, and I’m certain that the talleisim were switched by mistake. I’m absolutely sure that there’s some other guy out there who has my tallis. I don’t mind if he uses mine—may I use his?

There are some poskim who state that if it is certain that both parties are aware of the switch, they may each use the other’s tallis—and even make a brachah on the switched tallis.

 

Sources:

ראה הנסמן אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות רמח. ולא אמרו רבנן בכפיל״א.

והסברא שבזמנינו מקפידים – כ״ה בערוה״ש סי״ד סי״א. וגם הוא לא כתבה כ״א כמסתפק. אבל עד״ז הוא ביפ״ל סי״ד סק״א. וכ״כ  בבא״ח לך ש״א ס״ו. וראה גם שו״ת צי״א חי״ב ס״ז.

ומסתברים שכיון שרווח המנהג לסמוך על סתימת השו״ע ליטול טלית של חבירו גם בזמנינו, באם השאיר טליתו בביהכ״נ, עכצ״ל דלא חש להא מילתא.

 

אבל פשוט שבאמצע התפלה ל״ש לומר כן. וע״ד ישיבה בסוכתו שלא מדעתו בשעה שהוא שם (ט״ז סתרל״ז סק״ד. אדה״ז שם ס״ט).

 

ובדין נתחלפו לו כליו – נפסק הדין (שו״ע חו״מ סי׳ קלו ס״ס. אדה״ז הל׳ גזילה וגניבה ס״ל) בסתמא לאיסור. ובשו״ע אדה״ז (שם) מפורש שכ״ה גם אם חבירו משתמש בשלו, שה״ה כגוזל מן הגזלן, ואסור לעשות דין לעצמו. (ודלא כמ״ש כמה מפוסקי זמנינו להיפך). ויתכן דמיירי רק באופן כזה שחבירו לקחו בכוונה (ובבא״ח תצא ש״א ס״י להיפך שבלקחו במזיד מותר ליקח שלו), או שא״י בבירור שחבירו לקח שלו, משא״כ ביודע בבירור שהתחלפו בטעות זב״ז. וראה גם ערוה״ש ס״ב דמ׳ שפי׳ עד״ז. וצ״ע. וראה עד״ז בשו״ת אבן ישראל ח״ח סצ״ו. אבל במהר״ם גאלאנטי סכ״ב מפורש דמיירי שהחליפו של זב״ז בשוגג. וצ״ע כוונתו בסו״ד: עד שיחקור וידע האמת איך שהוא.

והעולם נוהגים היתר בכ״ז. וכבר מצינו בשו״ת תרוה״ד סשי״ט שהמון עם טועים בפשיטות דין זה.

ובאמת, נתחבטו האחרונים ליישב המנהג. ובערוה״ש שם ס״ב שאין מקפידים בדבר, ואין בזה חשש גזילה לפי שכך נהגו. (ועד״ז הוא בכסף הקדשים שם לענין נעליים שבמקוה, דלא קפדי ע״ז. אבל עייש״ה דלאו סיפא רישא, שבגמר דבריו כ׳ להתיר מטעם אחר לגמרי. וצ״ע).

ועדיין אינו מעלה ארוכה במקום שאין הכרח שאין מקפידים. ובשו״ת שבה״ל ח״ו סוסי׳ רלח ר״ל שגם בזמנינו אין דרך להקפיד. וכמדומה שהוא היפך המציאות. ועד״ז הוא בשו״ת אג״מ או״ח ח״ה ס״ט סק״ז. אבל שם שבודאי יש מקומות שלא נהגו כן. ויתכן שכ״ה במקום קטן מאד, בביהכ״נ של כפרים, ובבית המשתה כיו״ב, שכולם מכירים זא״ז.

וראה אמרי יעקב שטרן (לשו״ע אדה״ז שם בבי׳ ד״ה ה״ז) עוד כמה ישובים ללמד זכות. ומצאתי כדבריו בערך שי שם שכ׳ שבמצוי כמותו בשוק מותר משום ס״ס. וראה בשו״ת מנח״י ח״ג סי״ז – בעבר זמן רב. ועד״ז בהליכות שלמה דיני ביהכ״נ סי״א, שבאופן כזה לא קפדי אינשי. ועיי״ע שו״ת קנין תורה ח״ב סצ״ה. וראה הנסמן בתורת האבידה פ״א הע׳ 15. ועצ״ע.

והנת׳ בפנים, שמ״מ אפשר לברך – כ״כ בברכת הבית של״ז ס״כ. וראה פת״ח אבידה פ״ד סקמ״ה. ושו״ר עד״ז בשו״ת בצל הטוב ס״ה. וכן מורין בי מדרשא.

 

From Halacha2Go Archives
#617