אם נגעו בטעות במים שבנטלה לפני הנטילה (אחרי שירותים) האם צריך למלא מים חדשים?

 

לא צריך. והרוצה להחמיר יחמיר. 

 

מקורות:

ראה שו״ע אדה״ז קס, ו שלא נעשו שופכין בנגיעה בטעות. (וגם בנגע בכוונה לנקות ידיו – היינו רק במים שבחפניו ולא במים הנשארים. ובזה גופא – רק כשיש לו צורך לנקותן מחמת שנגעו במקום הטינופת, אפילו אינם מלוכלכות ממש). וכ״מ גם לגבי נט״י שחרית שם במהדו״ק ד, יג.

אמנם במהדו״ב ד, ב משמע שבנט״י שחרית נטמאו המים מחמת גוף הנגיעה, וגם שלא בכוונה (ולא מסתבר כלל דקאי במים שבחפניו, ודלא כהערת המהדיר במהדו״ח). וכן פי׳ בתהל״ד שם כ בדעתו. וראה שם מה שנתקשה מזה שנוטלים ידים במים שלנו בכלי מתכת אף שרו״ר שורה. ואולי יש לחלק, דשאני רו״ר דשינת לילה דחמירא טפי,  ואין לדמות רו״ר זל״ז. ולא מצינו בשאר עניני רו״ר שאין לו ליגע לפה ולאוזן וכו׳. וראה א״א מבוטשאטש ד, ג ד״ה עוד מצאתי. (ודלא כמנחת אהרן ה, א שרו״ר דביהכ״ס חמיר טפי מרו״ר דשינה. וגם את״ל הכי אכתי אין ראי׳ ששורה גם על מה שנוגע בו). וכמו שהאריכו לענין הכנסת אוכלים לביהכ״ס, כדלקמן. או״י שכיון שנטמא ברו״ר מטומאה זו גופא חמיר טפי. ולפ״ז יל״ע בנגע בידיו במים אחרי יציאה מביהכ״ס,  שהוא באותו ענין גופא. ולכאורה נראה שטעם הראשון עיקר, שלא מסתבר להחמיר בנט״י מביהכ״ס יותר מנט״י לסעודה. וראה גם פקודת אלעזר ג, ח – ה, א. עד״ז שיש להקל אפי׳ לסעודה.

אמנם, בלא״ה עיקר הנטילה משום נקיות או משום הכון, ולא משום רו״ר. וא״ש החילוק שבסי׳ קס לא נטמאו המים. 

והנה בעוד יוסף חי תולדות ו כתב שהנוגע באוכלין ומשקין אחרי שיצא מביהכ״ס קודם נטילה נטמאו. וכ״כ בשו״ת לב חיים פלאגי א, סוסי׳ סו. חסל״א ד בהגהות בהמ״ח ב. ועוד. וראה גם כה״ח ד, כ שכתב להחמיר לכתחילה שלא לגע. אמנם, גם בנגיעה באוכלים לפני נט״י שחרית נחלקו רבוותא אם אוסר בדיעבד. וכש״כ בנגיעה אחרי שיצא מביהכ״ס. וראה בכה״ח שם. ובעויו״ח ס״ל להחמיר גם בהכניס אוכלים לשם. וכ״ד כמה רבוותא. אבל רוה״פ לא ס״ל הכי, עכ״פ מן הדין. והארכנו במק״א. והנה, פשוט שנגיעה באוכלין חמיר טפי מנגיעה במים לנט״י, שהרי לכו״ע אסור ליגע באוכלים קודם נט״י שחרית, משא״כ במים לנט״י דאיכא פלוגתא (ראה גם א״א מבוטשאטש תנינא ד,  ח ד״ה עוד מצאתי. יב. ועוד. וראה שו״ת יבי״א ד, א, ב. שם ח). [ולהעיר שבא״ר קס, כ, הובא גם בפמ״ג שם במ״ז שם (ונשמט בלבוש הוצאת זכרון אהרן) היקל אפי׳ בנטל ידיו לביהכ״ס ע״י שאיבה בחפניו שאותם המים שבחפניו כשרים לנט״י, ואינם כשופכים, כיון שאינו לנטילה רק לטהרת ביהכ״ס]. וגם אם נאמר להחמיר שלא לאכול מאכלים שנגע בהם קודם נט״י – אין לנו להחמיר שלא ליטול בהם ידיו. וראה פמ״ג קס במ״ז ה שכשראוי לבהמה ליכא איסורא. וראה שלמי ציבור דיני נט״י שחרית ג, הב״ד בזכל״א ג נט״י א, שאף אם טעם הנטילה משום רו״ר לדעת חכמי האמת אינה רודפת אחרי העצים ואבנים רק במקום קדושה. ולכן אין לחשוש ליטול ידיו במים שהיו בביהכ״ס בשעהד״ח. וכן התירו באות חיים מונקאטש מג, א. מהרם בריסק א סוסי׳ קיז. ועוד. 

ואף שנוהגים לכתחילה להחמיר שלא ליטול ידים במים שהיו בביהכ״ס (וראה זכל״א ג נט״י א. לב חיים שם. וחולק על שלמי ציבור דלקמן. וכן בספרו כה״ח ח, יא. חסל״א שם. זבחי צדק קטז, מח) – אכתי יש לחלק בכמה אנפי – חדא דשאני לן בין לכתחילה לבדיעבד – ראה דמשק אליעזר מ, טו, שיש להתיר רק כשאין בנמצא מים נקיים. וכ״ה בשלמי ציבור דלקמן רק בשעהד״ח. ועוד. ועוד זאת, שיש לחלק בין מים שהיו בתוך ביהכ״ס, שכיון ששורה רו״ר עליהם, מקום להימנע מלהשתמש בהם לנט״י משום דמאיסי, לנגיעה במים אחרי שיצא, שאין לנו מקור שנטמאו מזה. ועוד בה שלישי׳, שגם אם נאמר להחמיר לכתחילה שלא להשתמש במים שנגע לנט״י – היינו בנט״י שחרית או נט״י לסעודה (שבזה מפורש בשו״ע אדה״ז להיתר), אבל אין לנו להחמיר שלא להשתמש לנט״י אחרי יציאה מביהכ״ס, שהוא משום נקיות גרידא.

וראה גם שו״ת בא״מ ד, ב שהאוכלים ומשקים שנגע בהם מותרים ואין שום חשש, ואין מקום להחמיר אפי׳ ליר״ש ביותר. וראה גם שו״ת יבי״א ג, א, י. וכש״כ בביהכ״ס שבימינו, שיש להקל בנגיעה באוכלים אח״כ. 

 

 

#25391