Hafrashas Challah for a Recipe Without Water

 

Question:

If a recipe calls for enough flour to be chayav in Challah, but the only liquid present is almond or oat milk, is there still a need to add a little water to such a dough or is the significant amount of water found in the almond/oat milk enough to make this dough be Rauy L’kabel tumah and no water needs to be added?

 

Answer:

There’s no need to add extra water (provided the almond/oat milk indeed contains water in its ingredients, of course. According to many opinions, even one drop of water is enough to make the brachah of hafrashas chalah.).

I should also point out that nowadays wheat and oat kernels used to make their respective flours are tempered with water and/or steamed and these processes make the kernels wet, thereby making them Muchshar Lekabel Tumah. Therefore, nowadays when baking with regular wheat flour or oat flour one may Lechatchila knead them without water, and perform Hafrashas Challah regularly with a Brocha (provided the other criteria to require a blessing are met). All of this does not necessarily apply to other types of flours, such as: whole wheat, barley, spelt, and rye.

 

Sources:

דעת השו”ע יו”ד סי שכ”ט ס”ט שאפילו עיסה ממי פירות בלי שום מים חייבת בהפרשת חלה. וגם לשיטת הרא”ש הובא בש”ך שם סק”ט הפוטרו מחלה מודה באם נתערב אפילו טיפה אחת מים שחייבת (ורק בתערובת מי פירות עם שאר ו׳ משקין צ״ל רוב שאר ו׳ משקין, משא״כ בתערובת עם מים) – ראה שער המלך ברכות פ”ו הובא בהגהות רעק”א שם ס”י, וראה ערוך השולחן שם סק”ג. שו”ת בצל החכמה ח”ד סי י”ב. [והנה לענין נט״י לדבר שטיבולו במשקה הקלו כמה פוסקים שרק ברובו מים צריך נטילה – ראה מט״י קנח, ה ד״ה ודע הד׳. פמ״ג קנח בא״א ה. משנ״ב שם כו. ערוה״ש י. אבל ראה שו״ת מטה יוסף ב, יח, י. א״ר יז. ערך השולחן שם ג. כה״ח שם מ. וצ״ע בדעת אדה״ז בסדר נט״י כ, שכתב סתמא דאזלינן בתר רובא, ולא חילק בין מים לשאר ו׳ משקין. וראה חיבר לטהרה דלקמן. ולאידך, לענין חלה הקלו בכ״מ שגם במעט מים סגי. ודוחק לחלק ביניהם, ולומר שיש להקל כקולי דמר ודמר, ובפרט דהכא לענין ברכה קיימינן, ויש להחמיר בספק ברכה].

והנה בשו״ת מהרי״ט א, עו – הובא במג״א קנח, י, בקו״א לשו״ע אדה״ז קנח, א, ובמ״מ עה״ג שם ח – הביא דעת מהר״א בן יעיש במשקה שנתבשל בו אוכל לגבי נט״י בדבר שטיבולו במשקה, שכאוכל חשוב. ואף שבנדון דידי׳ מיירי בפירות מרוקחות בדבש – צירף לזה גם הסברא דמיא דכולהו שלקי כשלקי. וצ״ע אם דוקא בדאיכא תרתי לגריעותא ס״ל הכי. אלא שמהרי״ט כתב לפקפק בדבריו, ששם משקה לא נעקר ממנו שלא יהא מכשיר, וטעם האוכל לא בא אלא להוסיף עליו תורת אוכל ולא לבטלו מתורת משקה. אלא  (ולכאו׳ בלא״ה  כיון שלדינא בד״כ מברכים שהנ״ב ודאי תורת משקה עליו. אבל תליא בפלוגתא – ראה הדעות סדר ברה״נ ז, יב, וגם במציאות אם הי׳ ע״ד לאכול עם מימיהן – שם יד). וראה דרישה קנח, א. א״ר ה. פמ״ג הקדמה לסי׳ קנח. חיי״א לו, ז. משנ״ב כו.

