השלמת קידוש בבוקר

 

שאלה:

אדם שלא קידש בליל שבת דינו להשלים בבוקר. האם כשעושה קידוש בבוקר צריך לעשות פעמיים גם ללילה וגם לבוקר או שסגי באחד?

 

מענה:

אומר פסוקי קידוש היום, אחר כך בורא פרי הגפן, וברכת הקידוש של קידוש הלילה. ואינו אומר ויכולו. ולא בורא פרי הגפן פעם נוספת.

 

מקורות:

פשטות דברי כל הפוסקים שמקדש רק פ״א. ודלא כדע״ת רעא, ח שנשאר בצ״ע מחמת הסברא שהוא כבתפלה, וגם מחמת הל׳ תשלומין שבפשטות היינו שעושה פעמיים כבכל מקום. ובעיון בדע״ת לא ברירא כוונתו, שאפשר דפשיטא לי׳ שמקדש ב״פ, ונסתפק רק איזה להקדים. ועוד מוכח שם, דס״ל לעשות סעודה לכל קידוש. ובכל אופן נשאר שם בצ״ע.

אבל לדינא קייל״ן שיש תשלומין גם במזיד, דלא כתפלה, והיינו שג״ז זמנו. גם צ״ב, שהרי ביום אין בכלל ברכת הקידוש. ובפה״ג אינו חלק מהקידוש רק היתר לשתיית היין, ומוכרח מזה, שהתשלומין היינו רק שבקידוש היום יאמר גם ברכת הקידוש. וצ״ל בסברת מהרש״ם שדינו כתפלה ומשלים ואומר בפה״ג ב״פ – דאתיא להסברא שבפה״ג חלק מהקידוש. ויתכן שתלוי האם הגפן של קידוש היום הוא ברכת הנהנין או ברכת המצות. וכסברת מהרש״ם שם – כן משמע קצת מל׳ אר״ח קידוש היום ב, שמברך תחילה קידוש היום. (ונמצא גם בשו״ת הרשב״א ז, תקכט. אלא שנראה פשוט שאינה של הרשב״א).  וראה שו״ת בצה״ח דלקמן מה שדחה, ופי׳ באו״א, שהכוונה להקדים בפה״ג. (והעירני הגר״א גולדפרב שליט״א, במש״כ באר״ח ותשו׳ המיוחסות לרשב״א להקדים בפה״ג משום כבוד יום עדיף, אף שקידוש היום קודם לכבוד יום, דמשמע דס״ל שכשמקדש ביום ולא בכניסתו אינו בגדר קידוש דאורייתא, ודלא כפמ״ג שהביא במשנ״ב רעא, לט ובשעה״צ מז). ולהעיר גם, שבב״י אף שהב״ד אר״ח בנוגע לזה שאינו אומר ויכולו, השמיט דברי אר״ח הנ״ל.

גם בשו״ת אר״צ תאומים או״ח כא, תלה בפלוגתא אי שייך תשלומין במזיד, ושוב דחה. וראה גם בצה״ח ג, ג שדחה דברי מהרש״ם מטעם אחר, של״ש לשתות של קידוש היום לפני קידוש הלילה. וכש״כ לסברתו שצ״ל סעודה לכל קידוש.

אמנם בס׳ השולחן לתל׳ הרשב״א הל׳ סעודה ז, כתב להקדים הברכה לקידוש משום דכבוד היום עדיף (וכנראה מקורו מירושלמי ברכות ז, ה. ובראשונים פירשו בדברי הירושלמי בכמה אנפי). ואפשר לדחות גם בדבריו, שר״ל לקדש ב״פ על ב׳ כוסות, ומקדים כוס של היום לכוס של הלילה, כמ״ש המהדיר לשם בהוצאת בלוי. ואדרבה, שאם כפי׳ הנזכר, הרי בלא״ה גם בלילה מקדים בפה״ג לקדושת היום. ומה הוצרך לטעם דכבוד יום עדיף, ושמצוה בעונתה עדיפא. אבל אכתי י״ל שבא לשלול הסברא שלא יאמר בפה״ג אחרי ברכת מקדש השבת , מחמת שביום אומרו רק לפני השתי׳, וכמ״ש בבצה״ח. (והעירני הנ״ל לבאר הקס״ד להקדים ברכת הקידוש באו״א, ע״פ המבואר בבית שמואל סי׳ סב בטעם שבשבע ברכות שאחר בהמ״ז מאחרים בפה״ג (אף שבחופה מקדים בפה״ג) כדי שיהיה ניכר ששייך לז׳ ברכות ולא רק לבהמ״ז. וא״כ להקס״ד להקדים קידוש הלילה, הו״א להפך הסדר כי היכי דליהוי הכירא שהוא גם לתשלומי קידוש לילה וגם לקידוש היום. וקמ״ל, דבלא״ה יש להקדים קידוש היום. עוד העיר, במש״כ בס׳ השולחן להקדים מטעם מצוה בשעתה, שאם נאמר שקידוש ביום לתשלומי הלילה הוא דאורייתא כבפמ״ג הנ״ל, מוכח דמצוה בשעתה עדיפא מהקדמת דאורייתא לדרבנן (להדעות שבכלל דאורייתא קודם, ודלא כשו״ת שאג״א כב)).

