Regarding Bead Centerpieces on Shabbos

 

Question:

I would like to make centerpieces for a shabbos kiddush in shul using orbeez/water beads
The beads are soaked in water, they get bigger and then fill a vase with them, add water and result is that looks like colored beads are floating in water

I tried to prepare a sample last night, and I guess when left overnight the beads continued to expand in water a bit and final result was altered
My question is can I prepare the vase with the amount of beads I want before shabbos and then add water to the vase on shabbos day shortly before the kiddush? Or must it be prepared completely before shabbos and I can’t add water on Shabbos?

 

Answer:

Should not be done on Shabbos.

 

בהקדמה, בביאור תוכן השאלה, הנה חרוזי המים הם מעין כדורים קטנטנים וצבעוניים בגודל של חרוז פצפון, וכאשר מכניסים אותם למים הם מתנפחים לכדורי ג’לי. ושאלו אם מותר להוסיף מים לתוך כד בשבת.

ולכאורה מאי שנא מענפים שאסור להוסיף מים בשבת מפני שטורח לתקן כלי. והתם תיקון מנא לאו דוקא (ראה מחה״ש תרנח, ה לגבי טלטול לולב). וכש״כ בזה. ולהעיר ממנחת פתים הוספות לאו״ח שבשאר דברים גרע מלולב ואסור להוסיף מים אפילו ביו״ט, ודייק כן גם משו״ע אדה״ז שלו, יח (אף שהדעת נוטה שיש שם טה״ד. וכ״כ רבינו בלקוטי שיחות ובאג״ק – נסמנו אצלנו בלוח לחגה״ש. ולמנחת פתים יתיישב באו״א) ושההיתר בלולב משום הידור מצוה. ואף שכ״כ מד״ע – ראה להלן שכ״ה להדיא בשו״ת הרשב״א. אבל נת׳ להלן דלא נקטינן הכי לדינא. לאידך, י״א דלולב גרע, ושרק בלולב יש איסור למלא מים בשבת – ראה תורת שבת שכא, ד. מהרם שיק או״ח קלה. שפ״א סוכה מב, א. שו״ת יחו״ד ב, נג. וראה שם בשו״ת יחו״ד שהוא ע״פ שו״ת הרשב״א ו, עג דמוכח התם שאיסור להוסיף מים הוא משום מוקצה, וכשאין איסור טלטול אין איסור להשקות (וההיתר להוסיף בלולב ביו״ט משום הידור מצוה. ויתיישב לשון אדה״ז, אלא שמדבריו גופא מוכח דלא אזיל בשיטת הרשב״א שהרי הרחיב האיסור גם באילנות לנוי שאינם מוקצה, כמשמעות מג״א שלו, יג. ועוד, שלפ״ז אסור גם להחזיר למים משום מוקצה. ובשו״ע אדה״ז התיר הדבר. וראה בארוכה פרי אליעזר פולק ג ע׳ תקצה ואילך. כרם חמד משיח א, כה בסופו. ואכ״מ). וכנראה סברתו בהאיסור שאין לעשות תקנה למוקצה (ראה עד״ז בב״י או״ח תצז שאין עושין תקנה לדבר שאינו מן המוכן) . וראה גם פמ״ג שלו בא״א יג. ובפמ״ג תרנד במ״ז א, שבתוך מים גרע מסתם טלטול. אבל כל האחרונים שפיהם אנו חיים לא דרכו בדרך זה. ופשטות דברי הפוסקים שבכ״ד יש איסור משום טירחא לשאוב ולמלא מים בכד.

ולכאורה הה״נ בנדו״ד, אף שאין אתנו יודע עד מה בהגדרת טירחא זו, מה ענינה, כמותה ואיכותה וכו׳. והרי מתירים לעשות בשבת הרבה פעולות להנאה וגם ממלאים מים באקדח מים ומתיזים. ומצאנו כאן איסור שאיננו יודעים מהו בהוספת מים לצמחים. ולכאו’ אין סיבה להרחיב גזירה שאינה מובנת. וגם יש חילוק שכאן נהנה מיד מהמים בניפוח החרוזים, משא”כ בפרחים שעיקר ההנאה היא שמירת המצב. ועצ״ע שלע״ע לא מצאנו הגדרת איסור טירחא מהי. ולכאו׳ מזה שכתבו שניהם גם יחד דטרח לתקוני מנא, משמע שהתיקון והטירחא גם יחד הוא האיסור. וצ״ע אם תרוייהו צריכי או דתרתי טעמי לאיסור איכא. ובפמ״ג תרנד במ״ז א ובא״א ב הבין ברש״י שאיסורו משום תיקון מנא לחוד. ואילו לכס״מ ולבוש הוא משום טירחא, עיי״ש. ושם שנחלקו בזה ט״ז ומג״א אם הוא משום טירחא או תיקון מנא. ובראשונים בסוכה מצינו כמה אופנים. ובמשנ״ב שלו, נד נראה נמי דנקט שאיסורו משום טירחא יתירה. גם כמה אנפי איכא אם ההוספה נאסרה משום טירחא או ההחלפה. והאריך בכ״ז בכרם חמד (משיח) שם. והביא ראיות לכאן ולכאן. וראה גם שו״ת ארחותיך למדני ד, נג.

