אופן קריאת תיבת אדנ-י ברש”י דפרשת וירא
שאלה:
בחומש דיום ראשון פרשה וירא ״ויאמר אדני אם נא״ רש״י מביא פירושים, א׳ חול ופירוש א׳ קודש.
אבל בדיבור המתחיל הוא כותב ״אדני״ (ולא ״ה׳״ כבשאר מקומות שמצטט שם אדנות), אם כן נשאלת השאלה כאשר קוראים בפה את הדיבור המתחיל, כיצד יש לבטא מילה זו?
השאלה היא:
א. האם כאשר קוראים את הפירוש שזה חול, אפשר אז לאמרו ככתיבתו כיוון שמתכוונים לחול?
ב. האם אכן רש״י כאן בדיבור המתחיל מתכוון שיקראו זאת בפירושו החולי.
ג. והשאלה גדולה יותר בחומש היומי דיום שלישי (פסוק יח) מצטט רש״י ״אל נא אדני״, ומפרש ״רבותינו אמרו שם זה קדש״. היינו שאף שהפירוש היחיד שמביא הוא של קדש, הוא מצטטו בדיבור המתחיל ככתיבתו. ואולי גם כאן צריך לקרוא בדיבור המתחיל כמו ההבנה הראשונית (שזה חול), ואח״כ פירוש ״רבותינו״ שזה קדש.
תשובה:
גם שם חול אם נכתב באותה מתכונת של שם קודש, יש המהדרים ממדת חסידות, במקום האפשרי, שלא לבטא את השם ככתיבתו.
ויצויין, שמנהגנו לבטא אפילו מלת אלקים בקו״ף גם כשהכוונה לעבודה זרה (לקו״ש כד ע׳ 453). וכן נהגו ישראל שמכנים לאליהו אליע, ולאליעזר לייזר ליתן כבוד לשמו הגדול – מנהגי ישורון ע׳ 343. ראה עלינו לשבח בראשית ע׳ תרי. וכן נזהרים בכ״מ לכתוב יודא, אלי׳, ועוד כיו״ב – יוסף אומץ ע׳ 279. בית שמואל שמות אנשים אות ג. ט״ז שם קכט, יז. שב יעקב ב, לד. טיב גיטין שמות אנשים י, כא. שואל ומשיב ג, פח. שדי חמד קונטרס באר בשדי מכתב ז אות ג. הליכות שלמה א, כב ארחות הלכה אות 34.
ועד ששינו גם בספרים לכנות ט״ו למספר שאחרי י״ד, וכן מספר ט״ז – ראה משנת יעקב ד בקונט׳ קהלת יעקב החדש קיג. עוד.
ושם אדנ״י חמור יותר, שהוא ככתיבתו ובצורתו ממש, וע״ד אדם ששמו שלום אף שיש מקום לחלק.
בגוף הענין, להלכה:
וירא יח, ג: ויאמר אד-ני אם נא מצאתי הוא קודש, כפס״ד הרמב״ם יסוה״ת ו, ט. וכ״כ קסת הסופר, גדולי הקדש, מאיר נתיב, אמרי שפר, קול יעקב, אף שיש בזה דעות.
וירא יח, יט: ויאמר לוט אליהם אל נא אד-ני הוא קודש, כפס״ד הרמב״ם שם, אף שיש ממפרשי המקרא שפירשו באו״א.
וראה כאן:
לאידך, מקובל שאין לבטא שם השם כשהוא קודש, רק בלימוד פסוק שלם (וראה הנסמן אצלנו בבירור הלכה מילואים ג, בשוה״ג, בהערה א – שי״ל בלוח יומי לפורים אשתקד – באורך). וכן בלימוד דיבור המתחיל ברש״י אין לבטא שם השם. ולכן פשוט שאין לאומרו כשלומד הדיבור המתחיל. וכש״כ בפסוק בנוגע ללוט.
#6135
