מגורים מעל ארון קודש

 

שאלה:

שלום וברכה,

אנו שלוחים ב… וב”ה זכינו לפני כמה חדשים לקנות בנין קיים לפעילות ולמגורים הפרטיים.

בכללות, הפעילות תתקיים בקומה הראשונה והמגורים בקומה העליונה, באופן זמני קבענו הבית כנסת באחד החדרים בקומה הראשונה הנמצא תחת החדר אוכל, אבל בעזרת השם עכשיו מתחילים השיפוצים והמקום הכי מתאים מכמה טעמים לבית הכנסת באופן קבוע נמצא תחת חדר השינה של ההורים והחדר רחיצה הנמצא ליד, ובאם נעשה באופן זה אין דרך אחרת למנוע שהארון קודש יימצא גם מתחת לחדר השינה וחדר השירות הנ”ל.

אחרי עיון קצר בכתובים ראיתי צדדים, לכאן ולכאן (תשובת הרמבם, מהט”ז, והחילוק באחרונים אם נבנה כן לכתחילה וכו’)

שאלתי בזה למעשה האם ישנה בעיה לפועל בנדון דידן, (אפילו חשש דחשש ח”ו), בפרט אשר לכאורה ישנו מעשה רב מדירת כ”ק אדמו”ר הריי”צ אשר חדר השינה נמצא מעל הזאל הקטן (ולכאורה המיטות מעל הארון קודש).

אשמח לשמוע מכת”ר פסק דין ברור בזה.

תודה מראש.

בברכה,

 

מענה:

קשה הדבר להתיר בנדון זה, והעצה – לבנות עוד תקרה עם ריוח טפח, ולסמוך על הדעות שבעלי׳ ע״ג עלי׳ אין לחוש. ובגוף הענין, איני מכיר תכנית הבית ומוצאיו וכו׳, אבל בד״כ אפשר לקבוע ארון הקודש בתוך הקיר ממש, ואם העלי׳ מעליו ממש באופן שוה, ממילא לא יהיו תשמישים מגונים כנגד ההיכל.

 

מקורות:

קשה הדבר להתיר – דכולהו איתנהו בה, הן שהוא מע״ג ארון קודש ממש, והן שהוא תשמיש מבוזה (ראה גם ס״ח תתיב-ג. והובא בא״ר קנ, ד ועוד פוסקים. וראה לקמן), והן שהוא בקביעות (הן בקביעות מצד הביהכ״נ והן בקביעות – התשמיש מעליו), אף שנבנה מלכתחילה לכך.

וגם כשאינו תשמיש מבוזה – כתבו הפוסקים (ראה כנה״ג בהגב״י סוסי׳ קנא והובא בעו״ת שם יד ובמג״א יח ובא״ר כג ובמשנ״ב מב ועוד), ששומר נפשו ירחק ובפרט במקום שהוא נגד ההיכל. וכש״כ בנדו״ז.

וגם אם נמצא צד להתיר, ובפרט שבשטיבל ובית חב״ד אינו בגדר ביהכ״נ (אבל ד״ז לא יועיל לגבי השתמשות מעל ארון קודש שהיא מחמת קדושת ההיכל או הס״ת, ולא מדין ביהכ״נ. וראה גם ברית עולם לס״ח שם). ועוד לדעת האבנ״ז בשו״ת או״ח לב, לאסור תשה״מ רק בשעת התפלה. (ואיהו ס״ל שתשה״מ אף שהוא גנאי, כמפורש בשו״ע או״ח קנא, יב גם בשינה גרידא, אינו בגדר טינוף. וכ״מ קצת בל׳ השאלה בשו״ת חיים שאל נו: כהלכות גוברין. אבל הו״ע בברית עולם לס״ח שם כתב שבשו״ת חיים שאל שלו דיבר רק בביהמ״ד. ולהעיר מל׳ אדה״ז מ, ה: גנאי ודומה לערוה ויש לחלק. ובס״ח הנ״ל שתשה״מ חמיר טפי. וראה משה״ק בשו״ת דבר יהושע ב, כ, טו. והרי בשו״ת פאה״ד לרמב״ם עד, שהובא בשע״ת קנא, טז ושאר הפוסקים מפורש כתב לאסור ע״ג היכל אפי׳ בשינה גרידא, והבו דלא לוסיף להקל בתשה״מ. וראה הליכות שלמה תפלה יט בדבר הלכה ה) – עדיין יש לחוש מחמת ד׳ הט״ז שם ד, שמונע ח״ו התפלה מלעלות למעלה (וכ״ה באבנ״ז שם.אלא שהוא רק לדעת י״א בשו״ע או״ח נה, כ. ומש״כ אדה״ז שם כב שיש לחוש לדבריהם הוא רק חומרא בעלמא. וראה מג״א עט, ג. וגם יש לחלק בין צירוף לדבשב״ק לנדו״ד – ראה משנ״ב בשעה״צ כב. שו״ת דברי יששכר או״ח ו. ארץ צבי לא. דברי מלכיאל ה, י. ועוד. וראה שו״ת מנח״י ד, מג. וראה שו״ת שבה״ל א, כז).

וגם חמירא סכנתא מאיסורא. וראה בענין זה, נוסף לכנה״ג שם וט״ז שם – ס״ח תתיג.

הדעות שבעלי׳ ע״ג עלי׳ אין לחוש – ראה עיקרי דינים יו״ד כו, לח. (ושם מפורש להתיר בכגון דא גם מעל ההיכל). שבה״ל שם. הליכות שלמה תפלה יט בארחות הלכה הע׳ 10. אבל ראה אבנ״ז שם. מאורי אור באר שבע לסי׳ קנא (לז, ב), הובא בארחות חיים סוסי׳ קנא. וכיון שהחשש כאן רק מצד ״שומר נפשו ירחק״ ולא מן הדין [וגם כל עיקר האיסור בגג ביהכ״נ נקטו המחבר (קנא, יב) רק בל׳ של זהורי״ת, ש״״יש ליזהר״, ומשמע קצת שאינו מדינא, כידוע בכללי הפוסקים. ועכ״פ, לא פסיקא לי׳ מילתא גם בתשמיש גנאי, שהרי במרדכי שבת א, רכח הובא בב״י סוסי׳ קנא, הביא שמהר״ם הסתפק בכל הענין. וגם בשו״ע נקט ל׳ ״יש להסתפק״] ועוד שבאמת גם ד׳ הט״ז מיירי רק בטינוף ממש ולא בגנאי – שפיר יש להקל בכגון דא. ותו, שגם המחמירים בעלי׳ שע״ג עלי׳ מיירי מדיני קדושת ביהכ״נ, או מצד דעת הט״ז, אבל בנדו״ד שאינו בגדר ביהכ״נ ואין בו טינוף ורק מחמת קדושת ארון וס״ת קאתינן עלה נראה פשוט שכשיש הפסק אפשר להקל. ושו״ר עד״ז קצת בשו״ת משיב נבונים ה, ד. וכעי״ז בקובץ מבית לוי יא ע׳ צ ואילך, ודרך באו״א קצת.

 

 

#19478