?האם מותר לשחק עם קביים או עם כסא גלגלים של אדם נכה, או שיש בזה איסור, או ענין של מראית עין ח״ו

 

ראוי להימנע, אא״כ במקום צורך, ובאופן שניכר להדיא שאינו כן, ושהוא רק להרבות השמחה.

 

מקורות:

במשנה פאה פ”ח משנה ט: “וכל מי שאינו חגר וכו׳ ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהי’ כאחד מהם”. ובפשטות, במי מי שעושה כן לרמות את הבריות שירחמו עליו ויקבל צדקה. ואינו נוגע לנדו״ד.

וראה בתוספות אנשי שם שנתן טעם אחר, שבעשה עצמו כבעל מום אם ישאר שלם ויעמוד כך בתחיית המתים יאמרו שהוא איש אחר, עיי״ש. אבל כאן הרי משחק בזה רק לשעה ולא יאמרו עליו שהוא בעל מום.

גם בתפא״י פאה שם ביכין נא משמע דקאי בעני ושאינו מרמה אחרים, ועכ״ז בעושה עצמו בעל מום ממעיט בכבוד שמים שנראה כאילו ברא עוד בעל מום בעולם. ואכתי י״ל שכשהוא לפי שעה ובדרך שחוק לית לן בה.

אבל במהרש״א ע״ז יח, ב בחדא״ג ד״ה כל המתלוצץ, דלאו דוקא כשעושה שיהי׳ נראה כעני ויתנו לו צדקה, כ״א גם שעושה דרך ליצנות כדרך עושי ליצנות ושחוק.

ונראה דאזיל לשיטתי׳ בגיטין נז, ב שת״ח שמראין הלכות שחיטה בעצמם הוא בכלל אל יפתח, שאם הדיבור מביאו לכך כש״כ המעשה, עיי״ש. וראה דרכ״ת יו״ד כ, א. שם כט, ה.

ואכן, בשושנים לדוד פאה שם נראה שפי׳ בעושה עצמו חיגר, משום פתיחת פה, שכתב שם שלא רק במעשה אלא גם בדבור יש ליזהר משום אל יפתח פיו.

וכ״מ בפי׳ יד אפרים ביליצר לצוואת ריה״ח לז (ושם הוא אות מב), דמשמע דקמפרש לה, בעושה דרך שחוק שסו״ס יתקיים, כבמשנה פאה שם. אבל פשטות כוונתו שצריך שיקיים כל דבריו אפילו אומרו בדרך שחוק. וכן הבינו שאר המפרשים שם.

וכן מצינו בשו״ת הלק״ט ב, סג בעיטוף טלית כאבל שנסתפק דאפשר גם בעושה מעשה שייך ברית כרותה לשפתיים.

ולהעיר מהדין בשו״ע או״ח קסז, יח. אבל ראה אצלנו 2329 בדעת הלבוש ואדה״ז. וראה קובץ בית ועד לחכמים סאטמאר ב ע׳ שפג.

ומצינו כמה מנהגים בישראל, על יסוד ד״ז שלא להתנהג כאבל אף שהוא לפי שעה לחוד. וראה זכרון ש״י קליין ע׳ מד. שו״ת דברי יואל יו״ד א, קה, א.

וראה בדברי השואל בשו״ת שאג״א החדשות יז, הי ניהו בעל יד דוד, לענין הכנת ביה״ק. (ובתשובת השאג״א ששלל המנהג, אין ראי׳ דס״ל שבמעשה ליכא משום פתיחת פיו. ושקו״ט בכיו״ב בהכנת וקניית קבורה ותכריכים, וכמה אופנים ליישב ולחלק, ראה שו״ת ריב״ש קיד. חינא וחיסדא כתובות ח, ב – קמג, ב. שו״ת חת״ס יו״ד שכו.  פדה את אברהם מערכת א, ג – ד״ה ודע (במהדו״ח – ע׳ יט) יט. ועוד).

וכן מצינו בלבוש יו״ד שלט, א שכל דבר שהוא משום עסקי מיתה אין עושין לגוסס דסימן רע הוא לו משום אל יפתח אדם וכו׳. ומ״מ, התם מדה״ד מתוחה ושעת סכנה היא. וראה מג״א רלט, ו דמשמע דנקט שעיקר הענין דאל יפתח הוא בשעת סכנה. ואכ״מ. ומ״מ לפי דרכנו למדנו שכ״ה גם במעשה. והכל לפי הענין.

וכ״ה טעם אמירת לחיים, מחמת שבשתיית יין הזנזכרת בפעם הראשונה בתורה היו תוצאות לא טובים (היום יום כ״ט אדר א). וראה בתוספת ברכה פ׳ נח, ט, כא שהוא מחמת פתיחת פה במעשה.

וראה במגדים חדשים מו״ק יח, א שנדחק לומר שהוא רק בדיבור. ולא נהירא.

ומ״מ, הכל לפי הצורך.

וראה בנדו״ד, בשו״ת ברכת ראובן שלמה ט, מט. משנת יוסף יד, שפ. ווי העמודים וחשוקיהם נג, ז. שיח חיים מלין ע׳ קטו בשם הגרח״ק. וכן בשמו – במאיר עוז א, ו, ז. והלפענ״ד כתבנו.

 

 

#40653