ואפשר שבדבר שהוא כלי או אוכל ל״ש כל האיסור. ולהעיר מל׳ אדה״ז שכא, ו. אלא שצ״ע ליישב הא דשכא עם תרנד. וגם במג״א נראים דבריו כסותרים בין מש״כ בתרנד, ב למש״כ שכא, יג. ואפשר, דלמג״א ההוספה לא הוה בגדר טירחא. וראה בארוכה אור השבת שמעתא דמוקצה (ליברמן) ב, קסג, ו. פרי אליעזר שם בארוכה. ובאמת צ״ע שבהשקיית יקרות בסי׳ שכא אין שום הגבלה בדבר משום טירחא. וצ״ל שאף שגם בענפי אילן שהוכנו לתשמיש איכא איסורא, כנ״ל, באוכלים שאני, ועדיף משאר דבר שאינו מוקצה. (ושקו״ט בזה לענין הכנסת עדשות במים. וראה שלחן שלמה שכא,יא. ומה שהעיר עליו במכון לשבתך שכא בהלכתא גבירתא ח. וראה עין הבדולח קאהן ד).

וכשדיברתי עד״ז בדיבוק חברים, העירוני א׳ הרבנים, שעד שאנו חוששים על מילוי המים, הרי לכאו׳ יש כאן שאלה של מכה בפטיש ממש, כמו שדנו פוסקי זמנינו לאסור ניפוח בלון או גלגל ים וכדומה. וכמו שאסור ליתן לכתחילה נוצות חדשות לתוך הכר (שו״ע או״ח שמ, ח). ואכן דבר גדול דיבר האדון. ובעוה״ר לא ברירא לי גדרי מתקן מנא. ומ״ט לא דמי להכנסת פרחים למים, שבפרחים שנפתחים עיקר האיסור משום זורע, ולא נראה שאסרו משום מתקן מנא. ורק בעצם ההכנסה למים אמרו שטורח לתקן כלי. וג״ז משמע שאינו תיקון מנא ממש, וכדמוכח מזה שמותר להוסיף מים ביו״ט. וככל דברינו ע״ע. ולא תימא דעדיפא מינה נקטו, דמאי אולמא בהטעם משום דדמי לזריעה לגבי הטעם דמתקן מנא. ולכאו׳ האיסור דדמי לזריעה הוא רק מדרבנן. והארכנו מזה בלוח לימי השבועות, קחנו משם. ואפשר באמת שטעם האיסור משום תיקון מנא. וסרה הראי׳. אבל לא נראה כן בפוסקים. ובמקור הדבר במנהגי מהרי״ל שבת יט, דהוה מגדל בשבת. וראה ערוה״ש שלו, ל. וכן בכ״מ. ואולי מכאן ראי׳ להסברא שהוא חשש דאורייתא.וכ״מ בשעה״צ שלו, מח. והארכנו בלוח.

ולכאו׳ אפ״ל במה שאין לאסור לשים פרחים הנפתחים במים מדין מכה בפטיש, ע”פ יסוד המפורסם שאא״פ להתחייב בפעולה אחת שיש בה תוצאה אחת משום ב׳ מלאכות. (וכידוע שבאמת יש להקשות על הרבה פעולות בשבת שמחייבים אותו משום מלאכה אחת, שיש לחייב גם מצד מלאכה אחרת, כגון האורג בגד למה אין לחייבו גם מצד מלאכת בונה, דהא לא גרע ממגבן שהוא תולדה דבונה משום שמקבץ חלקים ביחד. וטעם הדבר שכיון שהפעולה הזו חייבה התורה מצד מלאכת אורג הרי זה מפקיעו ממלאכת בונה. וקצת סמך לזה מדברי הירושלמי הידועים (בפ’ כלל גדול) שר”י ור”ל מצאו ל”ט תולדות לכל אב, ופעולה שלא ידעו לשייכו לאיזה אב אמרו שחייב מצד מכה בפטיש, ומבואר מזה שרק באופן שאין לחייב מצד איזה מלאכה יש לחייב מצד מכב״פ). וה”נ י”ל דעל פעולת צמיחת צמחים חייבה תורה משום זורע, וזה מפקיעו ממלאכת מכה בפטיש.

