שכח טל ומטר, ושוב שכח יעלה ויבוא

 

שאלה:

א. התפלל שחרית בר״ח ואמר יעלה ויבוא אבל שכח ותן טל ומטר. ושוב התפלל בשנית ושכח יעלה ויבוא, מה דינו. האם חוזר ומתפלל פעם שלישית.

ב. ומה אם התפלל שחרית בר״ח ואמר יעלה ויבא בברכת רצה. וכאשר הגיע לשים שלום נזכר שלא שאל טל ומטר בברכת השנים, וחזר לברכת השנים ושאל טל ומטר, והמשיך עד סוף התפילה, וכשחזר ואמר ברכת רצה בפעם השניה שכח לומר יעלה ויבא. האם יצא ידי חובה כיון שלמעשה אמר גם טל ומטר וגם אמר יעלה ויבא.

 

תשובה:

א. חוזר ומתפלל פעם שלישית.

ב. אינו חוזר. ונכון שיחזור ויתפלל נדבה על תנאי.

 

מקורות:

באופן הב׳, לכאורה כיון שהוזקק לחזור לברכת השנים נמצא שברכותיו לבטלה, והזכרת יעלה ויבא היא בתוך ברכה שהיתה לבטלה.

ואפשר, דל״ד להשקו״ט בשכח ב׳ הזכרות, אם אפשר לצרף ב׳ תפלות, ואי הוה כמאן דלא צלי או לא (כההסברה בפלוגתת תוס׳ וחכמי פרובינצא אם יתפלל תשלומין כשלא ירויח. וי״א דלכו״ע הוא כמאן דלא צלי, ומ״ד שאינו מתפלל תשלומין כשלא ירויח הוא מחמת פלוגתא בגדר תשלומין אם הוא בגדר תפלה או רחמי, וכשלא ירויח אין טעם להתפלל. והעירו מרשב״ץ ברכות כו, ב דמשמע הכי. ואיכא דמתני לה איפכא דלכו״ע תפלתו תפלה וחסר רק בהזכרה. ומ״מ מחמת חסרון ההזכרה חל עליו חיוב תפלה מחדש. וראה שעשועי תורה שוורצמן ברכות י), שאפשר שבתפלה אחת גרע טפי ולכו״ע לא מהני.

ואף גם זאת, שמקום לומר שמה שאין לצרף ב׳ הזכרות הוא רק במעין המאורע משא״כ בטל ומטר (ראה חי׳ הגר״ח סטנסיל ברכות כו, ב). ואף שבכ״מ מוכח שגם בטו״מ נחלקו אי הוה כמאן דצלי, ואדרבה איכא דאמרי דטו״מ גרע שלכו״ע הוא רק בגדר הזכרה (וראה השלמה ברכות ל, ב, ועוד, בשם ר״א מלוניל, בש״צ ששכח טו״מ. מג״א קח, טז. אדה״ז שם יז. פמ״ג שם במ״ז יא. תהל״ד שם ד. ישועו״י קיז, ג. וכן הביאו מפר״ח רסי׳ קח. וראה שו״ת ר״ח רפפורט ב. חסד לאברהם תנינא כ. גור ארי׳ יהודה דלקמן. אר״צ כד. הר צבי דלקמן. וכן מוכח מאר״ח תפלה קג בסופו וכלבו מג בש״צ שטעה בחזרה, ומיירי גם בטל ומטר. ומפרש להו, בשו״ת שו״מ ג קמא קסט דאתיא כמ״ד דל״ה כמאן דלא צלי. וראה קובץ ישורון ניסן תשנ״ז ע׳ שנז. וראה 39445) – מ״מ מקום לסברא דשאני יו״ט שחל בשבת שיש מעיקרא ב’ חיובי תפלה, ועכ״פ ב׳ חיובים דברכת קדושת היום, משא״כ כאן. אבל באחרונים שקו״ט גם בנדו״ד. והאריכו בזה. ויש גם מקום לומר לאידך, שבשויו״ט אי״ז בגדר הזכרה כלל, אלא חובת קדושת היום מחייבתו להתפלל מעיקרא כך, ולכן חוזר, או שהוא מדין יום שנתחייב שחייב ולהזכיר מעין המאורע בכל תפלה, משא״כ בעניננו. ותלוי גם אם הא דהוה כמאן דצלי, היינו שהוא תפלת חול ולא תפלת ר״ח, וכיו״ב. ולפ״ז עדיף ביו״ט ושבת שכל תפלה לעצמו חייל עלה שם תפלת היום, משא״כ בנדו״ד שגם בר״ח צריך לשאול גשמים. והאריכו בכ״מ בכ״ז. ובכללות הענין, הארכנו בצדדים השונים והראיות בחילופי מכתבים, נעתק בהערות לדיני שכחה וטעות בר״ה שחל בשבת, בשכח של שבת במוסף דר״ה. וראה גם בארוכה הנסמן בבירורי ברכות מיר ע׳ תרפד ואילך. ויברך יהודה ב ע׳ מג ואילך.

