שתיית קוקה קולה לפני שחרית

 

שאלה:

נתפשט להקל לשתות לפני שחרית קפה עם חלב וכן תה עם סוכר. ‏

אבל מה שיש השותים גם קוקה קולה לפני תפילת שחרית – מהו ההיתר.

ועל הראשונים אנו מצטערים במה שמקילים העולם (כולל אף גדולי יראה מופלגים) לשתות קפה עם סוכר, וסומכים על כך שבזמנינו אין בזה גאוה, כיון שזהו משקה נדוש בפי כל, אבל קוקה קולה בכל זאת יש לו איזה חשיבות. ומהו החילוק מבירה שכתב במשנה ברורה ספ״ט סקכ״ב לאסור.

ובשלמא, הרעב והצמא שמותר לאכול לכוון דעתו. אבל כאן הוא רק לשם תענוג.

 

מענה:

מותר.

 

מקורות:

והוא כמו מים שאין בו דרך גאוה.

ומש״כ לדמות לשכר – אין כאן דמיון, שהוא משקה המשכר ומשקה חשוב. ולדוגמא בנוגע לחמר מדינה, שכתבו כמה פוסקים שמשקה מוגז הוא כמיא בעלמא.

ובנוגע לקפה, כאן הוא להיפך שקפה חשוב יותר מקוקה קולה. ומסתמא שייך יותר לכבד בכוס קפה מבכוס קולה.

ומפורש בערוה״ש פט, כג: ויש להסתפק אם מותר לשתות מימי סעלצי”ן או לימינא”ד כשאינו שותה לרפואה, דלרפואה פשיטא שמותר כמו שיתבאר ונראה שאין חילוק בין סתם מים למים אלו.

ומדבריו משמע נמי דקפה גרע ממים מתוקים, שקפה משביע, אלא שלמעשה התירו גדולים הדבר. וראה לקמן בסיבת ההיתר (ולהעיר ממעשה רוקח על הרמב״ם תפלה ו, ד, בהיתר הקפה, שהב״ד הפר״ח שהותר שיוכל לכוון דעתו, והוסיף: והדבר מסור ללב שנאמר בו ויראת מאלקיך והכל לפי מה שהוא אדם).

אמנם בשו״ת הרדב״ז ד, רלח שאסר מים עם סוכר, הה״נ בזה. ויש לחלק בדוחק, שסוכר הוא אוכל, ואינו נכלל בהיתר המשקין. אבל ראה ערוה״ש דלקמן. ועוד להעיר שבטעימה פחות מכזית י״א דאין איסור (מקו״ח להחו״י פט, ג. תורת חיים סופר שם י).

ומש״כ שעל הראשונים אנו מצטערים – א״צ להצטער על ההיתר שבכוס קפה שכבר התירו פרושים את הדבר. וככותבו נהגו בו ״גדולי יראה מופלגים״.

ובראבי״ה ברכות ל, מרא דהאי שמעתתא להתיר במים, מפורש לאסור רק במידי דמשכר. וכן הביאו משמו במרדכי ברכות כג ובהגמ״י תפלה שם. ובאו״ז א, קח הביא דוגמא מיין דבש ושכר. ובהערת המהדיר לראבי״ה שדבש משכר. וכן נקטו לדינא בשו״ת תשורת שי א, שסז. שו״ת קרן לדוד כא. ועוד. וכ״מ בעיקרי הד״ט לא, יז ד״ה וכיון, באיסור החלב, דמידי דמשכר הוא.

