קריאת שמע עם טעמי המקרא

 

שאלה:

האם יש (מקום) לנהוג בחומרא שהביא אדמו”ר הזקן (סא, כג) לומר ק”ש בטעמים (למי שיוכל לכוון) וכפי שאדמוה”ז מסיים – תע”ב. או שאין להדר בזה מפני שראינו שכ”ק אד”ש לא אומר בטעמים? ואדרבא, הואיל ונפיק וכו’.

[שמעתי מי שביאר שאולי הרבי חושש לחסרון כוונה (כפי שאדמו”ר הזקן מדגיש שם) – אך צ”ע מי יתיימר לומר שהוא אחרת].

ואשמח לשמוע חוו”ד כת”ר. ולדעת איך לנהוג לפועל.

 

מענה:

יש מקום להנהגה זו אם בטוח בעצמו שאינו מפריע כלל, ובפרט כשנדפס בתוך הסידור. אבל בפועל בדרך כלל זה מפריע להכוונה.

 

מקורות:

כ״ה בתר״י ברכות טו, ב, שמצות ק״ש לקרותה עם הטעמים שלה, ושזהו פי׳ כורכים את שמע שלא ברצון חכמים, שלא היו קוראים בטעמי׳. והובא בטור או״ח סא משמו. ושם: בטעמי׳ כמו שהם בתורה. ובשו״ע שם כד הובא בסתמא, ולא כדעת יש מי שאומר וכיו״ב, שצריך לקרוא בטעמים כמו שכתובים בתורה.

אבל בב״י שם כתב לפקפק שאפשר בכוונת ר״י לפסוק במקום הראוי לפסוק כדי שיהא טעם והבנה לדבריו. ועוד שם, שלא ראינו ולא שמענו שום מקום שנוהגים לקרותה בטעמי׳ הכתובים בתורה. ומ״מ כתב שכן ראוי לנהוג מאחר שהטור פירש כך. ולפלא שבשו״ע כתב בלשון צריך. ובפר״ח סוסי׳ סא אזיל בתר הב״י, וכתב שהוא רק בגדר ״טוב״ לקרותה בטעמים הואיל ונפיק מפומי׳ דהטור, וס״ל בפי׳ תר״י כהב״י. ובמקו״ח סא, כד בכוונת הב״י שכשקורא בטעמים שבתורה ממילא נכלל גם הבנת הענין,ואין ניכון הטעמים מעכב. אבל ראה מה שכתבו בשתי ידות אצבע דרך החיים קח, א. שו״ת מכתם לדוד פארדו י.

אמנם, הרמ״א בד״מ כתב שהקורא כמנהגו לא הפסיד מחמת שלמי שלא הורגל בזה ה״ז מפסיד הכוונה. אבל הרוצה להחמיר ויודע שיוכל לכוון בשתיהן יחמיר ותע״ב. ובהגהותיו במפה על השו״ע כתב שלא נהגו כן במדינות אלו ושמ״מ המדקדקים מחמירים בכך. וביאר במג״א שם יד, שכוונתו כבד״מ שהוא בלבד שיכוון. ובביהגר״א בטעמו דס״ל כפירוש הב״י בתר״י דלאו דוקא בטעמים אלא כעין טעמים. וראה בארוכה בדעתם בשו״ת חת״ס ו, פו.

ובכתבי האריז״ל מצינו בכ״מ בהנהגת האריז״ל לנהוג כך בכל פסוק, ולא רק בק״ש – ראה שעה״כ ענין תפלת שחרית נא. א ד״ה רבון. פע״ח שער עולם העשי׳ ב. ועוד. והובא לדינא בט״ז או״ח קכז, ד. שע״ת או״ח מט, א. כה״ח סופר מח, א ד״ה רבון. ועוד. אבל שאר הפוסקים השמיטו.

והנה בסידור תורה אור דבו התפלל רבינו נדפסו הטעמים בסידור. ועכ״ז לא נהג כך רבינו. וראה בפמ״ג בא״א יד שעכשיו בסידורים נדפס הנגינה. ומשמע שבאופן כזה אינו מפסיד הכוונה. אבל אינו מוכרח שכך כוונתו. ואפשר שר״ל שהדפיסו בסידור לרבים כהנהגת המדקדקים. ובסידור תפלה ישרה לההרה״צ מזעליחאוו, כתב שהשמיט הטעמים מהדפוס בסידורו מחמת שמי שלא הורגל בהם מבטל כוונתו. ומוכח דעתו, שגם אם נדפס בסידור שיכול לבלבל הכוונה.

ובטעם הנהגת רבינו – אפשר גם כמ״ש בסידור צלולא דאברהם בסיבת הנהגת זקנו הרה״צ מטשעכנאוו שלא לקרוא בטעמי׳, בכדי שלא לשנות מהמנהג. וגם שמא ילמדו ממנו אחרים שאינן יכולים לכוון בשתיהן כראוי.

 

 

#39041