אמנם בס׳ הבתים נט״י א, ג מפורש שבתבשיל עב כשטובל נק׳ משקה. וכן מצינו בב״י שהב״ד המרדכי ברכות קצב בתבשיל מחטים שא״צ נטילה, ואסברה לה דקאי כשאין עליו משקה טופח, וכ״ה בשו״ע קנח, ה. ונמצא דעת השו״ע שגם בלח מחמת בישול חשיב כמשקה (ראה בדעת השו״ע בשכנה״ג קנח בהגה״ט ג. שו״ת בית דוד או״ח סז. מט״י קנח, ה. שם יב. מאמ״ר שם ז. ועוד). ולמעשה קייל״ן שגם בתבשיל חשיב משקה – ראה מג״א שם. ושם הביא מתורת הבית לרשב״א ו, א. וכ״כ בט״ז ט. וכ״פ אדה״ז בשו״ע קנח, ו, ובסדר נט״י כ, שבפירות שלוקים צריך נט״י ולא נקט כסברא שטעם הפרי במשקה. וכ״כ שם, אפי׳ בפירות מרוקחים בדבש, אא״כ נימוח האוכל ונעשה גוף אחד עם הדבש. וראה שו״ת הצ״צ או״ח כה, א.

והאריכו באחרונים בנוגע לשכר, ראה שו״ת משפטי צדק סוסי׳ ה, דל״ח משקה שפנים חדשות באו לכאן. אבל בשו״ת בית דוד עא הצריך נטילה, והוב״ד בברכ״י קנח, יא. חסל״א ח. כה״ח לז. ועוד.

והנה בנוגע ליי״ש, כתב בסדר נט״י לאדה״ז כ, שדינם כמשקין. וכ״ה בדעת אדה״ז בנתיב החיים על דה״ח ובתהל״ד קנח, ה. ועוד. אבל בקצוה״ש לו, יג בדעת אדה״ז שדינם כמי פירות ולא כמים, לפי שהמים נבלעים בתאנים, יעו״ש. וראה חיבר לטהרה א, בהוספה להל׳ נט״י – שייך לסי׳ קנח.  (ראה בט״ז שם ט, ובשו״ע אדה״ז שם י, לענין מוהל מבשר צלי שלחלולחית המים נתייבש בשעת הצלי׳), וס״ל בדעת אדה״ז דקאי ביי״ש מיין או מצימוקים. וראה גם פמ״ג קנח בא״א ה, דאזלינן בתר רובו שאינו מים, ומתבטל במ״פ, ועוד שנשתנה טעמו לגמרי. וכ״כ להקל ביי״ש דל״ח משקה בגנזי חיים פלאגי י, כה. בא״ח ס״פ תזריע. ועוד. ולכאו׳ גם לפמ״ג היינו רק בתרתי לריעותא. ובשאר מי פירות שנתבשלו עם מים ודאי דינם כמים. וכש״כ ברובו מים. וראה גם שו״ת נחלת בנימין או״ח מה, ה.

וראה לענין פהב״כ 21772. ודון מינה.

עוד סברא מצינו גבי תה וקפה שכיון שיש להן שם לווי אינן מכשירין לטומאה – ראה קרית ספר ריש הל׳ טו״א לגבי מים מלוחים וסרוחים. והובא לעניננו בשו״ת תפארת אדם ג, י. וכ״כ בדע״ת קנח, ד. וכ״כ בשו״ת דבר משה אמאריליו א או״ח יז לגבי שכר, והב״ד ביד אהרן שם. מט״י קנח, ו. ועוד. אבל מנט״י לכרפס במי מלח, וכן ממה שבכל הפוסקים דנו לגבי דבר הטבול במלח יי״ש וחמאה מוכח דלא קייל״ן הכי. וכן מצינו בכמה פוסקים גם לגבי קפה ותה. וראה שמחת הרגל כ, א. נוה שלום י. מאמ״ר קנח, ז. כה״ח שם לט. (אלא שי״ל – בחלקם עכ״פ – דס״ל בטעם נט״י לטבולו במשקה מחמת טומאת משקין עצמם ולא מחמת טומאת האוכל – ראה רש״י פסחים קטו, א ד״ה צריך (אבל בתוס׳ שם בשם רש״י – באו״א). וראה אדה״ז קנח, ג). ובכלל, איכא למימר דמיעוטא דשם לווי הוא רק בשם לווי ממש כמי תותים וכו׳ ולא בשם אחר לגמרי – ראה היטב במטה יוסף ב, יח, יא. והאריך במנחת אליהו חיון ד, קלה.

ועכ״פ לעניננו ודאי שבחלב שקדים וכדומה שיש בתוכם מים סגי.

בקמח שבזמננו – ראה פת״ש יו״ד סי׳ שכט סק״ג: ״ופשוט דמיירי בקמח שלא נלתת. ל”ח. ומיירי נמי שלא נתן מלח שלנו הבא ממים לתוך העיסה…״.

 

 

#23544