ולכשתרצה, באמת צ״ע בדעת האחרונים לאסור במים עם סוכר, שלראבי”ה אסור לשתות לפני התפילה רק משקה המשכר, ואילו אחרים אסרו לשתות אפילו מים (ויש שכ״כ בדעת הרמב״ם). ומאיזה שיטת ראשונים יצא כן, ונראה כשיטה חדשה נגד הראשונים. וצע״ג. וצ״ל בדעתם, כיון שיש בראשונים שהעתיקו  דברי הראבי״ה ללא הפרט שהוא מידי דמשכר, וכן ברא״ש קיצר בהבאת דברי הראבי״ה (אף שבהגמי״י  ומרדכי העתיקו דבריו בדיוק). ובטושו״ע נמי הושמט. וכ״מ קצת בריקאנטי תפלה טו. או״ז קח. ועוד, שגם בראבי״ה גופא קצת סתירה מרישא לסיפא – ראה מעשה בצלאל לריקאנטי. קרן לדוד שם.

והנה, גם להדעות לאסור גם בשאר משקין, וכן הובא בפוסקים – הרי בקפה מבואר להתיר ״שיוכל לכוון דעתו שאין הדעת מתיישב בלא קפה״ – פר״ח פט, ג. ובשו״ת הרמ״ז נט, דהוי דוגמת רפואה דהיינו לנדד השינה. והובא בשו״ת לב חיים או״ח סט. וראה תורת חיים סופר פט, יא. ויש שצידדו מטעם אחר שהוא כמים – שו״ת הרד״ל ד.

ולמרות שבכ״מ כתבו ללא סוכר, שבימיהם בסוכר הי׳ דרך גאוה. משא״כ בימינו שכל העולם שותים עם סוכר וכמעט אא״פ בלי זה, ושגם האוסרים מודו – עיקרי הד״ט א, ו. שם יז, לא ושכ״נ בס׳ יד אהרן פט בהגב״י בסופו. (וביד אהרן שם, שא׳ מהגדולים התיר שתיית הקפה, דדוקא מידי דמרבה דם אסור. וראה בסברא זו בשו״ת הרמ״ז נט. נוה שלום סוסי׳ פט. שו״ת לב חיים סט. ומינה יש ללמוד גם לענין הקוקה קולה). וראה גם מנחת אהרן ו, ח (כו, ב) שאין הסוכר לשם תענוג. וגם הפר״ח מודה בכה״ג. וראה בית עובד תפלה סג. כה״ח פלאגי יא, ד.  שו״ת ויען אברהם לבנו או״ח יא. דע״ת פט, ג. ילקוט הגרשוני או״ח בקו״א (מז, ב). עוד יוסף חי ס״פ וישלח. תורת חיים סופר שם. קצוה״ש יא, ב. שו״ת אז״נ יב, כז. יבי״א ד, יא, ח ואילך (וראה עוד הנסמן שם יב). הליכות שלמה תפלה ב, ב, ובדבר הלכה ג. פניני תפלה ע׳ נו בשם הגריש״א. הנסמן במשנ״ב מהדורת דרשו. ועוד. ובערוה״ש שם לגבי תה עם סוכר, דאטו שם אכילה בזה והוא רק להטעים התה. ופוק חזי. [איברא, שבמשנ״ב כב אחרי שכתב שהעולם נוהגין להקל לשתות עם צוקער, כתב לחדש בדא״פ, שהאחרונים שכתבו שעם צוקער אין לך גאוה גדולה מזו מיירי רק בנותן הצוקער בתוך הטיי”א למתקו, ״אבל אם לוקח מעט צוק”ר בפיו בעת השתייה ובלתי זה אין יכול לשתות הטיי”א אין זה בכלל גאוה״. ומשמע, שגם  באופן שאא״פ לשתות ללא סוכר, לא הותר כשנותן הסוכר לתוך התה, למרות שכך היו רגילים בכלל, כדמוכח מדבריו. אלא שבעיקר דבריו נתקשו טובא בהסבר החילוק. והוא עצמו כ״כ רק בדא״פ. וכנראה כ״כ רק בכדי ליישב מנהג העולם שהוא בניגוד למש״כ האחרונים לאיסור (אף שבסו״ד כתב בתוקף יותר, ש״אין שום צד להקל״). ובאמת, מצינו כבר ישוב למנהג העולם בדברי הפוסקים שכתבו שבימינו – היינו בימיהם כבר, גם בזמנו של עיקרי הד״ט –  שאא״פ לשתות בל״ז שאני. ואפשר, שאילו ראה דבריהם לא הי׳ כותב כך. ועוד, שהרבה כתבו לחלוק, שבאמת בנותן הסוכר לתוך פיו גרע טפי והוא יותר דרך גאוה. ובכל אופן, מנהג העולם דלא כמשנ״ב. וגם בלא״ה אפשר להתיר מחמת שנצרך לישוב דעתו, ולא גרע מרעב וצמא שמותר לאכול. ולדעת הרמב״ם חיובא הוא. ואף האידנא דאין מכוונים כ״כ  בתפלה – ראה בא״ר שהביא מכמה פוסקים שמחוייב לאכול כדי לכוון. וראה היום יום יו״ד שבט ע״ד הוראת הצ״צ בזה. והעירני ח״א שליט״א, שגם שהפוסקים שהתירו בימינו מחמת שרגילים בכך – יתכן בכוונתם שמה״ט נצרך הוא ליישב דעתם. ובדעת האוסרים עם סוכר, בהכרח מחמת שבאמת מתיישב דעתם בל״ז, ואילו היו דנים במציאות שאינו מתיישב בל״ז, לא היו מתירים . והמשנ״ב שחילק בין הדבקים – אפשר מה״ט גופא, שא״צ לישוב דעתו שיהא הסוכר בתוך הקפה, וסגי כשנותנו לתוך בפיו].