אמנם, במכתם פסחים קו, א, בעובדא דרב אשי, פי׳ שסבור ששכחו מלקדש בלילה או נאנסו. ולפירושו – אם נאמר שמקדש ב״פ – נמצא שמקדים לקדש של הלילה. והוא היפך ממש מהסברא בס׳ השולחן לקדש תחילה של היום. ואפשר גם – וכן נראה בפירושו – שקידש רק פ״א של הלילה. וא״כ עולה בקנה אחד, ששניהם נתכוונו שאומר תחילה בפה״ג ואח״כ ברכת מקדש השבת. וכ״ה פשטות הכוונה בב״י ד״ה ואם. וכ״נ שהבין הב״י בכוונת המכתם. וכן עולה מפשטות הלשון בפירושים ופסקים לרבינו אביגדור צרפתי ויקהל קכה. וכ״ה פשטות הפי׳ במשנ״ב תקכט, יג (בנוגע ליו״ט. וראה פמ״ג תצד בא״א ג).

וראיתי למי שהביא ראי׳ אלימתא, ממאירי פסחים קה, ב, דליעביד בה תרתי היינו ש״יניחנו עד למחר ויקדש עליו ונמצא כולל בו שתים״, ולא שמקדש ב״פ. וכ״ה בפיר״ח שם ״ליעביד בה תרי קידושי״. (אלא שבדוחק י״ל שחוזר ואומר בפה״ג עוד פעם. אבל כמדומה אין מי שעלה על דעתו לומר ב״פ בפה״ג על כוס אחד. ופשוט, דל״ד לד׳ כוסות שמברך על כל כוס – ראה שו״ע אדה״ז תעא, יד, במוסגר).

והנה, לר״ן פסחים קו, א ד״ה אין לי, שראו חכמים לעשות ביום זכר לקידוש, והיינו בפה״ג שהוא התחלת קידוש של לילה – משמע לפרש שמקדש רק של הלילה, שאין מקום לזכר לקידוש כשמקדש ממש כעת. גם מסברא צ״ע, שאם כבר בירך בפה״ג לפני מקדש השבת כבר יצא קידושא רבה, ומה שייך שיברך עוד פעם. ובדוחק י״ל גם לר״ן, שאחרי שתיקנו גם ביום, הו״ל חובה ממש.

ועדיין לא נת׳ כלל החסרון לקדש רק פ״א  (ובברכת בפה״ג יכוון  לשניהם, או רק לשם קידוש היום), ואין הבנה כלל לסברא לסעוד ב״פ, שהרי הקידוש אינו מחייב עוד סעודה. ומדוע לא תעלה לו ברכת בפה״ג לשניהם, ומאי שנא מיקנה״ז.

וגם לשיטת החכ״צ ודעמי׳, שבפה״ג מעיקר הקידוש, מ״ט לא סגי מה שמכוון לשניהם בברכת בפה”ג. ולא נהירא למימר, דבעינן היכר לשם קידוש היום, וכמו בכוס מילה בשבת ביום.

ולהעיר גם ממח״ב רצא, ח, דמשמע נמי שאינו מקדש ב״פ.

ולמסקנא, נמצא שיש בכמה ראשונים דמבואר להדיא שמקדש פעם א’. ובראשונים שנראה מדבריהם באו״א – אינו מוכרח כלל.

ולדינא, כן פסקו בשו״ת שערי דעה ב, ב. הובא בפסקי תשובה א, פב. ארץ צבי תאומים שם. ערוה״ש רעא, כא. כה״ח שם נ. תולדות שמואל ג, מצוה לא, א, יב. בצה״ח שם. חזו״ע שבת ב ע׳ עג. וראה מעשה רב בדרכי חו״ש מונקאטש תתקפב. ואגב, בשערי דעה משמע שעלה על דעתו סברא שאומר רק בפה״ג ותו לא. והוא היפך מש״כ ב״י והרמ״א רעא, ח, וכל הפוסקים, שאומר כל הקידוש של הלילה. אלא שבאמת מספק״ל בשע״ד אם נוסח קידוש של הלילה מעכב. ונוטה יותר שכ״ה. וראיתי למו״ר הגר״א גניחובסקי בגליון פנינים משלחן רבינו גל׳ תקסד, שר״ל לצאת כל הדעות ע״י שישמע ברכת בפה״ג מאחר ולא ישתה, ושוב יקדש על כוס אחר רק  ברכת מקדש השבת. (אבל אם יעשה קידוש על הכוס בס״ג עבור קידוש היום – אי״ז בהתאם לדברי אר״ח שיש להקדים קידוש היום לשל לילה).

 

 

#32977