ולמעשה, רהיטת הפוסקים ביו״ט שחל בשבת, שמתפלל פעם שלישית. והעירו שכן מוכח בס׳ הבתים. ואכ״מ. ועיקר הסברא דל״ש תפלה לחצאין (ראה מט״א תקפב, כא. מאמ״ר רסח, ט). וכן הדעת נוטה גם בנדו״ד, בשכח טל ומטר והתפלל שנית ושכח יעו״י. ושקו״ט בזה, בשו״ת גור ארי׳ יהודה יז. מגן גבורים קיד באלף המגן ט. מהרש״ג א, נב, א. הר צבי או״ח נד. יגל יעקב או״ח כג. וש״נ. וראה בירור הלכה זילבר ב ע׳ מה. ועיקר ההכרעה שמתפלל בשלישית.

איברא, שיש מקום לומר, שבהחסיר מעין המאורע או טל ומטר לכו״ע ברכותיו אינן לבטלה. וכבר האריכו, שאין ברכותיו לבטלה ממש. ולא גרע ממי שאינו יודע כל הי״ח ברכות. וראה אצלנו 38404.

ואדרבה, נראה שבתפלה אחת עדיף, שסו״ס התפלל תפלה שלימה אחת כדבעי. אלא שמ״מ לגבי דין תפלה קייל״ן שלא יצא בברכות אלו. ומ״מ, כיון שהזכיר יעו״י בתוך ברכה שאינה לבטלה, וגם נמצא באמצע תפלתו כשעדיין עומד לפני המלך, אפשר דמהני. וכה״ג ממש מצינו בהשקו״ט בש״צ ששכח יעו״י בחוה״מ ונזכר בשים שלום אחר שנשאו כפיהם. ובשו״ת הר צבי סא נקט דתליא בפלוגתא אי הוה כמאן דצלי. אבל בקצוה״ש כג בבדה״ש מז דלכו״ע מהני. ושקו״ט גם מחמת צדדים אחרים בענין זה (ראה אצלנו בשאלה דומה בלוח דיני שכחה וטעות בש״צ שטעה ואמר עננו בברכת ראה נא בענינו אם חוזרים הכהנים ונ״כ). והדברים עתיקים.

ועוד אפשר, דמהני מטעם אחר, דלמ״ד דמהני הזכרה גם שלא במקומה, בא׳ הברכות, הה״נ כאן, שסו״ס אמר הזכרת ר”ח באמצע שמו״ע. וכ״כ לצדד הגר״א גניחובסקי בגל׳ מחידושיו ויצא תשפ״א.

אמנם, נוסף לזה שלכמה דעות אינו מועיל בברכה אחרת, הכא גרע טפי, כיון שלא הזכיר בברכה, אלא בין הברכות. וצ״ע.