ואף שיש לצדד, שהיא הנותנת, וחומרו קולו, שמה שקפה משביע, הוא טעם הקולא, מחמת שמחי׳ הנפש ומיישב הדעת ועוזר שיהא ניעור בתפלה, וליכא סרך גאוה, אלא מחמת התועלת שבזה (וכדרך שהתירו לרעבו ולצמאו שאין לו יכולת לכוון דעתו), ואילו שתיית קולה ושאר משקים מתוקים הוא רק דרך גאוה – הנה במציאות הרבה שותים הקולה במקום מים, ולמי שרגיל לשתות רק מוגז, שפיר דמי. ועוד, שאי״ז דרך גאוה בימינו.

וכתב אלי א׳ הרבנים שליט״א: מאותה סיבה שמותר קפה, יהיה מותר קוקה קולה למי שצריך, כלומר, כמו שמותר לשתות קפה למי שצריך לכך לצורך התפילה, ה”ה למי שצריך לרומם את מזגו, למשל בקיץ, שמרגיש כבד, ואין לו כח להתפלל, וחושב שע”י שתית קוקה קולה יתחזק יהיה מותר, אם כוונתו לכך. ואם אין כוונתו לכך, גם קפה יהיה אסור. עכ״ד.

ומצאתי אצל אחרוני זמננו שכתבו להקל בנוגע למשקים מוגזים, שאינו משקה חשוב ולא שנא ממים – ראה פניני תפלה שם בשם הגריש״א. רבבות אפרים ח, כד, ב. ומ״מ, יש מחמירים.

וכתב לי כעת הגאון בעל עיטורי מרדכי שליט״א: דיברתי אישית עם מח״ס פניני תפלה שליט״א, ואמר לי שהגריש”א הורה שאם אדם מרגיש צורך דהיינו שזה יעזור לו לתפילה מותר לשתות קוקה קולה וכן קפה עם חלב כיון שבזמננו משקאות אלו לא חשובים ואין בהם גאוה, וכל מה שכתבו הפוסקים שאסור לשתות מים עם סוכר – הי׳ רק בזמנם שזה היה משקה חשוב מאוד, עכ”ד. והוא דלא כמ״ש הגרמ”מ קארפ בספרו הלכות יום ביום תפילה ג, ד, יא בהערות, בטעמו של הגריש”א, דנקט שהאיסור רק במשקה המשכר וכדברי הראבי”ה המרדכי והאו”ז, והוא דלא כסוגיין דעלמא.

 

 

#39191