אמנם, שקו״ט טובא ביסוד הנ״ל. וכמה ראיות לבנות ולסתור. ובנדו״ד יוקשה טפי, דהתינח אם חיובו מה״ת, וממילא הפקיעתו תורה משאר מלאכות. משא״כ בחיוב משום דדמי לזריעה שהוא רק מדרבנן. ולהעיר שלכמה דעות עכ״פ במלאכת מכב״פ נכון היסוד הנז׳, שכל עיקר מכב״פ הוא רק בדבר שאינו מתחייב משום מלאכה אחרת, אבל כאן איפכא הוא, דאדרבה יתחייב משום מתקן מנא ולא משום דדמי לזריעה שהוא רק מדרבנן.

ויתכן לומר שכיון שהפרח לא נפתח מיד כלפי מכה בפטיש נחשב גרמא, אבל כלפי זריעה כך צורת המלאכה שלא נעשה מיד. אמנם, אם כן הוא, הרי הוא הדין בשאלתנו שלפי הבנתי – ואולי טועה הנני – החרוזים לא נפתחים מיד. ועוד, שעיקר הסברא שלא שייך מכה בפשיט בדבר הנעשה מאליו – כ”כ רש”י שבת עד, ב ד”ה חביתא, והאחרונים (שביתת השבת, ובקה”י שבת מא) כתבו שהרא”ש ביצה ג, טו חולק על סברא זו. ובכך מקום לסתור גם הסברא, שכלפי פתיחת הפרחים אין איסור מתקן, כי נתינת המים לא מתייחסת לגוף הפרח אלא לעץ באופן כללי, וממילא גם הפרח נפתח, ולא מצאנו כזה סוג מתקן מנא. ובשונה מחרוזים הנזכרים, שנתינת המים מתייחסת אליהם בלבד, וזה עושה את הניפוח ועושה ממש את הכלי.

ועוד יש לדון שלא כל גמר הדבר נחשב מתקן מנא, שהרי הפרח כבר קיים ויש כבר שימוש בזה, ורק פתיחת הפרח, ומהיכא תיתי שזה מתקן מנא. נכון. אלא, שכ״ה גם בנדו״ז שהחרוז כבר קיים ויש כבר שימוש, אלא שמיתוסף ניפוח. אבל בפשטות ג״ז בכלל תיקון. ועל דא רמיזנא כשכתבתי שגדרי מכב״פ לא ברורים אצלי, שהרי במסתת שחורץ חריצים לנוי, ובצר צורה, ושקיל אקופי, ועביד חילתא שמיישר הקנים – גם ראוים לשימוש לפנ״ז. וכן בפתח יפה אף שיש מגופה.

ואפשר שרק בעומד לכך ממש חייב משום מכב״פ. ובצר צורה מקפיד המוכר שלא למכור ללא תוספת הצורה. וכ״מ בראשונים בשבת עה, ב. וראה לשון שו״ע אדה״ז שב, ה. וכ״ה בשקיל אקופי מגלימא, שמקפידים על כך. וראה גם שבת קכד, ב וברש״י במסיר בליטות ועוקציו של מגופה. וכן במהבהב הנר, בביצה לב, ב, להסיר הנימין שעי״ז נאחז האור. והוא כדיני קב״ט בכלי מתכות שכשעתיד לשוף ל״ח כלי לגבי טומאה הואיל ולכבוד עשויים ודמיהן יקרים דלא חשיבי כלי עד לגמר השיבוץ וכרכור, והיינו עד שתיגמר מלאכת כבודן, דלא חזי לימכר ביוקר – ראה חולין כה, א ובפירש״י. וראה בבנין שבת כהן י.

ועצ״ע היכי נדייני׳ להאי דינא.

אמנם, נתברר הדבר, שלחרוזים האלה אין כל משמעות בלא המים. מי ושרוצה חרוזים רגילים לא קונה כאלה חרוזים, שכל יעודם ושימושם זה עם המים. וכה”ג מסתבר שיש כאן מתקן מנא עכ”פ מדרבנן. בשונה מפרחים כמובן שיש שימוש ויעוד בפני עצמם גם בלא פתיחתם. ועדיין יש לעיין בזה, דאמנם פרחים שונים מחרוזים, אבל אולי גם בזה יהיה מכב”פ. וצ”ע.

ואסיר תודה הנני לידידינו הרבנים הגאונים שליט״א, בעל עיטורי מרדכי, ובעל בירורי סוגיות, ובעל מלאכת בורר, ובעל זרע הארץ, איש לפי מהללו, ששאלה זו נתלבנה בדיבוק חברים אתם, ומכלל דבריהם דברינו.

 

#37174