האם מותר לי להגיד יעלה ויבא (או אתה חוננתנו, משיב הרוח וכו’) בקול קצת חזק להזכיר לאנשים לומר אותם?
מותר, אבל לא נכון שכל אחד ואחד יעשה כן.
מקורות:
ראה צרור החיים לר״ח מטודילו, תלמיד הרשב״א, דיני טעויות בתפלה יג – ע׳ טו – שהרמב״ן הי׳ אומר בקול ההזכרה כל ל׳ יום הראשונים כדי שידע אם הזכיר או לא. וראה גם הגהות מהרש״ל לטור או״ח רלז, שהשמש יקדים תפלתו לתפלת הציבור ויאמר יעו״י בקול. והוב״ד במט״מ תקיט. עט״ז רלו, א. ועוד. וראה גם מג”א סי’ קיד סק”ב ובפמ”ג שם. פמ״ג סי׳ תכב בא״א סק״א. וגם לגבי הציבור – ראה בכה״ח פלאגי לג, א שאחרי שהביא ד״ז שהשמש יתחיל תפלתו לומר עמידה קודם הציבור וירים קולו כשיאמר יעו״י, הוסיף גם אפשרות שהמתפללים עצמם יאמרו יעו״י בקו״ר. וכ״ה כבר בשכנה״ג תכב בהגה״ט שהעיד שכן ראה שקצת מהמתפללים מרימים קולם כשמגיעים ליעו״י. וכ״כ בשו״ת ארץ צבי כד ד״ה עוד נלע״ד, שכך מנהג העולם, ועיי״ש בטעם ההיתר משום שאינו מגוף התפלה.
ובלא״ה, אם משום השמעת קול בתפלה, הרי הותרה לצורך התפלה, כגון שאינו יכול לכוון בלחש. וגם משום לרמוז לחבירו בתפלה – מותר לצורך התפלה. ובהזכרות המעכבות, חסד עושה עם הציבור להזכירם לומר ושלא יצטרכו לחזור.
אבל במשנ״ב קיד בבה״ל ד״ה אסור להזכיר שמזה ששאר הפוסקים לא כתבו כמג״א הנ״ל משמע דס״ל שאינו נכון. אלא שבנוגע לנדו״ד מצינו כן להדיא בראשונים כנ״ל. ועוד, שגם לדבריו אינו איסור, אלא ש״אין נכון״. וג״ז לא ברירא לי׳ מילתא, וכתבו רק בדרך דעת נוטה שכך משמע. ותו, שגם לדעת המשנ״ב, אין מכאן ראי׳ לנדו״ד, דשאני התם לגבי הזכרת מוריד הגשם, שאסור לציבור להזכיר עד שישמעו ההכרזה, לא רצו לתקן שכך יהא הסדר שההזכרה ע״י הש״ץ תהי׳ בתוך תפלתו, שלא לבלבל כוונת התפלה של הציבור, משא״כ כשאחד אומר לעצמו שאר הזכרות דמעין המאורע בקול להזכיר לעצמו ולאחרים, דשפיר דמי. ואכן כ״ה בהגהות יא״פ למג״א שם, שלא לעשות כבמג״א בנדון הנ״ל מה״ט. וכמובן, אין מכאן הוכחה לשאר הזכרות. ולהעיר גם ממשנ״ב קיד, ב, לענין מי שאמר מוריד הגשם בתפלתו בקו״ר. ומשמע קצת דש״ד.
ואדרבה, ראה בכה״ח תכב, ב, שהעיד על מנהג שאומרים בקול, וכתב עלה ש״הוא מנהג טוב וא״צ למנהג אחר״. וראה גם שם רלו,יז. וראה בשם הגריש״א בפניני תפלה ע׳ פה ובאשרי האיש ע׳ קיג.
ויש שכתבו שיש קצת בזיון לציבור לעשות כן, ורק לגבי השמש ש״ד – ראה הליכות שלמה תפלה ח בארחות הלכה 20. אלא, שכבר מצינו בשם הרמב״ן שנהג כן לעצמו. ואף אם נפשך לחלק בדוחק, דהתם מיירי שאמרו יותר בקול שיכול לזכור, ולא באופן שאחרים שמעו (וג״ז אינו מובן, ומאן מפיס לחלק כך) – הרי כ״כ כמה מהאחרונים שנהגו כן גם מהמתפללים. ועוד, שד״ז ניתן לשיעורים. ותלוי אם כולם אומרים או רק חלק קטן וכדומה. וראה גם שו”ת באר משה ח”ג סי’ י.
#23318