והעירני ידידנו הגר״א זנגר שליט״א, דמוכחא מילתא דלא מהני הזכרה בין הברכות, ולהלן תו״ד: בהקדם דעת המשנ״ב שאם נזכר שלא אמר יעלה ויבא לאחר שאמר ברוך אתה ה’ של חתימת ברכת רצה יאמר למדני חוקיך, ואף שיש לחוש להפסק לומר פסוק באמצע שמו”ע (נשמת אדם כלל כ”ה סק”א), וגם אין ראוי לסיים בפסוק כשהתחיל אדעתא דברכה (מג”א סי’ קל”ה סק”ח), מ”מ כתב בביה”ל (סי’ קי”ד ס”ו) דיש לחוש לד’ רבינו יונה ודעימיה דס”ל דא”א להשלים הזכרות לאחר סיום הברכה, ולדבריהם לא יצא יד”ח תפלה אם יאמר יעלה ויבא לאחר חתימת הברכה, ולכן יאמר למדני חוקיך, וכדבריו כתב הרב המגיה לספר שלמי חגיגה (הובא בשערי תשובה סי’ תכ”ב סק”ד והעתיקוהו להלכה החיד”א בקשר גודל סי’ כ”א ס”ג והפלא יועץ בחסד לאלפים סי’ תכ”ב ס”ה ועוד אחרונים). ומוכח להדיא מדבריהם דס”ל דמי שהזכיר יעלה ויבא בין הברכות לא יצא יד”ח אפי’ בדיעבד, דאל”כ אף דלד’ רבינו יונה א”א להשלים לאחר הברכה דברים המעכבים בברכה, מ”מ יוכל להזכיר שם יעו”י מדין הזכרה בין הברכות, ובע”כ דלא מהני. ואף דס״ל לחוש לדעת רבינו יונה, ולכתחילה ודאי בעינן שתהא ההזכרה במקומה – מ״מ, הרי המשנ״ב מסכים להלכה שאם נזכר שלא אמר יעו”י לאחר סיום הברכה אומרו במקומו ולא חוזר לרצה, כלומר שבודאי העיקר להלכה כד’ ראבי”ה כמו שפסק השו”ע וכל גדולי האחרונים, ורק משום חשש שלא יצא יד”ח תפלה לד’ רבינו יונה חידש המשנ”ב לומר למדני חוקיך, אבל אם הוא רק כדי להרויח את הלכתחילה אליבא דרבינו יונה כמדומה דלא מסתבר כלל לומר למדני חוקיך. עכ״ד.

וחזר וביאר יותר, דהנה החיי אדם (כלל כ”ד ס”ח) הביא מהריטב”א (תענית ג:) דהכלל באמירת למדני חוקיך הוא דרק אם שכח דבר המעכב יכול לומר למדני חוקיך, והובא בשעה”צ (סי’ קפ”ח סקי”ח), ויסוד החילוק מבואר בספר שלמי חגיגה (המובא בשע”ת סי’ תכ”ב סק”ד) דאסור לומר פסוק באמצע שמו”ע משום הפסק, ורק כדי למנוע חשש ברכה לבטלה התירו, וכן מבואר בנשמת אדם (כלל כ”ה סוסק”א).

והנה ידועים דברי החזו”א דמי ששכח יעלה ויבא בר”ח אין ברכותיו לבטלה וברכות אלו עולות לו למאה ברכות, ולכאו’ אי”ז מתיישב עם דברי השלמי חגיגה והנשמת אדם הנ”ל. אולם י”ל דאף דלא הוי ברכה לבטלה ממש מ”מ הוי כעי ןברכה לבטלה, מפני שאם לא יאמר למדני חוקיך יצטרך לחזור שוב על הברכה, ולחזור באמצע שמו”ע על ברכה שכבר אמר הוי כעין ברכה לבטלה.

וראיה ברורה לזה, דאל”כ יקשה סתירה בדברי החיי אדם שכתב (כלל מ”ז סט”ז) דמי ששכח להזכיר רצה בברהמ”ז בשבת ונזכר לאחר שאמר בא”י יאמר למדני חוקיך כדי שלא יצטרך להוסיף ברכת אשר נתן ללא צורך, והובא בשעה”צ סי’ קפ”ח סקי”ח, הרי דמותר לומר למדני חוקיך אף כשאין חשש ברכה לבטלה [ועמד בסתירה זו בליקוטי מהרי”ח סדר ברכת המזון ולכן פסק דלא כהח”א]. ובע”כ דההיתר אינו רק כדי למנוע ברכה לבטלה ממש, אלא ה”ה להוסיף ברכה בברהמ”ז שלא לצורך הוי כעין ברכה לבטלה. [ובקצות השלחן (סי’ מ”ז סק”ז) תמה ע”ד הח”א מנ”ל הא, והרי הריטב”א דהוא מקור ההיתר איירי בתפלה שהוא כדי למנוע ברכה לבטלה, ומהיכ”ת דמותר לעשות כן גם כדי למנוע ברכה שלא לצורך. אכן להאמור ניחא, דגם בתפלה אינו ברכה לבטלה ממש].

