למה לא אמרינן ששומר מצוה לא ידע דבר רע לגבי עין הרע להעלות ב’ אחים זא”ז לתורה

 

שאלה:

אני מתקשה מאוד בסתירה גדולה במשנ”ב. אשמח אם יוכל להאיר את עיני.

כתב משנה ברורה סימן נג ס”ק נח: שונא לש”ץ – ר”ל כיון שהוא שונא לש”ץ מסתמא הש”ץ ג”כ אינו אוהבו כי כמים הפנים לפנים וגו’ ואולי יכוין ש”ץ הקורא בהתוכחה נגד פניו וחשש סכנה היא לו ע”כ פסק דמפני זה אפילו קראהו לא יעלה וכנה”ג כתב דיותר טוב שיעלה משיכנס לעונש בשביל שהוא מבזה כבוד התורה וכן הסכים הגר”א וכן כתב בספר שערי אפרים (שער ג סעיף ב) וז”ל צריך שיהיה אהוב להצבור והוא אוהבם ואם אירע שהקורא יש לו שנאה על אחד מהצבור מוטל על הסגן שלא יצוה לקרות לזה לפרשת התוכחה מפני שסכנה היא ואם יודע שהקורא שונאו ומתיירא שמא יקראוהו יצא בין גברא לגברא מבהכ”נ עד שיקראו אחר ויכנס אח”כ ואם לא יצא וקראוהו יעלה כיון שהוא מתכוין משום כבוד התורה שומר מצוה לא ידע דבר רע. ואסור להקורא לחשוב בשעת קריאתו ענין קללה לנוכח שום אדם עי”ש וכתב בפתחי שערים דאף להמג”א יעלה בדיעבד אם קראהו עכ”ל.

והנה בשו”ע סימן קמא סעיף ו איתא: יכולים לקרות ב’ אחים זה אחר זה והבן אחר האב, ואין מניחים אלא בשביל עין הרע עכ”ל. וכתב במשנה ברורה ס”ק יח: יכולים לקרות וכו’ – פירוש מן הדין אין שום חשש איסור וע”כ אם קראוהו וכבר עלה לא ירד אך לכתחלה אין מניחים לקרות משום עין הרע עכ”ל.

ומבואר מדברי המשנ”ב שאם ראובן עלה לתורה עליית שלישי. ואח”כ קראו לאחיו שמעון שיעלה רביעי. לכתחילה לא יעלה אלא שאם עלה לבימה לא ירד. והסיבה שלא יעלה משום עין הרע. וצע”ג הלא שומר מצוה לא ידע דבר רע.

ועיין בשער אפרים שער א סעיף לג שפסק לגבי ב’ אחים שאם קראו לכתחילה לא יעלה לתורה ואם עלה לא ירד. אבל לכתחילה לא יעלה משום עין הרע. ובספר שער אפרים שער ג סעיף ב פסק לגבי עליה של הקללות שיעלה לתורה אפילו שהבעל קורא שונא אותו. וצע”ג הסתירה.

 

מענה:

ראיתי למי שכתבו לחלק דשאני עין הרע שהוא היזק טבעי, ובכה״ג לא אמרינן שומר מצוה.

ובכ״מ דנו בגוף הענין דלא אמרינן שומר מצוה בב׳ אחים (ולא בהסתירה בין זה לדין מי שקראוהו לעלות לתוכחה) – שהקשה כן בבני ציון ליכטמאן קמא. ועוד.

וכמה ישובים בדבר: שעין הרע שכיח היזקא – שו״ת שיח יצחק וייס ב, קצה. וראה גם עד״ז באפרסקתא דעניא דלקמן. אלא שדחה.

ועפ״ז א״ש נמי החילוק בין זה לתוכחה. ואף שהמדובר כשהש״צ שונאו ומעלה אותו בדוקא לתוכחה, לא נראה שהוא בגדר שכיח היזקא. והרי בחינוך מ׳ רלא, שלדעת הרמב״ם לא יגיע נזק למקולל. וכ״ה לדעת אברבנאל פ׳ בלק ועוד. ובקללת חנם מפורש הוא במשלי כו, ב, ובמכות יא, א. וראה בשו״ת אג״מ או״ח ג, עח, שבמקלל חבירו אין חשש שתקויים קללתו שבודאי לא יחשו בשמים לקללתו שהרי עשה איסור. אלא שבחינוך ועוד לא ס״ל הכי. וראה גם ריקאנטי קדושים יט, יד ע״פ זח״ג פה, א. ובפרט שאינו מוכרח שיכוון לקללו ח״ו). שהוא חשש רחוק שמא יכוון הש”צ כנגדו לא הוי שכיח הזיקא ואמרינן שומר מצוה לא ידע דבר רע.

ויש שכתבו שמפורש שעין הרע שולט גם במצוה – ראה שו״ת נשמת כל חי יו״ד מב.

ועוד כתבו, שבקריה״ת אפשר באו״א – שו״ת אפרקסתא דעניא ב יו״ד קמו. ועיי״ש שדחה. ועד״ז בשו״ת חיי הלוי ג, כז, ב.

וי״א, שקרה״ת חובת ציבור היא ול״ש שומר מצוה.

או שחששו שיעלה משום כבוד ולא מחמת המצוה. וי״ל שבתוכחה ליכא למיחש הכי, שאין בזה כבוד.

או שעין הרע הוא כשקוראים אותו ולא בשעת המצוה. ולפ״ז א״ש שבתוכחה החשש בעת הקריאה ואז היא שעת קיום המצוה. אבל בפשטות המצוה היא מה שאינו נמנע מלעלות.

 

 

#43837