Is wearing a ruby stone a legitimate Segula for not miscarrying?

 

Such a segula is mentioned in Seforim. However, there are many conditions mentioned. Among them, the stone must be it’s natural size not cut and tempered with, it should be touching the persons body, worn only when the woman is tohor. It has also been suggested that it’s supposed to be removed before birth.

It is questionable whether one should actually use this segulah nowadays.

 

Sources:

רבינו בחיי תצוה כח, טו (והובא בלקו״ת פ׳ ויקרא בי׳ ולא תשבית – ו, ג). ילקוט הראובני תצוה עה, א. אמתחת בנימין סגולות המקשה לילד יז. עבודת ישראל קמחי ריד. מראה הילדים אוחנה מערכת א, לד – טז, א. ס׳ זכירה ב. אבל בכ״מ נזכר אבן תקומה, ראה שבת סו, ב. והובאו פירושים שונים במהות האבן. ולא נזכר שהוא אודם, הנקרא רובין. ואולי חלוקים בפעולתם.

לא יחסר מהם כלום – רמב״ן ורבינו בחיי תרומה כה, ז. וראה טהרת המים שיורי טהרה ס אות יז.

צריכות טהרה – רבינו בחיי תצוה שם. ידו בכל פ׳ תצוה תקח. נוטריקון להפמ״ג קו א ח, ב. הדרש והעיון רלט.

בבשר האדם – רפואה וחיים פלאגי ח, צא בשם הרח״ו בכת״י, והובא אצל בנו ביפ״ל ב, או״ח שא, א. ארחות חיים ספינקא שם ה. מנחת שבת לקיצור שו״ע פד, יט סקכ״ט. סגולות ישראל מערכת מ אות א. אבל בכ״מ לא נזכר תנאי זה. ואולי קאי רק במגיפה. ולהעיר משלה״ג לר״א הרופא מח: בקירוב ראוי, או במגע או במשא.

ואין בזה חשש לדינא משום דרכי האמורי אף שלא יגזרו העיון הטבעי – כיון שהוא משום רפואה, שבת סז, א. וכ״ה גם כשהוא בדרך סגולה – ראה מאירי שבת שם. דרשות הר״ן דרוש יב. ובשו״ת הרשב״א א, תיג, הובא בד״מ יו״ד קעט, א, לגבי סגולת האבנים והצמחים. ונזכר שם גם אבן תקומה שלא תפיל. (אלא שנסתפק בדעת הרמב״ם מחמת לשונו במו״נ ג, לז, להגירסא שהי׳ אצלו, שרק כשיגזרהו העיון הטבעי הותר, ומשמע לי׳ לרשב״א בדעת הרמב״ם, שמה נתאמת בנסיון אינו בגדר עיון טבעי, וא״כ נראה שאסר אחרי שהתיר (וראה פתה״ד או״ח שא, טז שהעיר בשינוי הגירסאות). ושוב כתב בדא״פ לחלק בין מה שתלו בספריהם לסגולה למה שאמרוהו חכמים. וראה מה שיישב בתוס׳ יו״כ יומא פג. א ד״ה מי שתלוי אם המקור מתחילה בנסיון או בע״ז). ולרוב הראשונים איסור דרכי האמורי הוא רק כשאין בו תועלת, ראה ריטב״א שבת סז, א. ר״ן חולין כז, א בדפי הרי״ף. פסקי ריא״ז שבת ו, ה, ט. אלא שכמה מהם שכתבו שצ״ל תועלת מצוי בנסיון – ראה חינוך מצוה סב. שו״ת מנחת קנאות ה (במכתב להרשב״א). שו״ת הרשב״א שם תיח. ר״ן סנהדרין נב. א הובא בשו״ת הצ״צ יו״ד צא. ועוד. וכן עולה מדברי הרמב״ם במו״נ שם להתיר אם נתאמת נסיונו. וראה פיה״מ יומא ח, ו. ובראשונים מבואר שג״ז בגדר שרפואתו ניכרת אע״פ שאין ידוע לנו היאך באה הרפואה ע״י עשיית דבר זה – ראה גם שו״ע אדה״ז שא, לג. וראה שו״ת חות יאיר רלד שכל מה שנתפשט אצל הנשים הנח להם לישראל שמסתמא נודע בנסיון והורה להם מורה להתיר. (וראה שם קה, שאסר בליעת כנים מעל ראשו לחולה ירקון פני שאינו בדוק ומנוסה כלל ולכן יש בו מדרכי האמורי). וראה שו״ת מנח״י ו, פ.

[אמנם, בפסקי הרי״ד שבת שם וכן בחולין עז, ב, כתב יתירה מזו, שרק לרפואה מותר, אבל להגן מהחולי אסור משום דרכי האמורי. והיא דעת יחיד. וגם נכדו בפסקי ריא״ז שם השיגו, והוכיח בכמה ראיות שאינו].

שאין להשתמש בלחשים ורפואות שבש״ס – ראה מהרי״ל מנהגים ליקוטים מג. הובא בהגהות רעק״א יו״ד שלו.  טהרת המים ל, לז. כה״ח פלאגי כד, ג. רפואה וחיים להנ״ל יב, א. וכ״כ ביש״ש חולין ח, יב שיש חרם הקדמונים, והובא בכנה״ג יו״ד שלו בהגה״ט ב, ובבל״י שם א. והיינו הן מחמת שינוי הטבעים, והן מחמת שאין יודעים בדיוק, ואין יודעים לעמוד על עיקרם, כמ״ש מהרי״ל שם. וראה כעי״ז שו״ת חו״י שם. ואולי שאני נדו״ד שהיא סגולה ולא רפואה, והובא לדינא בשו״ע או״ח שג ובנו״כ. (אלא שבש״ס ובשו״ע קאי באבן תקומה ולא באבן אודם). אבל ראה מעדני שלמה מועדים ע׳ קמח. וראה גם באור זרוע ווידרין שבת סו, ב, שאין להתרפאות בסגולות שבש״ס, וכ״כ שם לגבי אבן תקומה ג״כ. ושם, שבאמת אין להתרפאות בסגולות בכלל, אלא שבזמן הש״ס הי׳ בגדר גזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד. והוא מחודש. ועוד כתב שבסגולות שנזכרו בש״ס ידעו טעמם לפי השכל, ולכן אי״ב משום דרכי האמורי. ויש להוסיף בכ״ז מש״כ החינוך תקיא: ודברים אלו צריכים עיון רב כי הנה נמצא בגמרא מעשים כמה שאם לא ידענו אותם מפיהם ז״ל היינו אוסרין אותם משום חשש איסור זה ומ״מ אשר ישא נפשו בתחבולות וידמה דבר לדבר מהדברים שהזכירו ז״ל הרי הוא כפותח לו פתח לבוא בגיהנם. עכ״פ. ודי בזה.

 

 

#24834