וכתבו ספרי זמנינו דלפ”ז אם שכח יעלה ויבא בברהמ”ז בר”ח וחוה”מ ונזכר לאחר שאמר בא”י אומר למדני חוקיך אע”פ שאין ההזכרה מעכבת, משום דמ”מ יצטרך להוסיף ברכה שלא לצורך.

ומאידך גיסא כתבו פוסקי זמנינו דמי ששכח להזכיר טל ומטר אין לומר למדני חוקיך בסיום ברכת השנים, הואיל ויכול להשלים בשומע תפלה, ואע”פ שהחיוב להזכיר טל ומטר הוא בברכת השנים, ובודאי התפלה שלמה יותר אם יזכיר בברכת השנים ולא בשומע תפלה, וגם חוזרים על הרבה ברכות משום כך (כשנזכר בברכת רצה שלא אמר, חוזר לברכת השנים ולא לשומע תפלה), מ”מ אין כאן ברכות לבטלה או ברכות שלא לצורך אם יזכיר בשומע תפלה, ולכן אסור לומר למדני חוקיך לצורך כך, [אשי ישראל פכ”ג הע’ קע”ה בשם הגרח”ק זצ”ל, שיעורי שלמי תודה הל’ ירידת גשמים בשם הגרב”צ פלמן זצ”ל, ועוד, וכן משמע מסתימת דברי הביה”ל סי’ קי”ד ס”ו ע”ש היטב, וכן משמע בא”א מבוטשאטש סי’ קי”ז ד”ה אחר].

העולה לפי האמור דאין עיקר החילוק אם ההזכרה מעכבת, אלא עיקר החילוק הוא אם יצטרך להוסיף ברכה או לחזור על ברכה שלא לצורך.

והנה הביה”ל (סי’ קי”ד ס”ו) הכריע לגבי מי ששכח יעלה ויבא שיאמר למדני חוקיך כדי לחוש לדעת רבינו יונה שאינו יוצא יד”ח תפלה, והנה לפי האמור צ”ע, דהא אין כאן חשש של מוסיף ברכה שלא לצורך, מאחר ולמעשה אינו חוזר על שום ברכה (מפני שהעיקר להלכה כד’ הראבי”ה), וא”כ מאיזה טעם מותר לומר למדני חוקיך.

ונראה שהביה”ל חידש בזה דגם כדי לצאת מחשש ביטול קיום חובת תפלה מותר לומר למדני חוקיך, ולא רק כדי למנוע ברכות שלא לצורך.

ולכן נראה פשוט דאם אפשר לצאת יד”ח יעלה ויבא בדיעבד בין הברכות אין היתר לומר למדני חוקיך כדי לקיים את הדין לכתחילה לומר בברכת רצה לפ”ד רבינו יונה, דלא מצאנו היתר כי אם כדי למנוע ברכות שלא לצורך או כדי לצאת מחשש ביטול תפלה.

ומטעם נוסף נראה דאין היתר לומר למדני חוקיך בכה”ג, כיון שהעיקר להלכה כד’ הראבי”ה דאפשר להשלים הזכרות לאחר חתימת הברכה, וכן פסקו הרא”ש והטור והשו”ע וגדולי הפוסקים בכל הדורות, והמשנ”ב חידש מדנפשיה לחוש לד’ רבינו יונה ולעשות הפסק באמירת למדני חוקיך לצורך כך, ועל כן אין לך בו אלא חידושו, דרק כדי לצאת מחשש ביטול תפלה חשש המשנ”ב לד’ רבינו יונה, ולא כדי לקיים דין לכתחילה להזכיר יעלה ויבא בברכת רצה במקום בין הברכות. עכ״ד.

וראה גם שאלת רב ב, ח, כג – ע׳ רח – בשם הגרח״ק בכיו״ב (כשאמר טל ומטר בקיץ), שנוטה שא״צ לחזור. ולא פי׳ טעמו. וראה בירורי ברכות מיר ע׳ תרצג.

ולענ״ד, אין לנו ראי׳ ברורה לכאן או לכאן. והדבר נוטה שלמעשה אינן ברכות לבטלה, והו״ל כהזכיר באחד מהברכות עכ״פ. ועכ״פ מספק אינו חוזר. ונכון שיחזור ויתפלל נדבה בתנאי.

 

 

#39518